פרי צדיק, אמור י״גPeri Tzadik, Emor 13
א׳לבר נטלין ולא עאלין הנך כלבין דחציפין. קליפת עמלק נקרא כלב כמ"ש (בזח"ב סה א) שהוא כלב נובח מקטרג על ישראל ועז"נ אשר קרך בדרך שבא דרך מקרה שכל הגליות בא בהשגחה מהשי"ת במשפט גלות מצרים גילה הקב"ה לאברהם אבינו מקודם. וכן גלות אשור אף שנטמעו עשרת השבטים. מ"מ כתיב אשור שבט אפי, מה שאין כן עמלק הוא בא מעצמו ומקטרג על ישראל, והשי"ת אוהב משפט. ורוצה שיסיר השי"ת השגחתו מן ישראל ויניח אותם למקרה כמ"ש המשל במדרש הריני משליכן ויבא הכלב, וזהו אשר קרך. וז"ש (בפסיקתא לפ' זכור) לא' שנכנס בלילה כו' וכשהיה השומר מבקש להזכיר לאותו אוהבו שבא לגנוב היה א"ל זכור איך פשרתי ממך את הכלב כך היה צ"ל זכרו מה עשיתם ברפידים כו' ואמר להם זכור אשר עשה לך עמלק, וצ"ב למה לא הזכיר להם את החטא והלא חטא העגל קשה הימנו ומ"מ כתיב זכור וגו' את אשר הקצפת וגו'. אך באמת ברפידים לא היה כלל חטא שהיו ראוים לעונש, וכמ"ש (בזח"ב ס"ד ב) מ"ש היש ה' בקרבנו אם אין בעו למנדע בין עתיקא סתימאה דכל סתימין דאקרי אין ובין זעיר אפין כו' א"ה אמאי אתענשו אלא על דעבידו פרודא ועבודא בנסיונא כו' ולא היו ראוים לעונש רק מפני שעמלק כלב נובח וקטרג עליהם הסיר השי"ת השגחתו מהם דכ' כי אני ה' אוהב משפט ועל ידי זה בא העונש וזה נקרא מקרה, וכן בהמן שאמרו במדרש (אסתר) בן בנו של קרהו בא עליכם, שהוא גם כן היה כלב נובח ומקטרג, שבאמת לא היה עליהם חטא מפורש, דמה שהשתחוו לצלם לא היו מחויבים למסור נפשם (כמ"ש בסנהדרין סא:) וכן מה שנהנו מסעודתו לא היה חטא מפורש שהרי אדרבה בסעודה זו נתברר קדושת ישראל ביום השבת כמ"ש בגמרא (מגילה יב:) רק דהמן היה מקטרג וקלי עמלק הוא מעורר שורש קליפת הנחש שהכניס הנאת עצמו, וקטרוג עמלק שזורק מילותיהם כלפי מעלה (כמ"ש תנחומא תצא) והיינו שגם ישראל אינו מכוין לקדושה ומפני זה בא העונש, וזה גם כן מקרה בן בנו של קרהו קליפת כלב, וכן מצינו ביעקב אבינו ע"ה כשאמר לבניו לא רד* בני עמכם וגו' וקראהו אסון בדרך וגו' ואיתא (בב"ר פצ"א) הא בבית לא מוכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה, והיינו כשצריך להצלה אז על ידי הקטרוג אינו ניצול, וזה נקרא מקרה אך מכל מקום הוא בא על חטא כמ"ש (שבת לב:) אבב חוטרא מילי ואבי דרי חושבנא, רק שמהחטא בלבד לא היה ראוי לעונש רק כשהוא במקום סכנה והשטן מקטרג אינו ניצול, ומש"ה נאמר שם קראה"ו בא' וה', דמקרא בא' מורה על אלופו של עולם (וכמו שנת' במא' ג') והיינו שבא מהשי"ת רק שעל ידי הקטרוג מסיר השי"ת השגחתו ונמסר למקרה, מה שאין כן כשסיפר יהודא הדברים ליוסף אז לא היה כלל שעת סכנה שידע שבנימין לא עשה דבר רק בעלילה באו עליו מש"ה אמר וקרהו אסור ב"ה בלא אל"ף שהוא מקרה ועלילה בלבד, וקלי' עמלק שהוא כלב נובח ומקטרג אף במקום שאין סכנה ואף במקום שאין עליהם משפט רק הוא מקטרג ומעורר דינין על ישראל, וזהו שורש הקליפות כמש"נ ראשית גוים עמלק והוא פנימיות מקלי' שור וחמור כמ"ש בזוהר הקדוש (שם). ולהנצל מזה כ' והיה בהניח ה"א לך מכל אויבך מסביב בארץ אשר ה"א נותן לך שצריך ב' תנאים בהניח. ובארץ, ושבת נדרש (בזח"ב פט א) ביום הניח ה' לך מעצבך וגו' על יום השבת שהשי"ת נותן נייחא בלב ישראל אף כשהוא עוד בעבודה קשה שיודע שהוא רק מהשי"ת ואף בגלות וכמש"נ ושמתי כסאי בעולם, והשי"ת המנהיג בעצמו ואין כאן שעבוד בלעוד, וכן בשבת ישראל כמו בארץ וכמ"ש הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים וכמ"ש בתשו' הגאונים ממדרש דמשו"ה אין אומרים בשבת שומר עמו ישראל לעד, דכשהמלך במדינתו אין צריך שמירה והיינו שבשבת נקרא ישראל בארץ, ובפרט בסעודה ג' שהוא כנגד קדושת יעקב אבינו שנאמר לו ופרצת ימה וקדמה וגו' והיינו שבכ"מ ילך עמו קדושת ארץ ישראל ומשו"ה אומרים בסעודה זו לבר נטלין וכו' הנך כלבין דחציפין, שבסעודה זו יכולים לזכות לתקן למחות קלי' זו כשירצה ישראל מצדו כמ"ש (בתנחומא תצא) אתם מזכירין שמו מלמטה ואני מוחק שמו מלמעלה, ומש"ה אומרים בתפלה זו שהוא גם כן נגד יעקב אבינו ע"ה אתה אחד ושמך א' ומי כעמך ישראל גוי אחד. עפמ"ש בזוהר הקדוש (פ' זו צ"ג ב') תינח קוב"ה בכנסת ישראל דאקרי א' ישראל לתתא וכו' בירושלים דלתתא יקרון ישראל אחד מנ"ל מדכ' גוי אחד בארץ וכו'. וכן זיווג קובה"ו הוא רק מדכ' גוי אחד בארץ וכו'. וכן זיווג קובה"ו הוא רק עד דיתדון מלכותא דעשו וכמ"ש (בזח"ג עב ב) הה"ד ועלו מושיעים וגו' ולבתר והיתה לה' המלוכה. ולבתר דיזדווגן כחדא מה כ' והיה ה' למלך על כל הארץ וגו' ה' אחד ושמו אחד, ומשו"ה אומרים בתפלה זו שהיא כנגד יעקב אבינו ע"ה אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ:
1