פרי צדיק, אמור י״בPeri Tzadik, Emor 12
א׳מפטירין והכהנים הלוים. שמדבר מקדושת הכהנים ואחר כך כ' ואת עמי יורו וגו' עדש"נ יורו משפטיך ליעקב וגו' ואחר כך ואת תורתי ואת חקתי בכל מועדי ישמרו ואת שבתותי יקדשו. וצ"ב מה טיבו לקדושת הכהנים וזה שייך לכל ישראל, גם לשון יקדשו קשה להבין דלשון ישמרו יתכן על שמירה ממלאכה האסורה והיה יתכן שבתותי ישמרו, ופי' המפורשים דקאי על חיוב הקרבנות דשייך לכהנים אבל מ"מ צ"ב לשון יקדשו דהשבת אינו מתקדש על ידי הקרבנות אדרבה השבת מקדש לקרבנות וכמ"ש (זבחים צא.) אטו שבת למוספין אהנאי לתמידין לא אהנאי דנקראו התמידין והמוספין דשבת מקודש על ידי השבת וכן מוכח ממ"ש רש"י בטעמא דמיקרי של ר"ח מקודש יותר משבת משום דאיקרי מועד, וכבר אמרנו בהמכוון מפני שישראל מקדשי לי' ומצד ישראל קדוש יותר (ונת' חנוכה מ' כ"ה) אבל למה לא פירש"י מטעם שקרבנות ר"ח מרובין משל שבת, וע"כ דאין המועד מקודש על ידי הקרבנות שיהיה מעלה בריבוי קרבנות רק אדרבה השבת והמועד מקדשין להקרבנות וא"כ אינו מובן לשון ואת שבתותי יקדשו. ואם על קדושת השבת בסתם הא כל ישראל נצטוו זכור ושמור לקדשו. והיה אפשר לפ' עדמ"ש במכילתא (והובא ברש"י משפטים) וביום השביעי תשבות אף בשנה השביעית לא תעקר שבת בראשית ממקומה וכו', והיינו דכל עיקר השבת שיהיו פנוים לתורה ולעבודה ובשמיטה כל השנה שפנוים ממלאכה שעיקר מלאכתם היה בשדה והו"א שפטורין משבת קמ"ל, וכן סד"א בכהנים שפרנסתם ממתנות כהונה ואין להם חלק ונחלה בארץ ופנוים לתורה יהיו פטורים משבת קמ"ל ואת שבתותי יקדשו, אבל גם לפ"ז לא נתיישב עוד הלשון יקדשו והיה יתכן יותר לשון ישמרו, אך הענין הוא כמש"נ ואת עמי יורו וגו' שהם היו פנוים לתורה והיו רבותיהן של ישראל נצטוו בזה שיראו שיקבע הד"ת בלב ישראל וזה יוכלו לזכות על ידי קדושת מועד ושבת, כמ"ש במוצאי שבתות וימים טובים אתה חוננתנו למדע תורתיך והיינו בשבתות ויו"ט דלא נתנו שבתות ויו"ט אלא לעסוק בהן בד"ת (כמ"ש בירושלמי פט"ו דשבת ה"ג) ואז זוכין לבחי' הדעת על ידי חיבור חו"ב שהם קודש עלאה, ותלמדינו לעשות חוקי רצונך שיחקקו בלב שירצו להיות תמיד פנוים רק לתורה עושי רצונו ש"מ. ועז"נ ואת תורתי ואת חקותי בכל מועדי ישמרו עדמש"נ במכילתא שמור לאחריו, שיוחקק הד"ת בלב במועדים ויזכו לבחי' הדעת וכמש"נ כי שפתי כהן ישמרו דעת, דעת דייקא. ואז תורה יבקשו מפיהו שיוקבעו הד"ת שיקבלו ממנו. ואת שבתותי יקדשו שיזכו לשבתות ה' לב' קדושות של שבת עפמ"ש במ"ש בגמרא (שבת קיח:) שעל ידי שמירת ב' שבתות מיד נגאלין. ובירושלמי (פ"א דתענית) וזוהר הקדוש (* ת' כא וזה"ח יתרו) ומדרש (שמות רבה בשלח ושוחר טוב תהלים צה) איתא שעל ידי שמירת שבת א' מיד נגאלין. ואמרנו שהמכוון על ידי שמירת השבת כשזוכה לקדושת שבת עלאה מיד נגאלין. ומי שזוכה לזה בשבת א' מיד נגאל, אך על הרוב צריך, לזה ב' שבתות. שהשבת א' יכניס קדושה לימי המעשה, ואחר כך יועיל קדושת ימי המעשה לשבת הב' שיזכה לבחי' שבת עלאה (כמשנ"ת כ"פ) ות"ח שזוכין בחול גם כן לקדושת ותוספת נשמה שזוכה ע"ה בשבת (כמ"ש בזח"ג קכ"ד סע"ב) להם השבת רק להתענג על ה' להשיג השגות גבוהות והם זוכין לשבתותי שהם ב' שבתות ה', וכמש"נ ושמור בני ישראל את השבת לאחריו להכניס קדושה לשיה"מ לעשות את השבת לזכות לשבת עלאה וכמ"ש בתיקו"ז (ת' מ"ח) ואתפני יצר הרע מתמן, וע"ז אה"כ שהכהנים שהם פנוים תמיד לתורה להם נא' ואת שבתותי יקדשו שיוכלו להכניס קדושה בשבתות של כל ישראל, שע"י קדושת הכהנים בשבתות שלהם שפנוים בששת ימי המעשה לד"ת זוכין ומזכין את כל ישראל לסייעתא להם לזכות גם כן לשבת עלאה למיעבד דירה לון בתרי בתי לבא ואתפני יצר הרע מתמן:
1