פרי צדיק, כי תבוא י״גPeri Tzadik, Ki Tavo 13
א׳בגמ' (מגילה ל"א:) עזרא תיקן להן לישראל שיהי' קורין קללות שבתו"כ קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה מ"ט וכו' כדי שתכלה השנה וקללותי' בשלמא שבמ"ת וכו' אלא שבתו"כ אטו עצרת ר"ה הוא אין וכו' דתנן ובעצרת על פירות האילן. והנה מלשון עזרא תיקן להן לישראל לקרות הפרשיות אלו משמע דאפילו לבני מערבא דא' (שם כ"ט:) דמסקי לדאורייתא בתלת שנין ג"כ תיקן עזרא לקרות התוכחות אלו קודם עצרת וקודם ר"ה כמו שקורין הד' פרשיות ופ' המועדות. וצריך להבין למה תיקן שיקראו שבתו"כ קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה ולא איפכא. וכן מה שא' בגמ' עצרת נמי ר"ה הוא דתנן ובעצרת על פירות האילן אף שזה הוא רק זמן שהעולם נידון ולא שייך כ"כ להאדם. ע"כ הכונה ע"פ שא' (ר"ה ז':) ו' בסיון ר"ה לשתי הלחם ומייתי מדתנן ובעצרת על פירות האילן ע"פ שא' (שם ט"ז.) מפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן וכו'. א"כ קשה למה לא תיקן עזרא מוטב שיקראו התוכחה קודם פסח שהוא ג"כ ר"ה כמו"ש באותה בריי' (שם ז':) ט"ז בניסן ר"ה לעומר ובבריי' (שם ט"ז.) מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שבפסח זמן תבואה הוא וכו' והלא על הלחם עיקר חיות האדם והעומר מתיר החדש במדינה ובפסח נידונים על התבואה ושייך טפי לומר תכלה שנה וקללותי' מקודם עצרת שהוא מתיר רק החדש במקדש והוא זמן פירות האילן שאינו נצרך כ"כ להאדם כמו תבואה. אך הענין ע"פ מה שא' (בזוה"ח פ' זו) שקללות שבתו"כ הם כנגד בית ראשון וקללות שבמשנה תורה הם כנגד בית שני היינו גלות האחרון. והנה בחורבן בית ראשון כתיב בפירוש על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי. ובחורבן בית שני אי' (יומא ט':) מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ומצות וגמ"ח מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם. והנה כל הברכות והקללות שנאמרו בתורה כבר אמרנו שאינם לשכר ועונש דא"כ הי' להודיע יותר משכר ועונשי עוה"ב שהוא העיקר. רק הפי' הוא שאם יטיבו דרכם ישלח להם השי"ת כל הסייעתות מכל הטובות שיוכלו לקיים כל התורה (וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ט מה' תשובה). ולהיפך אם לא ילכו בדרך ה' אז יבואו העונשין ח"ו ג"כ לסייעתות כמו שנא' ואוהבו שחרו מוסר כדי שיתעוררו עי"ז בתשובה וכאב את בן ירצה שמרים בשבט ומפחידו כדי להטיב דרכו. ותיקן עזרא שיקראו קללות שבתו"כ קודם עצרת שאז הוא זמן מתן תורה כדי שתכלה שנה וקללותי' היינו שע"י הקריאה בפ' התוכחות יתעוררו בתשובה לתקן מה שקלקלו בחורבן בית ראשון על עזבם את תורתי וע"ז הוא הזמן בעצרת שהוא זמן מ"ת. וקודם ר"ה לקרות קללות שבמשנה תורה כדי לתקן פגם שנאת חנם והם באמת אחד שהוא אמת ושלום אמת זו תורה (ברכות ה':) ושלום נקרא מדתו של יוסף ובפשוטו דכתיב ביוסף ויכר יוסף את אחיו ואי' (בר"ר פ' צ"א) בשעה שנפלו בידו ויכר יוסף את אחיו בשעה שנפל בידם והם לא הכירוהו. ובזוה"ק קרי למדת יוסף שלום והוא שמי שיש בו מדת שלום הוא סימן שנקי במדת צדיק. וכן הי' סיבת כל הגלות מצרים ע"י שדיבר עליהם שנושאים עיניהם בבנות הארץ ומן הסתם נדמה לו כן והם שידעו שהם נקיים מזה לכן חשדו אותו שהוא אינו נקי במדה זו וכל הפוסל במומו פוסל (קידושין ע'.) ולכן מכרוהו לעבד כמו שא' (בר"ר פ' פ"ד) שאמרו נלך ונתפוס דרכו של עולם כנען שחטא לא לעבד נתקלל. וחטא חם אבי כנען הי' בפגם הברית ששימש בתיבה (כמו"ש סנהד' ק"ח:) ולקה בעורו שיצא כנען מפוחם והי' הוא ג"כ פגום בזה. וכן חד א' רבעו (כמו"ש שם ע'.) וכן נתברר יוסף במצרים במדתו צדיק יסוד עולם ונגדרו כל ישראל בזכותו (שהש"ר ד' י"א) ואמת ושלום חד הוא (ס' הבהיר) ובזוה"ק (ח"ג י"ב ב') דאמת ושלום קשיר דא בדא וכ"כ בזוה"ק (ח"ג רמ"ב א') גוף וברית חשבינן חד. והשני מדות אלו קטרגו על בריאת העולם כמו"ש (בר"ר פ' ח') אמת אומר אל יברא שכולו שקרים שלום אומר אל יברא דכולי' קטטה מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ וכו' ולא נזכר מה נעשה בקטרוג השלום אך אמת ושלום קשיר דא בדא דכל שהכונה ע"ד אמת ממילא יש שלום שהם כאיש אחד בלב אחד. ועיקר הקטטה מה שכל אחד יש לו מכוון לדבר אחר. וכמי שמצינו במחלוקת שמאי והלל אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה וכו' ללמדך שחיבה ורעות נוהגין זה בזה לקיים מה שנא' האמת והשלום אהבו (יבמות י"ד.) וכל אחד מישראל יכול לתקן זה דכל ישראל הם מזרע ישראל שהוא יעקב בחי' אמת כמו שנא' תתן אמת ליעקב וכן כל ישראל נקראו ע"ש יוסף כמו שנא' שארית יוסף (בר"ר פ' ע"א) שהוא מדת שלום:
1
ב׳והנה בפסח אי' בתיקונים (תי' ל"ו) יהי אור דא פסח אור לי"ד ויהי אור ר"ה דאתמר בי' ויהי היום היינו שבר"ה הי' כבר הווי' להאור שבפסח אף שאז נתבררו ישראל במכה עשירית בכל המדות ובקי"ס אי' (במכילתא וזח"ב ס"ד ב') ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל מ"מ נעלם מהם האור אח"כ כמו שנא' ויבאו מרתה ולא מצאו מים ודרשו (ב"ק פ"ב.) אין מים אלא תורה ובזוה"ק (שם ס' א') וכי מאן יהיב להו אורייתא הכא וכו' אר"א אינון נפקו למדברא לאסתכלא לקוב"ה וכו' ולא אשכחוהו ואוליפנא דקוב"ה תורה איקרי וכו' ששם בקי"ס אף שהי' התגלות עתיקא הי' רק בבחי' ראי' שהראו להם כמה שיוכלו לזכות להשיג בשבועות במתן תורה בקנין (כמו שנת' חג הפסח מא' מ') וכמו שא' רבינו הק' זצללה"ה שהראי' שבקי"ס הי' כמו חוזק החסידות בתחלתו ואומרים בשם הרבי ר' בונם זצללה"ה שהוא רק בשאלה כמו שנא' כי לא מחכמה שאלת זאת. ועיקר הקליטה מקדושת פסח הי' בשבועות שאז זכו למה שנא' פנים בפנים דיבר ה' עמכם. ולכן בפסח אסורים בשאור וחמץ שלא ישלוט בהם השאור שבעיסה. ובשבועות בשתי הלחם בא דייקא חמץ שאז הותר שאור שכבר נתבטל היצה"ר כמו שנא' אני אמרתי אלהים אתם ולולי הקלקול שאח"כ הי' אז התיקון האמיתי כמו קודם קלקול אדה"ר. ולכן בא שתי הלחם משאור דייקא רק שהוא משאור שמיעוטן יפה (כמו"ש ברכות ל"ד.) והוא מה שיושאר מהיצה"ר לעתיד ג"כ כדי שיהי' חמידו דאורייתא כמו"ש במה"נ (זח"א קל"ח א') דאלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתתא לא ליהוי. ולכן לא תיקן עזרא שיוקראו הקללות שבתו"כ קודם פסח שהוא ר"ה לעומר שתכלה שנה וקללותי' שאז לא יוכלו לתקן שיזכו כמו שזכו אז כיון שהי' רק מחסד ה' גם לא הי' רק לפי שעה והשאור נאסר אז. ולכן תיקן לקרותם קודם עצרת שהוא ר"ה לשתי הלחם שבא דייקא חמץ שאז תכלה השנה וקללותי' היינו שע"י קריאת הפרשה יתעוררו ויזכו לתקן פגם שגרם חורבן בית ראשון שהוא על עזבם את תורתי. ועצרת זמן מ"ת ובכל שנה כשבא הזמן מתחדש אותו האור שהי' בזמן מ"ת והרי רואים שבשנה העברה לא הי' עוד תיקון האמתי לכן קורין הפרשה שעי"ז יזכו לתקן ותכלה שנה וקללותי':
2
ג׳וקודם ר"ה שהוא זמן היראה והתשובה וכל התפלות בר"ה ויוהכ"פ מתחילין ובכן תן פחדך וכו' שהוא זמן הדין ומסוגל להביא יראה בלב והוא מדת יוסף הצדיק דכתיב בי' את האלהים אני ירא וכן אומרים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם דכל שיהי' המכוון לעשות רצונך ממילא יעשו כולם אגודה אחת כאיש אחד בלב אחד וכאמור. לכן תיקן עזרא שיקראו הקללות שבמשנה תורה קודם ר"ה דאי' בליקוטי תורה מהאריז"ל דקללות שבמשנה תורה הוא לתיקון פגם הברית וכתב שמספר צ"ח מכוון לזה. וע"י קריאת הפרשה יתעורר כל אחד לתקן פגם שנאת חנם שע"י שיזכו ליראה מדת יוסף כנ"ל יזכו למדת שלום ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם. וקורין זה בשבתות דשבת זמן תורה כמו שא' דכו"ע בשבת נתנה תורה ושבת ברזא דברית כמו"ש בזוה"ק לכן אז הזמן לתקן זאת. וכשיש ב' שבתות בין ר"ה לסוכות בלא יוהכ"פ מחלקים נצבים וילך ואין מחלקין מטו"מ שארוכים יותר וכ' התוס' הטעם שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחד קודם ר"ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות ע"ש. והענין דשבת הוא כללא דכל ברכאן וכל הקדושה שבא בשבוע שאחריו כלול בשבת הקודם כמו"ש וקדשתו מכל הזמנים. וכל שבת שקודם המועד כלול בו קדושת המועד שיבוא אחריו בימי המעשה. וכמו שאמר רבינו הק' זצללה"ה דלכן נקרא שבת שקודם פסח שבת הגדול מפני שבשבת זה גדל קדושת הפסח הבא אחריו והוא ראש המועדים ולכן נקרא השבת שקודם לו שבת הגדול. וכן בשבת שקודם ר"ה כבר כלול בו קדושת ר"ה ואז כבר תחל השנה וברכותי'. ולכן קורים בשבת שקודם שבת אחרונה שקודם ר"ה הפ' קללות שבמשנה תורה ואז יהי' תכלה שנה וקללותי' ובשבת הבאה שהוא שבת שקודם ר"ה יהי' תחל שנה וברכותי':
3