פרי צדיק, עקב ט׳Peri Tzadik, Eikev 9
א׳בגמ' (פסחים ק"ו.) ליקדש לן מר קידושא רבה וכו' קרו לברכת פרי הגפן דקידוש קדושא רבה וכן בזמירות דהאריז"ל בסעודת שחרית אומרים בקידושא רבה ובחמרא טבא אף שאין אומרים יותר רק ברכת הנהנין שמברכין גם בכל יום. אך נראה ע"פ מ"ש בזוה"ק (ר"פ זו) לברכא לי' לקוב"ה וכו' ואי לא בריך איקרי גזלן לגבי קוב"ה דכתיב גוזל אביו ואמו והא אוקמוה חבריא. והוא מה שא' (ברכות ל"ה:) על הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה וכנס"י שנא' גוזל אביו ואמו וגו' ואין אביו אלא הקב"ה וכו' ואין אמו אלא כנס"י וכו'. והיינו דגוזל להקב"ה שצוה לברך ולכנס"י הם אנשי כנסת הגדולה שתקנו נוסח הברכות. וא' בגמ' על סוף הפסוק חבר הוא לאיש משחית חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים. ולכאורה אינו מובן דירבעם הלא נמנה בר"פ חלק בין אלו שאין להם חלק לעוה"ב ומה שייך לומר על העובר על מ"ע לבד שהוא חבר לירבעם בן נבט. אך הענין ע"פ מ"ש בזוה"ק (שם) בגין דברכאן דבריך ב"נ לקוב"ה אתי לאמשכא חיין ממקורא דחיי לשמי' דקוב"ה וכו'. ואמר להלן והא אוקימנא דכתיב בכל מקום אשר אזכיר את שמי וגו' אזכיר כד"א יזכור כל מנחותיך וכו'. ואמרי ומכריזי דא איהו דורונא דשדר פלוני לקב"ה וכו' כיון דהאי דרגא אתמליא אריק להאי כלה וכו' והיינו שהברכות הם כמו מנחות שהוא דורון להקב"ה וזה שאמר גוזל אביו שגוזל להקב"ה הדורון. ומצינו בגמ' (ברכות ז'.) אמר ר' ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וכו' ונזכר שם השם של מ' כתר. והוא ע"פ מ"ש (זח"ב קכ"א א') והחכמה מאין תמצא והחכמה נפקת מאתר דאיקרי קודש הקדשים דאין נקרא קה"ק כמ"ש בזוה"ק בכ"מ עתיקא סתימאה דכל סתימין דאיקרי אין. ואמר לו ישמעאל בני ברכני וכו' היינו להמשיך הברכה וההשפעה כמו שכ' בזוה"ק הנ"ל לאמשכא חיין ממקורא דחיי לשמי' דקוב"ה וכו' ואתי לאמשכא מתמן לכל עלמא וכו'. וזה שא' שיכבשו רחמיך וכו' וברכה היינו המשכה והשפעה בריבוי דסתם ברכה ריבוי כמו הברכות ראשונות שבתורה שהוא ברכה דדגים ודאדם הם פרו ורבו. ומצינו דאף דבר קל כשהוא מרובה חשוב ברכה יותר כמו שמצינו (גיטין נ"ו.) ושבחו רבנן לדציבי וכו' אכלבא דחטי בעי שיתין אכלבי דציבי ואף שציבי דבר זול כנגד חיטי מ"מ הריבוי בהפלגה הוא ברכה. ואמר גוזל אביו ואמו ולפ"ד הזוה"ק נראה דקאי אמו על שכינתא וכמ"ש בזוה"ק ברכאן דלאו אינון בצלותא סלקין מתתא לעילא עד דמטו גו נהורא דלא נהיר וכו'. ולעיל מינה א' דההוא ברכתא סלקא ואנהיר בוצינא דלא נהיר ואתקיף לי' בתוקפא תקיפא לסלקא לעילא וכו'. בוצינא דלא נהיר היינו מדת לילה שהוא אספקלרי' דלא נהרא. לסלקא לעילא הוא ע"ד שאומרים בזמירות דהאריז"ל צרורא דלעילא דבי חיי כלא שהוא מדת מלכות ויתרבי חילא ותיסק עד רישא. ולפ"מ שא' בגמ' גוזל להקב"ה וכנס"י ופירש"י בברכות דקאי על כלל ישראל שמונע מהם הברכה ע"ש הוא ע"פ מ"ש בזוה"ק כיון דהאי דרגא אתמליא אריק להאי כלה ומתמן נגדין ואתמשכן לתתא והיינו לכלל ישראל וכשנהנה בלא ברכה אז גוזל לכלל ישראל הברכות וההמשכות:
1
ב׳וע"ז אמר חבר הוא לאיש משחית לירבעם בן נבט דכבר אמרנו דמה שחשבו במשנה דר"פ חלק ג' מלכים וד' הדיוטות שאין להם חלק לעוה"ב ובכל מקום מספר ז' מרמז נגד ז' מדות כמו שאמרנו בכונת שבעה אני יודע שבעה ימי שבתא שבכל מקום מספר שבע מרמז לז' ימי בראשית שהם ז' המדות וכנגדן הז' רועים כידוע. וחשבו במשנה ז' אנשים היינו שבכל מדה יש נפשות שפוגמים ח"ו כ"כ במדה זו עד שאין לו חלק לעוה"ב. ומשום זה נגד מדת מלכות לא מצאו עד שרצו לחשוב לשלמה ואחר שיצא הבת קול המעמך ישלמנה חשבו לבלעם להז' אף שאינו מזרע ישראל (כמ"ש סנהד' ק"ד:). ודורשי רשומות אמרו אף שמי שפוגם ח"ו כמו הו' שנחשבו כנגד ו' המדות יש לו ג"כ חלק לעוה"ב. ובמשנה חשבו ג' מלכים וד' הדיוטות נראה דהג' מלכים הם נגד קדושת ג' האבות שהם מרכבה להג' מ' חג"ת שכן האבות נקראו מלכים כמו שאמרו (ב"מ פ"ג.) אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן שהם בני אברהם יצחק ויעקב ובאברהם אבינו מצינו מפורש (בר"ר פ' מ"ג) עמק שוה ששם השוו כל העולם וכו' מלך אתה עלינו. והביאו ראי' מסעודתו על כל האבות שכולם התנהגו כמלכים ועל שמם נקראו כל ישראל בני מלכים. ונחשב הסדר במשנה ג' מלכים ירבעם וכו' נראה שירבעם הוא נגד וההיפך מקדושת אברהם אבינו שעסקו היה לגייר גרים היינו להמשיך כל העולם לקדושה ולהכירם שידעו את מי שאמר והי' העולם. ויצחק לפי מדתו שהי' בחי' צמצום לא גייר רק מתי מספר ונרמז ברמז מגורי אביו מגיורי אביו כמו"ש (בר"ר ר"פ וישב). וירבעם הי' בהיפך ממנו דכתיב וידח ירבעם בן נבט את ישראל וגו' שרצה להמשיך הכל להקליפה. וכן מצינו (סנהד' ק"ב:) קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם ותלה בירבעם מפני שהוא הי' תחלה לקלקלה. וזה כנגד ולהיפך מאברהם אע"ה שהי' תחלה לגרים (חגיגה ג'.) וזה שאמר גוזל אביו ואמו במה שאינו רוצה להמשיך ברכה לקוב"ה ולכנס"י בזה חבר הוא לאיש משחית לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל וכו' שע"י שאינו ממשיך הכנס"י לקדושה ימשיכם להיפך מקדושה ח"ו. ובשבת איתא (זח"ב פ"ח א') והאי יומא מליא רישי' דז"א מטלא דנחית מעתי"ק ואטיל לחק"ת וכו' שאז הזמן להמשכת הברכה ממקור החיים וכמ"ש בזוה"ק פ' זו ברוך דא רזא דמקורא עלאה מכלא לארקא וכו' אתה שירותא לאתגלייא לבר וכו' ורזא דא אתה כהן לעולם ודא איהו ימינא עלאה וכו'. הוי"ה רזא דאמצעותא וכו' אלהינו דא סטרא דשמאלא וכו' והיינו מדות חסד ימינא גבורה שמאלא ת"ת עמודא דאמצעותא. והוא המשכת הברכה מתגו של יוד שמורה לכ"ע ממקורא דחיי לשמי' דקוב"ה שהוא ו' עם ו' המילוי כמו שנא' ברכות לראש צדיק כיון דהאי דרגא אתמליא אריק להאי כלה וכמו"ש ואטיל לחק"ת ומתמן נגדין ואתמשכן לתתא לכלל ישראל. ואמר בזוה"ק דא הוא דורונא בקיומא כדקא יאות והיינו כשמכוין הברכה בכונה הרצויה שמפרש אח"כ. ומי שמוציא הרבים בברכת פרי הגפן ממשיך הברכה לכולם והוא נוטל חלק בראש וכמ"ש בזוה"ק ומאן דמברך לקוב"ה אתברך ונטיל חולקי' מאינון ברכאן בקדמיתא וכו' וזה שא' בגמ' הנ"ל ליקדש לן מר קידושא רבה להוציאם בברכת פה"ג ועי"ז ימשיך להם קדושה וברכה:
2