פרי צדיק, אמור י׳Peri Tzadik, Emor 10
א׳והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש. ודקדק רש"י במ"ש ואכלוהו לשון זכר וכ' דקאי על הלחם והיתה קאי על המנחה. והרמב"ן ז"ל כתב והיתה קאי על כל א' מהמערכות, ומ"מ קשה שפתח הכ' והיתה ל' נקבה וסיים ואכלוהו בל' זכר. ואם קאי על המנחה או על המערכה היה לו לסיים גם כן בלשון נקבה. ואחר כך מסיים כי קודש קדשים הוא לו כתיב הוא במלאפום גם כן לשון זכר, אך הענין כמו שמצינו בשבת בפ' תשא נאמר כי קודש היא לכם מחללי' וגו' כל העושה בה מלאכה וגו' הכל בל' נקבה, ובפ' ויקהל כ' כל העושה בו מלאכה וכן כ' ויקדשהו לשון זכר, והוא כמ"ש בזוהר הקדוש (פ' זו צב ב וח"ב צב א') זכור לדכורא ושמור לנוקדא והוא עפמ"ש בב"ר (פי"א) אמרה שבת כו' א"ל הקב"ה כנסת ישראל היא בן זוגך כו' היניו דבור זכור את יום השבת לקדשו. וממ"ש כנסת ישראל בן זוגך משמע שהשבת מקבלת הקדושה מכנסת ישראל וישראל בן זוגה, ונקרא שבת ל' נקבה והיינו שישראל מכניסין קדושה לשבת. ומ"מ כ' לקדשו לשון זכר שאחר כך השבת נעשה בבחי' זכר ומשפיע קדושה לישראל. דישראל מכניסין קדושה לשבת במה מקדשו במאכל ובמשתה (כמ"ש במד"ר ר"פ עקב) ואחר כך מקבלין ישראל קדושה מאכילת השבת. ועדמ"ש בזוהר הקדוש (צג א) ונקדשתי בתוך בני ישראל בקדמיתא ולבתר אני ה' מקדשכם. שמקודם ממשיך האדם קדושה מתתא לעילא. ואחר כך מקבלים השפעה מעילא לתתא. וכן בשבת כ' לקדשו להכניס קדושה בשבת וכ' כי אני ה' מקדשכם לקבל קדושת שבת שהוא מהשי"ת, ובזוהר הקדוש (שם) באן אתר יקדש ב"נ גרמי' כו כד מטי ב"נ לשמא קדישא ה' צבאות כו' ואנן לא עבדינן הכי אלא לבתר ה"צ בלחידוי, ולבתר כד מטי ב"נ מלא כל הארץ כבודו כדין יכליל גרמי' כו', דכ' אני ה' מקדשכם, אנ"י שכינתא הוי"ה קוב"ה וקדמאי בה' צבאות כבר ממשיכין הקדושה מלעילא לתתא ושם הוי"ה מקדשכם, ואנן לא עבדינן הכי כו' ה"צ בלחידוי שהוא ונקדשתי בתוך בני ישראל והמשכת הקדושה לתתא היא כשבא למדת כנסת ישראל שהוא מלא כה"כ ארץ מלכות וכבוד דלתתא, והשפעת הקדושה בחיבור אנ"י הוי"ה שהוא מלא כה"כ, ובשבת גם כן כ' אני ה' מקדשכם ויש גם כן ב' המדרגות בהמשכת הקדושה, ועז"א והיתה לאהרן ולבניו, שהקדושה להכניס בלחם הפנים יהיה לאהרן ולבניו וכד"ש (יומא לט:) מ' שנה ששימש שמעון הצדיק כו' ונשתלחה ברכה וכו' ובלחם הפנים וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע ויש אוכלו ומתיר וכו' וכזית אין בו כדי שביעה כמ"ש (ברכות מט:) אכילה שיש בה שביעה ואיזו זו כביצה, ומ"מ כהן שמגיעו כזית שבע ממנו וכן יש מותיר, והוא ע"י הקדושה שנתן שמעון הצדיק הכה"ג בלחה"פ, וקדושה הוא ברכה (כמ"ש בזוהר הקדוש שם) וכן כל הכהנים נתנו אז קדושה וברכה בלחה"פ ולפי הכנת הכהן האוכלו כן שרה הברכה במעיין יש אוכלו ושבע ויש אוכלו ומותיר, וז"ש והיתה ל' נקבה שאז היה הלחה"פ מקבל הקדושה מאת הכהנים וזהו לאהרן הכה"ג ולבניו שהם כהנים שכלם יתנו קדושה בהלחם. ומ"מ אחר כך מקבלים הם קדושה מאכילת לחה"פ וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קנד ב) בגין ההוא לחם מזונא דהוו לקטו כהני אתברכו כל מזונא ומזונא דאכלי ושתאן דלא לקטרגא כו' מזונא דקא נפיק מגו שלחן מברך מזונא דכהני כו', היינו שהועיל להכהנים אכילת לחם הפנים לכל האכילות שאכלו תמיד שיהיו בקדושה, ומש"ה כ' אחר כך ואכלוהו לשון זכר שאז נעשה לחם הפנים המשפיע קדושה לכהנים, כי קודש קדשים הוא לו וגו' ל' זכר שהלחם משפיע קדושה להם, וז"ש בהפטרה והכהנים הלוים וגו' המה יבאו אל מקדשי והמה יקרבו אל שלחני לשרתני וגו' וכיון שכלל יבאו אל מקדשי לעבוד העבודות למה תו פרט יקרבו אל שלחני ולא פרט שאר עבודות הקטורת והטבת הנרות וכדומה, וכן אחר כך כתוב ואת תורתי ואת חקותי בכל מועדי ישמורו ואת שבתותי יקדשו למה פרט זאת אצלם שהם רבותיהן של ישראל כמש"נ ואת עמי יורו וגו' והלא כל ישראל מחויבים לקדש את השבת, אך הענין כמו שאמרנו שלהכהנים ניתן השבת שהם יכניסו קדושה לשבת. ועז"נ והמה יקרבו אל שלחני לשרתנו שהם יכניסו קדושה וברכה בלחם הפנים, וכן את שבתותי יקדשו שהם יכניסו קדושה להשבת גם כן, ושבת מקדשו גם כן במאכל ומשתה ושבת שמא דקוב"ה (כמ"ש בזח"ב פח ב) וכשהוא מענג השבת בסעודת שבת שנקרא סעודתא דמלכא שהם כמו לחם הפנים, ועיקרו בלחם הפנים שנקרא לחם אלקיהם דכהנים שלוחי דרחמנא ואכילתם מכפר כמו אכילת מזבח ונקרא לחם אלקיהם שאמר ונעשה רצונו, ואכילתינו בשבת גם כן סעודתא דמלכא שהוא כעין לחם הפנים לחם אלקיהם ולזה מניחין י"ב חלות, ועיקר המצוה ניתן לכהנים בלחם הפנים והם יכולים להכניס קדושה גם בשבתות, שאכילת השבת של ישראל יהיה בקדושה, וכשם שהכהנים מקבלים הקדושה מאכילת לחם הפנים שהועיל להם לאכילת כל הימים שיהיה בקדושה כנז"ל, כן מועיל אכילת ישראל בשבת להכניס קדושה לכל אכילות ישראל תמיד שיהיה בקדושה וזהו את שבתותי יקדשו:
1