פרי צדיק, אמור י״אPeri Tzadik, Emor 11
א׳ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד וגו'. נקט ביום השבת ב"פ והוא דג' סעודות שבת נלמד מתלתא היום (כמ"ש שבת קיז:) ולחה"פ היה י"ב לחמים כנגד י"ב שבטי י"ק וכמו שיסד הפייטן שנים עשר אני יודע שנים עשר שבטיא והיינו דכ"מ שמזכיר מספר י"ב הוא למנין השבטים, והשבטים בהם הוזכר סעודת שבת ראשונה דכ' וטבוח טבח והכן ודרשו (בב"ר) ואין והכן אלא שבת, ומהס"ת היה אז מוכן לכל א' לחם א' והיה י"ב לחמים. וכנגדן י"ב לחה"פ. וזש"נ מאת בני ישראל ברית עולם והוא עדמ"ש (פירש"י בחקותי ובשמות רבה פי"ד) ברית ראשונים של השבטים, דגמירי דלא כלה שבטא (כמ"ש ב"ב קטו:) דהיינו ברית כלל ישראל שהוא לעולם כן כל שבט ושבט י"ל קדושה בפ"ע וזה לא יכלה לעולם וישאר תמיד הקדושה. דכ' איש אשר כברכתו ברך אותם ונדרש (במדרש רו"ת) שאחר כך כוללם והיינו שכל א' כלול מקדושת כל שבט ושבט, וכ"א יכול לקבל כל הי"ב קדושות וז"ש ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה', שהיו עורכין הלחם על השלחן בשבת בבוקר בזמן סעודתא דעתי"ק שנלמד מהיום השני והיה מונח בזמן ב' סעודות שבת עתי"ק וז"א, ואחר כך נשאר מונח עה"ש עד שיכנס השבת הבאה ויקדשו ישראל את השבת מצדם דהיינו סעודת הלילה שהוא דחק"ת נגד כנסת ישראל, וזה מאת בני ישראל ברית עולם, ונאכל ביום השבת הב' גם כן בזמן סעודתא דעתי"ק, וע"ז יסד האר"י ז"ל לבקש באותו הסעודה יגלה לן טעמי' דבתריסר נהמי', דאין הכוונה על גילוי הטעמים והסודות רק הכוונה הוא על הרגשת הטעם וחיות הקדושה שבהם, והנה איתא בגמרא (יומא עב:) ג' זירין וכו' של שלחן זכה דוד ונטלו דמרמז על כתר מלכות, הענין הוא כי שלחן מרמז על שפע מזונות לישראל, וגם לחה"פ בשלחן אשר לפני ה' היה ממשיך השפעה לכ"י, כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב פח א) לסדר שלחן בשבת שלא יהיה בפתורא רקניא להמשיך על ידי זה ברכה לימי החול, וכן א' שלחן בצפון ומצפון זהב יאתה. וכמ"ש (ב"ב כה:) הרוצה להעשיר יצפין, והיינו שהמלך ישראל מפני גודל היראה שהיה צפון בקרבו המשיך על ידי זה לכ"י שפע מזונות. וכמ"ש בגמרא (ברכות ג:) ובדוד המלך ע"ה נכנסו חכמי ישראל אצלו וכו' עמך ישראל צריכין פרנסה וכו', וכן בשלמה המלך ע"ה כ' ובני ישראל רבים וגו' אוכלים ושותים ושמחים וגו' כי המשיך להם שפע רב, כמש"נ אין כסף נחשב וגו', אך באמת מצינו דאין יצר הרע שולט אלא מתוך אכילה ושתיה (כמ"ש ברכות לב.) ולכן היה הענין הי"ב חלות מלחם הפנים שהכהנים ימשכו קדושה במזונות ישראל שלא ישלוט יצר הרע באכילה ושתיה שלהם, ובשבת נתנו הלחם הפנים על השלחן והיה מונח כל שיה"מ כדי להמשיך הקדושה על השיה"מ. והיה מונח עד שיעבור עליו סעודת הלילה דהוא סעודתא דחק"ת שהוא קדושת כנסת ישראל המקדשים לשבת:
1
ב׳ונסמך לפ' זו פ' המקלל ואיתא בפירש"י מתו"כ מפרשה שלמעלה יצא לגלג ואמר דרך המלך לאכול פת חמה שמא פת צוננת וכו' וצ"ב מה עלתה לו ללגלג ע"ז, ובזוהר הקדוש (קו א) נטיל ה' דשמא קדישא ולייט לאגנא על אימי' וכו' וה' בתראה היינו כנסת ישראל, והענין דבגמרא (יומא כא.) איתא נס גדול היה נעשה בלחם הפנים סילוקו כסידורו שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו והוא לא האמין בנס זה. והנה התוס' (מנחות כט. צו:) כ' דהגמ' אתי כמ"ש אפייתו דוחה שבת דלמ"ד אינו דוחה שבת לא היה חם בשעת סידורו גם כן, ובחגיגה (כה:) כ' התוס' לתרץ דלמ"ד שנאפית בע"ש נשאר בתנור לשמור חומו עד השבת בבוקר. אך מ"מ תיקשה בחל ב' יו"ט של ראש השנה קודם שאז נאפה ביום ד' ער"ה (כמ"ש מנחות ק:) וא"א לשמור חומו ג' מעל"ע אף בתנור, והפ' אומר לחם חום ויתכן שבאמת נעשה נס גם בסידורו שהיה חם. אך זה אינו רבותא שאז היה לצורך עיקר המצוה כמו כל הקרבנות שנקרא לחמי שאמר ונעשה רצונו. וכיון שהיה אז סעודתא דמלכא לא היה זה רבותא יותר מכל העשרה נסים שנעשו בבית המקדש. אך מה שנשאר חומו לשבת הבאה שאז לא עשו ישראל שום פעולה ומצוה רק היה מונח מעצמו כל שיה"מ עד שיתקדש השבת הבאה ויהיה סעודתא דחק"ת כנז"ל ומ"מ היה חם בסילוקו כסידורו ווה הנס היה מצד קדושות כנסת ישראל, וז"ש בגמרא שמגביהין אותו לעולי רגלים וא"ל ראו חבתכם לפני המקום שסילוקו כסידורו ולמה הוזכר נס זה בפרט ולמה לא הראו להם הנס שנעשה בנר מערבי שממנה היה מדליק ובה הי' מסיים ועז"א (שבת כב:) עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, אך בזה י"ל דאפשר ימצא מי שאין מאמין שנותן בו שמן כמדת חברותי' מה שאין כן בשלחן שהיו מגביהין להראותם שזהו הלחם המתחלק, ואחר זה ראוהו בידי הכהנים שהוא לחם חם כסידורו, אבל הנס שהיו עומדין צפופין ומשתחוין רוחים (כמ"ש יומא שם) וזה היה יודע כל אחד בעצמו וטפי הו"ל להזכיר נס זה ראו חבתכם כו', אלא שמהנסים שנעשו במקדש לא אמרו להם, ועיקר הנס שהזכירו בלחם הפנים ראו חבתכם שהיה חם אף בשבת הבא שהיה מונח כל שיה"מ עד שיעבור עליו כניסת השבת סעוד' דחק"ת קדושת ישראל והנס שנעשה בו מורה על קדושת ישראל, וזהו ראו חבתכם לפני המקום, וגם הטומאה שהיה בהשלחן בסיבת הגבהה להראותו לעולי רגלים (כמ"ש בגמרא חגיגה שם) הוא גם כן ע"ד ששמעתי מהמעשה שהיה אצל רה"ק הרבי מלובלין זצוק"ל שנתנו לו לקידוש ע"פ טעות צלוחית מי דבש וכשהסתכל בכוס אמר שהוא כשר אבל אינו רואה בו הבהירות של כשר וע"כ לא רצה לקדש עליו ועז"א רבה"ק זצ"ל כי בדבר שנמצא גם ההיפוך מהקדושה באותו דבר יש בהירות הקדושה, ובדבר שאין בו ההיפוך אין בו גם בהירות ההכשר וכמ"ש (ידים פ"ד מ"ו) שהשיבו לצדוקי עצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן כה"ג טמאים. ולפי חבתן הוא טומאתן וע"כ גם בזה שעל ידי הגבהת השלחן היה השלחן מקבל טומאה זה בעצמו גם כן מראה חבתן דבאומות ליכא טומאת זיבה ונגעים והכל רק בישראל לפי חובתן ולכך כאן נקרא שלחן הטהור מכלל וכו', והנה המגדף לא האמין בקדושת כנסת ישראל שהוא נולד ממצרי שבא על אמו דקא שדי בה זוהמא כמ"ש (יבמות קג:) והוא נולד מאותו זוהמא כמ"ש בזוהר הקדוש (קה סוע"ב) כל מאן מזוהמא דזרעא כו' זוהמא דחולקא בישא דאית בי' דלית לי' חולקא בכללא דישראל. ועל ידי זה כפר בקדושת ישראל, ואמר מה נ"מ שנולד ממצרי כיון ששומר התורה הרי הוא כישראל, וזה שכפר בהנס שנעשה בלחם הפנים בסילוקו שמורה על קדושת כנסת ישראל ופמ"ש ראו חבתכם לפני המקום וכנז"ל, וז"ש בזוהר הקדוש נטיל ה' דשמא קדישא ולייט שכפר בקדושת כנסת ישראל שהוא ה' אחרונה משם הק' וז"ש לאגנא על אימי', ובשבת מניחין י"ב לחם לזכר לחה"פ שכל א' מישראל יכול לקבל מקדושת כל הי"ב שבטים:
2