פרי צדיק, לערב יום הכפורים ג׳Peri Tzadik, Erev Yom Kippur 3
א׳במד' (אחרי סו"פ כ"א) ע"פ וכל אדם לא יהי' באוה"מ בשנה שמת בה שמעון הצדיק וכו' אמר להם בכל שנה ושנה הי' זקן אחד לבוש לבנים וכו' שנה זו נכנס עמי ולא יצא עמי א"ר אבהו ומי יאמר שאדם הי' ולא הקב"ה בכבודו הי' נכנס ויוצא עמו א"ר אבהו וכה"ג לא אדם הי' אלא כההוא דאר"ס בשעה שהי' רוה"ק שורה עליו הי' פניו בוערת כלפידים הה"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' כי מלאך ה' צבאות הוא. וכבר תמה המת"כ דמקודם א"ר אבהו שהי' הקב"ה בכבודו ליישב מה שנא' וכל אדם לא יהי' וכדרשת הירוש' אפי' אותן שכתב בהן ודמות פניהם פני אדם. ואח"כ מסיים על שאלתו וכהן גדול לאו אדם הי' אלא שהי' מלאך נראה שחזר בו ופירש וכל אדם כמשמעו. וקשה לומר על ר' אבהו שהוא בעצמו אמר ב' המאמרים שחזר בו. אך הענין שהכה"ג בכניסתו לקה"ק לא הי' לו שום גוף מעוה"ז שהי' לו התפשטות הגשמיות לגמרי והי' נשאר בו רק בחי' נשמה נר ה' נשמת אדם. דאהרן הכהן הי' שורש תושבע"פ דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו והיינו פי ה'. וכמו"ש בזוה"ק (ח"ג ר"א ב') אתקדש יומא סליק פומא דשליט על כולא פי ה'. ובס' יצירה חשב שבשבת נברא פה בנפש ובודאי הי' לאדה"ר הפה גם בע"ש שהרי דיבר אדה"ר בע"ש עם השי"ת וקרא שמות. רק פי ה' היינו בחי' תושבע"פ שזה נברא בשבת כמו"ש בזוה"ק (ח"א מ"ז ב') ויכל אלהים ביום השביעי דא תושבע"פ. ובשבת דאי' בזוה"ק שהוא יומא דנשמתין ולאו יומא דגופא אז בכח האדם לדבר דבר שיהי' דברי אלהים חיים ויהי' נקרא פי ה' שהשי"ת שוכן בלב כמו"ש (שהש"ר ה' ב') היכן מצינו שנקרא הקב"ה לבן של ישראל דכתיב צור לבבי וחלקי אלהים לעולם והפה שליח הלב וע"ז נאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא פי' מלאך ה' צבאות הוא קאי על התורה שיבקשו מפיהו שהוא מלאך ה' היינו שליח הלב שהוא השי"ת שנקרא צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. אבל הכה"ג כשנכנס לקה"ק שם נתפשט מכל גשם ועניני הגוף והי' רק כנשמה בלא גוף וכמו שנא' ויפח באפיו נשמת חיים ואי' בתיקונים מאן דנפח מתוכו נפח ולא הי' כלל בכלל אדם אפי' כאותן שכתב בהן ודמות פניהם פני אדם שהי' אז גדול ממלאך. ושם בקה"ק לא הי' לו שום דיבור כלל שהתפלה שהי' מתפלל הי' בהיכל כמ"ש (יומא נ"ב:) ושפיר כתיב וכל אדם לא יהי' וגו'. והוא ג"כ בכלל מה שאמר הקב"ה בכבודו הי' נכנס עמו וכו'. ומטעם זה נקרא הכה"ג בכל סדר היום אישי כה"ג שהוא מלשון אש שאז הי' כה"ג בבחי' אש אוכלה אש נשמתא בלא גופא. ולכן בפעם האחרון שהוזכר (שם ע"א.) מצאו בשוק לכה"ג א"ל אישי כה"ג עשיתי שליחותך וכו' אי' שם אח"כ דרשת הגמ' על פסוק אליכם אישים אקרא אלו תלמידי חכמים וכו' הרוצה לנסך יין וכו' דהת"ח נקראו אישים שמדברים דבר והוא פי ה' שהדיבורים שלהם הם מלאך ה' שליח הלב שהוא הקב"ה השוכן בתוכם כמו שנ' צור לבבי וחלקי וגו'. ואף שלא כל כהן גדול הי' ראוי לזה שיתפשט כ"כ מכל מיני גשמיות הגוף עד שיהי' כנשמה בלא גוף ומ"מ נכנסו לקה"ק. כבר אי' בס' עבודת ישראל פי' על הגמ' (יומא ע"א:) שהשיבו שמעי' ואבטליון להכה"ג ייתון בני עממיא לשלם דעבדי עובדא דאהרן וכו' היינו שהם בכחם הגדול ובכונותיהם התכונו אז כל הכונות שהי' צריך הכה"ג לכוין ורק בכחם נכנס אז הכה"ג לקה"ק. ואז באותו זמן היו הם שמעי' ואבטליון הגדולי הדור דעבדו עובדי דאהרן והם היו עיקר כח תושבע"פ וכמו שאמרנו שעי"ז הי' ראוי להיות בקה"ק מפני שהי' אהרן שרש תושבע"פ. ושמענו בשם המגיד דקאזיניץ זצ"ל שאמר פ"א בעיוה"כ שגם אז בזמנו נמצא כח ג' האבות הקדושים ואמר על הרב הק' מאפטא בעל אוהב ישראל זצ"ל שהוא בחי' אברהם ועל הרבי מלובלין זצ"ל שהוא בחי' יצחק ואת עצמו שהי' שמו ישראל חשב כנגד בחי' יעקב רק חסר הכבש להקריב. ואמר שהוא מכוין כל אותו הכונות של הכה"ג בהקרבם. והמכוון שלו מה שהזכיר הג' אבות ע"פ המדרש (אחרי שם) בפר בן בקר זה אברהם וכו' איל לעולה זה יצחק וכו' עז בזכותו של יעקב וכו' שנכנס עמו זכות האבות וע"ז הזכיר שנמצא בדור שלו ג"כ הקרוים בשמות האבות הקדושים שהם בבחינתם והכונות יכול לכוין כמו שהיו מכונים גדולי הדור בזמן שלא הי' הכה"ג ראוי לכך כנ"ל. וכיון שיכול להיות הכונות ע"י אחר אמר שאין הקרבנות מעכבין. ואי' במד' (בר"ר פ' נ"ו) אין דור שאין בו כאברהם וכו' ובתדב"א אין דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב רק שאין אנו יודעין מי הם והם יכולים לכוין כל הכונות הראוין לכה"ג. ואף שאין לנו הקרבנות מ"מ כשנזכה נוכל לתקן על ידיהם שהם יכוונו המכוון של הקרבנות ולתקן הכל ביוהכ"פ כמו שהי' מתקן הכה"ג בהכנסתו לקה"ק וכדברי המגיד הק' זצ"ל:
1