פרי צדיק, לערב יום הכפורים ה׳Peri Tzadik, Erev Yom Kippur 5
א׳התוס' מקשה (ר"ה ט':) על מה שלא חשבו בגמ' גם על ערב יוכ"פ דהכל מודים דבעינן נמי לכם כי הלא נלמד מפסוק ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש וכו' שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכ' כאלו התענה תשיעי ועשירי. וי"ל בזה ע"ד פירש"י ז"ל ביומא שלכן נרמז בתיבת ועניתם מפני שכל סיבת האכילה בערב יוהכ"פ הוא רק כדי שיהי' לו כח להתענות למחר. וממילא אין לו שייכות למצות לכם כמו בשאר יו"ט שבא המצוה על גוף האכילה בעצם. משא"כ בעיו"כ אין המצוה על גוף האכילה רק כדי שיקל מעליו העינוי של יוהכ"פ. אמנם אם כפי הטעם הזה ע"פ פשוט שעיקר מצות האכילה עתה הוא רק להיקל העינוי לא הי' בזה שום מצוה דייקא באכילת מעדנים רק לאכול לחם לשובע כדי להיקל מעליו העינוי. והלא מצינו בדחז"ל שהמצוה הוא להרבות במאכלים חשובים בבשר ובדגים כאמרם ז"ל בארבעה פרקים וכו' ובערב יו"כ בגליל ובדגים כמעשה דההוא חייט שמובא במד'. ורש"י בר"ה ט' א' כתב דממילא יש מצוה בריבוי אכילה ע"ש. וכדמייתי זה הרא"ש סוף יומא ובזוהר אחרי ס"ח ב' ריש ד"ה תענו אי' ומענגא נפשי' כו' ע"ש. ולהבין זאת י"ל שענין האכילה של סעודת עריו"כ הוא בא דייקא לתקן ראשית הקלקול של הנחש שהי' בענין אכילה והיינו שבודאי ברא השי"ת כל מיני התענוגים והמעדנים לצורך האדם רק לאכלם שלא להנאת עצמו. אבל זה הי' עצת הנחש להביאם להרגיש הנאת עצמו להיות לתאוה יבקש נפרד וזהו עטיו של נחש הרגשת הנאת עצמו כמו שנא' ותרא האשה וגו' וכי תאוה הוא לעינים וגו' ותקח מפרי' ותאכל. וע"ז בא דייקא מצות אכילה ושתי' בעיו"כ והכתוב מכנה אותה בלשון ועניתם היינו שעיקר האכילה ושתי' ביום זה לא יהי' בהרגשת תענוג עצמו לתאות נפשו רק אדרבא יהי' נחשב לי' כעינוי שאינו רוצה כלל באכילה זו רק הוא מוכרח לקיים מצות השי"ת להיקל מעליו העינוי. ובזה דייקא נתקן שורש הפגם של התאוה הנצמח מקלקול הנחש בהרגשת הנאת עצמו כנ"ל. וע"ז בא המצוה דייקא באכילת מעדנים ועכ"ז לא יכוין בזה להנאת עצמו. ועוד ביחוד המצוה באכילת דגים כדאי' בש"ע ממעשה החייט הנ"ל. כי מין דגים מרמזים על ריבוי התאוה כמו שאז"ל דגים פריצי. וכמו שכבר דברנו מזה מענין סעודת לויתן שלעתיד שהוא בחי' בירור התאוה קליפת ישמעאל ויהי' נקרא לבן שיתלבן כדאי' בזוה"ק פ' תולדות מפני שיש לו שורש בהקדושה מה שיושאר לחמידו דאורייתא. ולכן גם ישמעאל שמרמז על תאוה עשה תשובה. וכמו כן מין דגים הגם דפריצי אמנם הוא מה שנטבע בהם מטבע הבריאה וזה אין רע בעצם רק מה שהאדם ממשיך על עצמו בבחירתו להיות שטוף בהתאוה להנאת עצמו. ולזה כאשר השחיתו דור המבול את דרכם והמשיכו קליפת התאוה מצד בחירתם על כל הברואים לזה נא' וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו' זולת הדגים שבים מפני שלא שלטו בהם ידי אדם לכן לא המשיכו אותם להתאוה יותר ממה שנטבע בהם מצד הבריאה. וזה הענין שאוכלים דגים בסעודה זו כי זהו ג"כ עיקר מצות הסעודה עתה לתקן הקלקול מתאות האכילה לבל להיות המכוון להרגשת הנאת עצמו רק בעבור ציווי השי"ת ואם לאו לא הי' אוכל. ולזה בא מצות אכילה של יום זה בלשון ועניתם כפי דברנו הנ"ל:
1
ב׳והנה כבר דברנו מזה על מנהג ישראל שאוכלים מאכל שקורים קרעפליך שהם בצק ממולא בבשר בג' זמנים שהם של חול ואעפ"כ הסעודה בהם מצוה זכר למן שהי' יורד בג' זמנים אלו והבצק מלמעלה ולמטה כמו הטל שעל המן. וביותר ביום הזה בעיו"כ שאכילת סעודה זו הוא בעצם כבחי' אכילת המן עפ"י הדברים הנ"ל. כי גם אכילת המן הי' ע"ד הנ"ל כמו שנא' ויענך וגו' ויאכילך את המן וגו' כי מי שהי' כונת אכילתו רק לשובע נפשו כמש"נ צדיק אוכל לשובע נפשו הי' מרגיש בהמן כל מיני מטעמים שבעולם. והעם שהתאוו תאוה להרגשת עצמם הי' צועקים נפשינו יבשה אין כל ונפשנו קצה בלחם הקלוקל. ועל רמז זה נזכר כל ענין המן ביומא בפרק יום הכפורים מפני שהמה ענין אחד כי גם עצם יוהכ"פ מכפר על בחי' הפגם של התאוה שע"ז הי' הקרבן לעזאזל כאמרם ז"ל למה נקרא שמו עזאזל שמכפר על מעשה עזא ועזאל. וכמו"כ כל ענין האגדות שנזכרו בגמ' כל אחד יש לו שייכות לאותו ענין. כמו מ"ת במס' שבת בפ' ר' עקיבא כי לד"ה בשבת נתנה תורה לישראל. ופרק רע"ק ירמז על תושבע"פ כי רע"ק הי' השורש של בחי' תושבע"פ כי כולהו סתימתאה אליבא דרע"ק וכדאי' בשם האריז"ל. וגם אגדות החורבן נזכר במס' גיטין בפרק הניזקין כי ענין החורבן הוא כמו גירושין למראה עין ופרק הניזקין יורה על דרש כי תצא אש וגו' שלם ישלם המבעיר את הבערה שהקב"ה כביכול הצית אש בציון והוא בכבודו ישלם הנזק כמו שנא' ואני אהי' לה חומת אש סביב. ואגדות שלמה המע"ה שהי' מלך והדיוט במס' גיטין בפ' מי שאחזו. כי שהמע"ה הוא שורש המרכבה למדת המלכות כמו שנא' וישב על כסא ה' וגו' והוא שורש כנס"י. כי ענין טירוד שלמה ממלכותו הי' נראה ג"כ כענין גירושין. ופ' מי שאחזו קורדיקוס ירמז שהי' רק לפי שעה ע"י הרוח של השד אבל בעצם הי' בשלימות מלכותו תמיד וכמו"כ ענין אגדות המן יש לה שייכות דייקא ליום הכפורים כנ"ל:
2
ג׳וענין אמרם ז"ל כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עלי' הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי. י"ל הרמז בזה ע"פ הנזכר בכתבי האריז"ל שתשיעי ועשירי מרמזים על תיקון יסוד ומלכות כי ערב יוהכ"פ הוא נגד תיקון היסוד שהוא מדת יוסף הצדיק להתרחק א"ע מהרגשת הנאת עצמו מכל וכל. ולזה נדרש בו במדרש הים ראה וינוס ארונו של יוסף ראה כי גזירת המבול הי' על ריבוי תאותם כי מים הזדונים הממשיכים האדם על ריבוי התאוה של ההיפך ועל יוסף לא הי' להם שום אחיזה לכן ברחו מאתו מפני שנא' עליו וינס ויצא החוצה. ויוהכ"פ הוא תיקון מדת המלכות נגד בחי' דוד המע"ה שהקים עולה של תשובה והוא בחי' משיח להיות נתקן גם מי שנטבע בההיפוך להיות נעשים כזכיות וזהו בחי' יוהכ"פ לפני ה' תטהרו אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ולכן א' במד' שנחשון בן עמינדב קפץ לתוך הים ובא לו המים עד חוטמו וצעק הושיעני ה' כי באו מים עד נפש ודייקא עי"ז נושע שאמר הקב"ה בניי טובעים וכו'. והנה אמרו יוסף שקדש ש"ש בסתר נתן לו ה' אחת משמו והוא מרמז על ה' ראשונה שבשם הוי' ב"ה וזכה עי"ז להיות יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו כי עי"ז נמצא בשמו יה"ו ג' אותיות ראשונות של השם והיינו שנתקן במחשבה מפני שקידש ש"ש בסתר היינו שקידש המחשבה והרהור. אבל יהודא שקידש ש"ש ברבים היינו ע"י הודאה ותשובה נקרא כולו על שמו של הקב"ה. היינו שנמצאו בשמו כל אותיות הוי' ב"ה בשלימות גם ה' אחרונה המרמזת על תיקון המעשה ג"כ בפועל שיתברר לטוב. ולכן כל האוכל ושותה בתשיעי על כונה הנ"ל לקיים מצות עינוי כי האכילה כזה נקרא עינוי כנ"ל. עי"ז מעלין עליו כאילו התענה תשיעי ועשירי מפני שנתקן בזה שלימות התיקון ה' עלאה עם ה' תתאה בחי' המחשבה עם בחי' שלימות המעשה כדברנו הנ"ל:
3