פרי צדיק, קדושים ט׳Peri Tzadik, Kedoshim 9
א׳חדו סגי ייתי. סגי היינו ריבוי. שמחה מרובה. ולא נזכר מהו השמחה [והנה בספרי (בהעלותך) איתא וביום שמחתכם אלו השבתות, ובתורה ל"נ בפירוש שמחה בשבת כלל רק במועדים אבל כאן נאמר שמחתכם ומועדיכם ור"ח, והיינו שלכל ישראל, ומועד ר"ל הזמן כמו במועדו ר"ל בזמנו, וקדושת הזמנים המה מצד ישראל דמקדשו לזמנים וכמ"ש מקראי קודש אשר תקראו אותם ועכ"א במועדכם, וכן בראשי חדשכם דהחוש הזה לכם וישראל מקדשו לר"ח, ועל שבת ל"י לומר שבתכם דשבת אין ישראל מקדשים דכבר מקודש מבריאת עולם. ואמר שמחתכם. כי זהו מצד ישראל. דביו"ט נצטוו מהש"י על השמחה ושמחים מצד מצות הש"י עליהם, וע"כ השמחה אז מצד הש"י, אבל בשבת לא נצטוו על שמחה אבל אנכה"ג תיקנו בנוסח השמו"ע ישמחו במלכותך שומרי שבת, היינו שהם מעצמם שמחים ע"י הרגשת כבוד מלכותו עליהם. וישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם דלישראל בא שמחה. אף דבשבת מלכות בא היראה כמ"ש תשום עליך מלך שתהא אימתו עליך (קידושין לב:) ואם אדונים אני אי' מוראי. ובשבת נקראו ישראל יראי שמי (כמ"ש תענית ח:) ואימת שבת על ע"ה (כמ"ש ירו' פ"ד דדמאי) ויראה מבו"ד הוא היפוך השמחה. אבל מהשי"ת הוא מוליד שמחה כמ"ש בתדב"א אני יראתי מתוך שמחתי, וע' בזהר ר"פ אחרי [נ"ו סע"א] דבשבת נקרא כ"א יראי שמי ומשום דאז נתעלה וישב על כסא כבודו בהתגלות כבוד מלכותו ע"י ישראל עמו שומרי שבת שנושאים ע"ע כל היום עול מלכותו לשמור מעשיית שום מלאכה דעז"א בתדב"א [פ"א] ימים יוצרו ולו אחד מהם זה יום השבת לישראל ועי"ז ישמחו הם מעצמם במלכותך וע"כ נק' שמחתכם. שישראל שמחים בקבלת עול מלכותו ית' עליהם.] וכן מצינו (תענית כ:) וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש, ושבת בזמן כמו מקדש במקום, ועז"נ את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו דכמו המקדש היא מקום יראה כמש"נ באכילת מעשר למען תלמד ליראה וגו' שבהכנס לירושלים נופל היראה כן גם בשבת דנקראו ישראל יראי שמי ונעשה אז מקדש, לכן אומרים בסעודה זו חדו סגי ייתי, ובכניסת שבת שהיא בתוספת שבת דהשי"ת יודע עתיו ורגעיו ונכנס בו כחוט השערה (כמ"ש ב"ר פ"י) ואז נאמר וירא אלקים את כל א"ע והנה טוב מאד ונדרש (ב"ר פ"ט) על כל היפוך מהטוב דהוא טוב מאד, ואפשר דהמ"ר לא דרש מריבוי כל רק דקאי על מדת כל שהוא צדיק וירא א' את כל אשר עשה היינו הצדיק שהוא אדם הראשון צדיק יסוד עולם, ואז בכניסת שבת נתברר דאף שקלקול מ"מ הוא טוב מאד דלית נהורא אלא ההיא דנפיק מגו חשוכא ולית טבא אלא ההוא דנפיק מגו בישא (כמ"ש בזח"ב קפ"ד א') ואז היה חיבור מדת צדיק ומדת מלכות שנקרא כלה כל ה' (וכמ"ש במ"א) וכמו בבנין בית המקדש דנקראו כנסת ישראל כלה בשיר השירים כן בשבת נקראו כלה, וביום ו' שהוא כנגד מדת יסוד נאמר וירא א' את כל וגו' והנה טוב מאד שבשבת מצא עולמו חן בעיניו (כמ"ש בבראשית רבה) וזהו חדי סגי ייתי שמחה מרובה הן מצד ישראל. הן מצד שמחת השי"ת שהוא שמחת לבו:
1