פרי צדיק, קדושים א׳Peri Tzadik, Kedoshim 1
א׳מכתי"ק
1
ב׳בזהר (פ"א ב') ריש ד"ה איש תנינן דפ' דא כללא דאורייתא ע"ש נראה בכל ד"ז דקדושים תהיו היא כלל התורה כולה, דכל המכוון שבכהת"כ ומצותי' הוא רק להכניס בלב קדושה, וכמש"נ ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים וגו' וכן בפ' זו ושמרתם וגו' ועשיתם אותם עאני ד' מקדשכם, דכל המצות נותנים קדושה בלב האדם כמ"ש בברכתם אקב"ו ובקה"י אשר קדשנו במצותיו כו' ובתפלה קדשנו במצותיך ונאמר על קבלת התורה ואתם תהיו וגו' וגוי קדוש ונאמר ואנשי קודש תהיין לי' ונאמר כי עם קדוש אתה וגו' ונאמר קודש ישראל לד', ומ"ש תנינן נראה דכוון לברייתא דתו"כ והוא גם כן במ"ר דע"כ נאמרה בהקהל לפי שרוב גופי התורה תלויין בה, ופי' גופי היינו עיקרי התורה, וי"ל כמ"ש דאין הכוונה למצות שבפ', דזה א' במ"ר שם אחר כך דעשרת הדברות כלולין בה, אבל קאי עמ"ש קדושים תהיו (ומ"ש רוב י"ל משום דיש הרבה להכניס טהרה דהוא מקמי קדושה כמ"ש רפב"י בע"ז [כ' ב'] וכ"א בזהר כאן פ"א רע"א מאן דאשתדל באורייתא אתדכי ובתר אתקדש) כנ"ל. וע"כ נאמרה בהקהל כמו במ"ת, שא' דאמלמלא חסר א' מישראל לא ניתנה תורה, כי ס"ר דדור המדבר הם ס"ר אותיות דתורה כי כ"א שורש נפשו הוא מאיזו אות או חלק מאות מהתורה ואם היה חסר היה חסר אותו אות או אותו חלק וס"ת שחסר אפילו קש"י כולה פסולה, וכן כאן גם כן מ"ש קדושים, תהיו כי קדוש אני שא' בתו"כ מה אני קדוש אף כו' היינו קדוש כמוהו ית', ואף שא' במדרש יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושי למעלה מקדושתכם אינו סותר למ"ש בתו"כ כ"פ הל' מה אני וגו', כי האדם צריך להתדמות לקונו, וכמ"ש ע"פ ולדבקה בו הדבק במדותיו מה הוא רחום כו' אבל הוא רק כפי השגתו במדותיו ית' ובאמת לקדושתו ית' אין קץ וכן בקדושת האדם יש מדרגות לאין שיעור ועדת קרח אמרו כל העדה כלם קדושים בו' ודבר שקר לא נכתב בתורה ובודאי האמת היה כן אבל יש קדושה למעלה מקדושה וכל ישראל קדושים. ואהרן נבחר לקדוש בין קדושים, וכמ"ש בפ' אמור וקדשתו וגו' קדוש יהיה לך כי קדוש אני ד' מקדשכם הנה דהשי"ת מקדש לכ"י ואמר זה לטעם על קדושת הכהן כלפי ישראל כי קדוש אני גו' דלקדושתו אין שיעור וא"ס ויש מדרגות מעלה מעלה לאין שיערו, ומצינו רבי נקרא בגמרא (שבת קי"ח.) רבינו הקדוש ובירושלמי דגיטין (סוף פ"ו) אמר רבי על ר' יוסי כשם שבין ק"ק לחולי חולין כך ביני לר' יוסי הרי כמה מדרגות בקדושה, ובקדושת המקום תנן בפ"א דכלים די' קדושות הן והוא חליקה דהך כלל שכל קדושה חלוק לי' מדרגות כידוע, ומסתמא כן גם בשנה והם שבת וד' קדושות דרגלים שהם ג' רגלים, ושמיני עצרת שהוא רגל בפ"ע לענין פז"ר קש"ב. מסתמא קדושתו גם כן מדרגת קדושה בפ"ע ור"ה ויום הכפורים הרי ז', וחול המועד פסח וחול המועד סוכות דכ"א קדושה בפ"ע כמו שהרגלים כ"א קדושה בפ"ע ור"ח הרי י' קדושות חלוקות מה"ת בזמן ומסתמא הם גם כן זו למעלה מזו, ושבת הוא הראש והתגלות ע"ק שהוא כ"ע ור"ח הסוף מדת מלכות, וכן מסתמא גם בנפשות יש לחשוב י' מדרגות קדושה מלך ונביא כה"ג ומשוח מלחמה וכהן הדיוט נשיא ואב"ד וחכם לויים וישראלים (ועי' הוריות [י"ג א'] דחשיב י"א מדרגות בכהנים וי"ל דהם רק י' כי משוח ומרובה בבגדים אאל יחד אם לא כשעבר משיח והו"ל משיח שעבר והא דהתם י"ל בדוחק) וזה דרך כלל ובפרטי פרטות יש הרבה מדרגות לאין שיעור וערך וחלוקת המדרגות הם כפי השגתו קדושתו ית'. כי גם קדושתו ית' חלוק לי' מדרגות בי"ס, כי בעצמות הא"ס ל"ש תואר קדוש ולא שום תואר רק הכל מצד אצילות קדשו שהאציל איזה השגה מאורו ית' להנבראים, ואותה השגה חלוקה למדות, וכל מדה גם כן חלוקה לי' וכן הולך לאין שיעור כידוע, ואדם המקדש עצמו מלמטה מעט מקדשין אותו מלמעלה הרבה כמ"ש ביומא [לט א'] אבל הכל הוא כפי השגתו. וכמשגיע לאיזה מדרגה דקדושה להיות כשם וכו' כפי השגתו אז מתגלה לו אור קדושתו ית' ממדרגה יותר גדולה שעדיין לא הגיע אלי', והוא חוזר להתקדש ולהגיע למדרגה זו להיות כשם וכו' וכשמגיע לאותו מדרגה אז הוא משיג מדרגה יותר עליונה מקדושתו ית', באופן שלעולם קדושתו למעלה כו' אף דהם מתקדשים כמוני וכשם כו':
2
ג׳ובמ"ת איתא משל למלך כו' אני מלך ואת מלכה כו' כי קדוש אני אף אתם תהיו קדושים כו' ע"ש בדוגמא לו דוגמת מלך ומלכה, והיינו כידוע דקוב"ה ואורייתא וישראל חד וכשם שהקב"ה קדוש בכל מיני קדושות כן כל אותם קדושות כלולים בהתורה וכן בנפשות מישראל, שבכלל הכנסת ישראל בכ"א פרט קדושה ואפילו בפו"י יש קדושה דמלאים מצות כרימון וכל מצוה נותנת קדושה בלב, וגדולה מזו נאמר בפ' זו אחר כך גבי מולך ואוב וידעוני והתקדשתם והייתם קדושים וגו', וקאי על פרישת ע"ז כדפירש"י שם והוא מהתו"כ. דקדושת כל המצות כבר נאמר קדושים תהיו ע"ש בתו"כ ור"ל דוהתקדשתם הוא האתדל"ת בקדושה מעט ונקט היותר מועטת שאין לו שום קדושה רק במה שפורש מע"ז ואינו ככל הגויים עוע"ז ג"ז די להחשיבו בא להתקדש וכבר נכנס בקדושת ישראל ועל ידי זה והייתם קדושים דמקדשים אותו הרבה, וסיים כי אני ד' אלקיכם זהו מ"ש ביומא (שם) דמקדשים מלמעלה וזהו אלקיכם, ובעולם הבא זהו שם הוי"ה דמורה גם על יהי' לעולם הבא כידוע, אבל ל"א בזה כי קדוש אני וגו' כמ"ש בריש הפרשה, דבקדושה קלה כזו דפרישת ע"ז אין בו התדמות לקדושתו ית' כלל, ובסו"פ שמיני באזהרת שרצים נאמר גם כן והתדשתם וגו' כי קדוש אני ולא וגו' בכל השרץ וגו' והייתם קדושים כי קדוש אני, וכפי הנראה מזה דרשו בברכות [נ"ג סע"ב] ע"ש במהרש"א בח"א דכ' דר"ל קרא דקדושים הנ"ל מכח ל' ד' אלקיכם וחידוש שלא הרגיש דמלת קדוש ליתא בפ' קדושים, וע"כ להגיה בל' הגמ' שם, ויש להגיה כהגר"א שם דיכוונו לקרא דשמיני דכתיב גבי איסורי מאכלות וגבי שרצים דאמרו בב"מ [ס"א ב'] דע"כ אמר שם המעלה כו' דאפילו רק בשביל פרישתם מזה דמאיסי די, וה"נ מים ראשונים ואחרונים ושמן דברכות שם משום מיאוס הוא, ורמב"ן ר"פ קדושים הביא מגמ' דשם למ"ע דקדושים ותמה בגו"א שם דהא הני דרבנן ע"ש. והול"ל טפי אהגמרא איך סמכו שמן אקרא מה דליכא בי' אפילו מצוה דרבנן והאידנא לא נהגו כלל, אבל הרמב"ן עצמו סיים אף על פי שאלו מצות מדבריהם כו' וברור דכונתו כי אין במצוה זו שום פרט דבר רק שכ"א יתקדש במותר לו באיזו דבר עכ"פ, וכל מה שהאדם נוהג פרישות איזה דבר הוא בכלל מ"ע זו. וחכמים קבעום מצוה וחובה, וגם מה"ת העושה זה וכיו"ב כשמן להסיר הזוהמא והמיאוס וכיו"ב הוא מקיים מ"ע דקדושים תהיו דוהתקדשתם אלא שמן התורה אין פרט זה חובה ולא מצוה קביעה כי לא כיוונה תורה לשום דבר פרטי רק כ"א יראה להתנהג בקדושה ולהתרחק ממיאוס וזוהמא הנראה בעיניו להתרחק אף שאין בו שום ספק איסור רק להיות בנקיותא ועי' רש"י עירובין נ"ג סע"א. ע"כ מכתי"ק:
3