פרי צדיק, לערב יום הכפורים ד׳Peri Tzadik, Erev Yom Kippur 4
א׳בגמ' יומא כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי ופירש"י ז"ל וכיון דאכילתו חשיבא עינוי כל דמפיש באכילה ושתי' טפי עדיף. ובמקום אחר פירש"י ז"ל התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשירי. ולפי הפירושים הללו הי' די שיאכל מאכלים בעלמא רק שיהי' שבע כמו לחם וכדומה ולאו דוקא מאכלים יקרים וטובים ומצינו בגמ' שהיו מהדרים אחר בשר ודגים דייקא כדאי' במשנה בארבעה פעמים בשנה צריך להודיעו ולר' יוסי הגלילי אף בערב יוכ"פ בגליל שהיו מהדרים אחר בשר בהמה וביהודה ושאר מקומות היו מהדרים אחר בשר עופות וכמ"ש התוס' בפ"ק דכתובות. וכדמצינו במד' במעשה דחייט שקנה דג והעלה בדמיו כנגד ההגמון צריך להבין מה הוא החשיבות דיום הזה לאכול בו מאכלים טובים. הענין הוא כדאי' בכתבי האריז"ל שיש קדושה יתירה במאכלים מן החי ממאכלים מן הצומח כי בכל המאכלים יש מוצא פי ה' המחי' את האדם ובחי יש יותר מוצא פי ה' מן הצומח ובצומח עצמו יש בחטים חיות יותר מן השעורים שחטים עולה כ"ב כנגד כ"ב אותיות התורה לזאת הוא מאכל חשוב להאדם מן מאכל שעורים שהוא רק מאכל בהמה וכשהבהמה אוכלת אותו אז עולה במעלה יתירה ע"י אכילת הבהמה וכמו דמצינו בר' חסדא דאמר אנא לא בעניותי אכלי ירקא ולא בעתירותי בעתירותי באתרא דיעול ירקא יעול בשרא וכוורא ג"כ פירושו דהיתה זאת כוונתו בעניותי כשהי' במדרגה קטנה הי' חפץ יותר לאכול מאכל מדבר חי להשיג קדושה יתירה. ובעתירותי כשהגיע למדרגות גדולות הי' ביכלתו לתקן יותר המאכלים שיש בהם חיות יותר וכמו שמצינו בר' נחמן שאמר בעוד דלא אכילנא בשרא דתורא לא צלינא דעתאי. ג"כ שהי' רצונו יותר בבשר מצד הקדושה שיש בהחי יותר. ולכן משום שהמאכל שאוכל בתשיעי נותנת לו הכח לתענית יום העשירי זה הוא יקרות דיום העשירי שיקבל החיות מן המאכלים היותר טובים שיאכל בתשיעי שיש בהם חיות קדושה יותר. ובתוס' מקשים כיון שמצוה לאכול בתשיעי למה ל"א הכל מודים בעיוה"כ דבעינן לכם ע"ש. ולפמ"ש ניחא ג"כ דבזה אין המצוה לענג עצמו דזהו משמעות לכם ויבואר יותר דהנה אי' בזוה"ק מאן דאכיל ושתה בתשיעאה ומענגא נפשי' במיכלא ומשתיא אשתכח בעשיראה עינויי דנפשא בתרין חולקין ובהגהות הזוה"ק הואיל והעינוי מתוך העונג הוא יותר קשה הו"ל כתרי עינויים. א"נ שהתענית הוא עינוי הגוף והאכילה הוא עינוי הנפש ופי' זה הוא ג"כ בשל"ה. ודחה זה הפי' הב' כי כתיב מאשר חטא על הנפש ואז"ל זה היושב בתענית. ונראה דעיקר כפי' הראשון ובאמת גם זה אינו נראה מלבר דגוף הדבר בכפי הנראה כשאוכל מאכלים טובים נוח יותר להתענות למחר כי נותנים כח יותר ואין נראה מה שכתב שיהי' עי"ז עינוי גדול יותר מחר. בלא"ה הרי רש"י כתב טעם האכילה ושתי' כדי שיוכל להתענות והוא אמר בהיפך. וגם במד' הנ"ל אמר שהוא ליקרא דיוהכ"פ ולפי דעתו הוא להיפך ומה יקרא דיוהכ"פ יש בזה שירגיש עינוי יותר. ופי' הב' ג"כ בלא"ה תמוה דמפרש ב' חולקין גוף ונפש ובאמת זה נא' אח"כ שם בזוהר אבל גם שם נראה דקאי על מה שנא' נפשותיכם לשון רבים אנפש דלא כתיב נפשיכם משמע ב' חולקין שניהם קאי אנפש. אכן באמת הטעם שציוה הקב"ה להתענות ביוהכ"פ שרצונו ית"ש לסלוח לנו כל עונותינו לכן צריכים אנחנו לעקר ולשרש ולתקן שורש התחלת חטא אדה"ר שהי' ראשית בענין אכילה. וא' במד' מי יגלה עפר מעיניך אדה"ר שלא יכלת לעמוד בציוויך שעה אחת והרי בניך ממתינים לערלה שלש שנים וזה הוא תיקון חטאו. אמנם זה התיקון עדיין אינו בשלימות לכל ישראל כי הוא רק לאותן שאין לו בכרמו או בגינתו יותר אילנות מזה המין וגם אין מוצא לקנות או שאין לו במה לקנות מאחרים פירות שכבר יצאו מידי ערלה שאין לו לאכול מאותו המין ואעפ"כ ממתין שלש שנים. אמנם מי שיש לו עוד מאותו המין זה לא יוכל לתקן עוד יצרו בכך כי מה רבותא הוא שממתין כיון שיש לו מאותו המין. אבל יום הכפורים נצטוינו להתענות לגמרי בלי שום אכילה ושתי' ולא רק שעה אחת רק מעל"ע שלם בזה נתקן בודאי החטא אדה"ר בשלימות ע"י התגברות כזה:
1
ב׳והנה התגברות נגד היצה"ר הוא בשני אופנים בחי' אתכפיא ובתי' אתהפכא אתכפיא היינו שכובש את יצרו ופירש עצמו לגמרי וענין אתהפכא הוא שמהפכים הכל לקדושה. ותיקון האכילה דאדה"ר לאהפכא הוא ע"י אכילה דקדושה היינו שהגם שאוכל אינו אוכל בשביל הנאת הגוף כאכילת אדה"ר בשביל שהוא טוב ותאוב ומצד היצר רק לצורך קדושה כדכתיב צדיק אוכל לשובע נפשו שאכילה שלו הוא רק להחיות את נפשו. כמו שמצינו ברבינו הקדוש שהי' אוכל כל מעדני עולם שהי' שלחנו שלחן מלכים ואמר על עצמו שלא נהנתי אפי' באצבע קטנה. ובהלל הזקן שאמר שהולך לגמול חסד עם אכסניא שיש לו בתוך ביתו והי' כונתו על עצמו. וענין בחי' אתהפכא כזה הוא מדרגה יותר גדולה מענין בחי' אתכפיא כי מכניס את יצרו לקדושה גמורה. והנה הב' ענינים האלה שייכים בנפש והעינוי והצום ביוהכ"פ הוא בחי' אתכפיא והגוף יש לו עינוי בזה שאינו אוכל ושותה כלל. וכמו"כ יש עינוי לנפש בערב יוכ"פ היינו מה שכופה נפשו ולבו שאף שאוכל מעדנים יהי' בלי שום הנאת הגוף רק מצד שמצוה לאכול בתשיעי ולפי שהש"י ציוה. ואלו ציוה הש"י להתענות גם בט' מהפסקת ב' ימים היינו מתענים בשמחה לעשות מצות ה'. וכמו כן כשציוה לאכול ולהתענג אנו אוכלים רק בשביל מצות השם לבד ולא לענג הגוף כלל. וזה הוא כונת הזוה"ק במה שאמר ואשתכח בעשיראה ענויא דנפשא בתרין חולקין היינו מצד התענית שהוא עינוי הגוף ועינוי נפש מצד אתהפכא שהכח בתענית בעשירי הוא מצד האכילה שאוכל בתשיעי בלתי הנאת עצמו. והצורך לזכך הנפש בשני הענינים הוא מרומז שכתיב נפשותיכם שמשמע ב' נפשות. כי משכן היצה"ר הוא בלב ובלב יש ב' חללים לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו ואז"ל שהיצה"ר דומה לזבוב שיושב על ב' מפתחי הלב ורצונו להחטיא אף הלב חכם כמו שנא' כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא היינו במעשה טוב עצמו מצד הלב חכם ג"כ היצה"ר רוצה להכניס בעשייתה איזה פסול שאל יעשה אותה בשלימות גמור כרצונו ית"ש. והם השני נפשות שבאדם הנפש שבלב חכם והנפש שבלב כסיל. והשני עינוים הם לבטל כח היצר משני חללי הלב. העינוי והצום לבטל היצר שבחלל השמאלי. ובחי' אתהפכא מבטל כח היצר ששוכן על מפתח הלב חכם ע"י שמכניס הנאת עוה"ז ג"כ בקדושה. ובזה מתורץ קוש' התוס' דכאן לא שייך כלל לומר הכל מודים דבעי' לכם כי האכילה דערב יוהכ"פ הוא דייקא שלא יהי' לכם שלא יהי' לו שום הנאה גופניות מהאכילה רק מצד קדושה שמצוה לאכול ומ"ש ביו"ט דבעי' לכם היינו הנאת הגוף וזהו המצוה שבגוף. וכן בשבת עונג שבת הוא בהנאת הגוף וזהו המצוה אפי' אין לו שום כונה לש"ש רק לענג גופו ג"כ הוא מצוה ובכהאר"י ז"ל אי' דהכל בקדושה ע"ש. אבל בעיוהכ"פ אדרבא מצותו שלא יהי' כונת אכילתו לכם ולהנאת גופו כלל רק לה' לקיים מצות ה'. וזהו הענין כאלו התענה תשיעי ועשירי ופי' התוס' כאלו נצטוה להתענות והיינו דבלא"ה מה מעלה הוא כאלו התענה. והטעם בזה לפי שאוכל על כונה זו דאנו לפי הכרתנו גודל חטאינו ואשמותינו אלו הש"י ציונו להתענות הפסקה ב' ימים ורק עי"ז ימחול. בשמחה רבה היינו עושים כנ"ל ומה שאנו אוכלים הוא רק בשביל מצות הש"י כנ"ל:
2
ג׳והנה ענין בחי' אתהפכא אם שהוא מדרגה יותר גדולה מבחי' אתכפיא אעפ"כ נצטוינו ביוהכ"פ להתענות מצד כי ענין אתהפכא הוא ענין פנימיות ונסתרות שבלב האדם שאין מבין ע"ז רק השי"ת לבד. לזאת נצטוינו בתשיעי בענין אתהפכא שנהי' רצוים לפניו ית"ש שעי"ז ימחול השי"ת לנו על עונותינו ביוהכ"פ. ואמנם לסתום גם פיות המשטינים שלא יהי' להם פתחון פה לקטרג כי המלאכים אינם יודעים מהנסתרות שבלב רק מה שאנחנו עושים בפועל לכן המצוה ביוה"כ להתענות שיראו המקטריגים בפועל צדקת מעשינו ולא יהי' להם מה לקטרג ועי"ז יתכפר לנו עונותינו. ועוד אי' בזוה"ק את נפשותיכם ר"ל דמלת את נדרש בכל מקום לרבות הטפל לאכללא כולא גופא ונפשא והוא ע"ד דאי' בפ' חלק משל למלך שהושיב שומרים בפרדס חיגר וסומא אמר אחד לחבירו נאכל מן הפירות וכו' אח"כ הרכיב החיגר על הסומא ועי"ז שפטם כמו כן הנשמה והגוף כל אחד אומר אני לא חטאתי מעמידין הנשמה והגוף יחד ודנין אותם לכך וכו'. כן לכפרת העונות צריכים אנחנו לעינוי הנפש והגוף יחד. ואי' בגמ' בר' ששת שישב בתענית אמר כשם שישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי יהי רצון שיהי' חלבי ודמי שנתמעט כאלו הקרבתיו לפניך על המזבח ותרצנו. כי חלבי ודמי מרמז על הגוף והנפש ביחד כי הנפש מרומז בדם כמו שנא' כי הדם הוא הנפש. וחלבי מרמז על הגוף כדכתיב שמנת עבית כסית. ומקצת נפש הוא ככל הנפש לכן נחשב כאלו כל האדם הקריב עצמו על גבי המזבח ונזכר עקידת יצחק:
3