פרי צדיק, כי תבוא ט״זPeri Tzadik, Ki Tavo 16
א׳ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך. רבינו זצ"ל מאיזביצא אמר פירוש והשיגוך שלא תשתנה שלפעמים יוכל האדם להשתנות ע"י ישועה גדולה ע"ז הבטיח משרע"ה והשיגוך שלא תשתנה. וכן י"ל להלן בההיפך כתיב ג"כ ובאו עליך כל וגו' והשיגוך והיינו שבודאי לא דיבר הכתוב בשכר ועונש המצות שזה אינו בעוה"ז רק היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם (כמ"ש ע"ז ג'.) רק הברכות של עוה"ז היינו שיתן ה' כל הסייעתות שיוכל לעבוד ה' ביתר שאת. ואם ח"ו לא ישמעו אז יהי' ההיפך ג"כ לסייעתא שעי"ז יתנו לב לשוב ולהטיב דרכם. והנה בת"ב ביום החורבן תיכף עשו כל ישראל תשובה ועי"ז נולד תיכף משיח (כמו"ש מ"ר איכה ועוד). וכן תיכף החזירו הכרובים פניהם איש אל אחיו כמו בשעה שישראל עושין רצונו של מקום (כמ"ש ב"ב צ"ט.) ומטעם זה אי' (יומא נ"ד:) בשעה שנכנסו האויבים להיכל ראו כרובין מעורין זה בזה (ונת' בפ' דברים בישוב קושית ריטב"א). אך אח"כ כיון שנגזרה גזירה וירדו בגולה יכול להיות ח"ו שישלוט יצה"ר ויטמעו בין האומות ע"ז נא' ובאו עליך כל וגו' אבל והשיגוך שלא תשתנה משעת החורבן ויהי' כל זה סייעתות לעורר ישראל לתשובה ע"י הנהימו סגי שיזכו לתקן הכל בשלימות. והנה כאן בפ' זו נזכר י"ח פעמים שם הוי"ה על המעשים ישלח ה' וכדומה ופעם י"ח כתיב והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה שפי' בזוה"ח (פ' זו) שהוא הבטחה למיעבד ולאתבא נסין ואתוון דעביד קוב"ה במצרים כמד"א כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות וכו'. ודרש גז"ש באניות ממה שנא' באניות רנתם מה להלן רנה אף כאן רנה. ומה שנא' בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה נראה שמפרש הזוה"ח כמו שהובטחו ביציאת מצרים לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם כן אז בעת הגאולה יאבדו כל או"ה ולא תוסיפו לראותם עוד וזהו הבטחה מהגאולה והישועה. והשיבך ה' וגו' שישוב נדחנו ויקבצנו ויגאלנו. ונשאר י"ז לשונות שהוזכר שיעשה ה' והוא טו"ב במספר מפני שבאמת צפון בהם כל הטוב ונחמות שיעשה ה' לקץ הימים ואין טוב אלא צדיק כמו שנא' אמרו צדיק כי טוב (יומא ל"ח:) והיינו ע"פ מה שכתב האר"י הק' (בלק"ת פ' זו) שעיקר גלות האחרון הוא על תיקון פגם הברית מדת צדיק. ולכן בא י"ז לשונות שיעשה ה' ההיפך שע"י הנהימו סגי יזכו לתקן מדת צדיק יסוד שע"ז מרמז המספר טו"ב כנ"ל. ופתיחת הפרשת תוכחה בלשון והיה דאי' (בר"ר פ' מ"ב) והי' לשון שמחה ומה שנא' והיה כאשר נלכדה ירושלים עוד הוא שמחה שבו ביום נטלו ישראל אפוכי על כל עונותיהם. וכאן הוא ג"כ לשון שמחה שע"י הנהימו סגי יזכו לשוב בתשובה ולתקן הכל כמו שהי' קודם הקלקול. ואמר מקודם עשר לשונות מה שיעשה ה' מן הפ' ישלח ה' וגו' והוא כנגד עשר מדות והיינו שיתקנו כל מה שקלקלו בעשר מדות כמו שהיו העשר מכות של מצרים שהי' נגוף ורפוא ע"ד שנדרש בזוה"ק (ח"ב ל"ו א') נגוף למצרים ורפוא לישראל שבכל מכה נתבררו במדה א' ויצאו מקליפה א' שהם ג"כ עשר זלעו"ז ונכנסו בקדושה במדה שכנגדה. ואחר עשר הלשונות כתיב עוד הפעם ובאו עליך כל וגו' ורדפוך והשיגוך והיינו הבטחה שלא ישתנו ולא יתקלקלו ח"ו רק שיהי' סייעתות לטובה להשיבם בתשובה. ונשתנה כאן וכתיב ורדפוך מה שלא כתיב בראש הפרשה. שמתחלה יקבלו ההיפך באהבה אך אחר שיעברו העשר לשונות שהם כנגד העשר מדות ועדיין לא יהי' גמר התיקון היינו שעוד יהי' משוקעים אז נא' ורדפוך שיהי' נרדפים מהם שלא ירצו לקבלם באהבה כ"כ ומ"מ בא ההבטחה והשיגוך שלא תשתנה ע"י ההיפך שהם מעבירין האדם על דעתו ועל דעת קונו (עירובין מ"א:) שעכ"ז לסוף יחזרו עי"ז בתשובה:
1
ב׳ואח"כ נאמר עוד ז' לשונות מן אשר ישלחנו ה' בך וגו' שהוזכר עליהם שיעשה ה' והוא לתקן מה שקלקלו בז' מדות הבנין. וכתיב והי' כאשר שש ה' וגו' כן ישיש ה' עליכם וגו' ולהשמיד וגו' כתיב ג"כ והיה לשון שמחה שבגזירת המן שהיה להשמיד וגו' אז ישיש ה' שזה לא יוכל להיות לעולם שהרי נשבע ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם. וכמו"ש בזוה"ח על הפ' גם כל חלי וכל מכה וגו' ושם מפרש יעלם ה' יכבוש לון ויכסה לון דלא יפקון לבר וכו' עד השמדך מה דלא יהי' לעלם ולעלמי עלמיא. אבל בפרשה הוזכר כ"פ לשון עד האבידו עד השמידו ושם נוכל לפרש עד ולא עד בכלל אך בפסוק כן ישיש ה' להאביד ולהשמיד ולא כתיב עד כמו שהי' גזירת המן זה הוא השמחה כיון שגזירה כזו לא יוכל להיות ובודאי נגזר להיות ונהפוך הוא שיהי' לישועה. ואחר הז' לשונות שנא' שיעשה ה' כתיב והשיבך ה' באניות שזה נדרש בזוה"ח על הישועה והגאולה לבסוף שישבנו השי"ת וכאמור. ושבת כולל כל הז' מדות (כמו שנת' במא' הקודם) ואי' ברע"מ (ח"ג רנ"ז א') שבת מסט' דתלת דרגין עלאין דאינון ש ג' כתרין כח"ב ואיהי בת רביעאה לון. וכולל השבת כל העשר מדות ולכן קורין פ' זו בשבת שע"י שמירת שבת כהלכתה מיד נגאלין. וכבר אמרנו דאף שבגמ' (שבת קי"ח:) אי' אלמלי שמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין המכוון ג"כ שע"י הב שבתות זוכין ע"י שבת ראשון להיות השבת הב' משומר כהלכתו וע"י שמירת שבת אחד מיד נגאלין כמו דאי' בכמה מקומות (ונת' כ"פ):
2
ג׳ומסיים הפרשה והתמכרתם שם וגו' ואין קונה וא' בזוה"ח ונמכרתם לא כתיב אלא והתמכרתם בלבבכון תחשבון דאתון זבינין ולאו הכי דהא אין קונה כתיב וכו'. ולפי האמור למעלה דפ' והשיבך ה' מצרים וגו' קאי על הגאולה שישוב ה' נדחי ישראל וכימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות וכמ"ש בזוה"ח מגז"ש כתיב הכא באניות וכתיב התם באניות רנתם מה להלן רנה אף כאן רנה כמו שנת' לעיל. ואיך שייך למכתב אח"כ והתמכרתם וגו' דיחשבון דאתון זבינין הא מיירי אחר הגאולה. אך הענין עפמ"ש בפי' הגמ' (שבת קנ"ו.) אין מזל לישראל שמדת אי"ן שהוא עתיקא סתימאה דכל סתימין דאיקרי אין (זח"ב ס"ד ב') זהו מזל לישראל וכן אמר הכתוב כאן שאחר הגאולה שיהי' והשיבך ה' וגו' אז תראו והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות דהיינו דאף בזמן שנמכרו בגלות לעבדים ולשפחות ולא הי' ביכלתם לשמור התורה וחשבו אז שנמכרו לאו"ה ונשתקעו ח"ו הי' רק בדמיון שחשבו שנמכרו לאו"ה אבל באמת אינו כן דהא ואין קונה כתיב היינו דמדת אי"ן שהוא בחי' עתיקא הי' הקונה והוא ע"פ דאי' במד' (בר"ר פ"ב) שנדרש תוהו ובהו וחשך ע"פ תהום על ד' מלכיות והיינו שבמאמר בראשית שהוא כנגד מ' עתיקא כבר עלו הד' מלכיות במחשבה לפניו כדי שיהי' מכל זה טוב מאוד כדאי' בזוה"ק (ח"ב קפ"ד א') דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טבא אלא ההוא דנפיק מגו בישא. וכמו שאמר רבינו הק' זצ"ל ששמע מהרבי ר' בונם זצ"ל שאמר דאף שהמוחות מהדורות מתמעטין בכל פעם יותר אבל הנקודה שבלב נזדכך והולך בכל פעם יותר. ואח"כ שמעתי מרבינו הקדוש שראה הדבר מפורש בכמה מקומות (ונת' במ"א) והיינו שבדור יתום הזה כשיש בלב איזה הארה אמיתית אפי' מעט חשוב לפני השי"ת יותר מאור גדול בדורות ראשונים שלפי קטנות המוחין של הדור יתום נחשב הרבה כמו שנת' במ"א בפי' הפ' כי רבים בני שוממה מבני בעולה. וכן הנמכרים לעבדים ולשפחות מה שנזכרים מהשי"ת אפי' מעט חשיב אצל השי"ת יותר ממדריגות גבוהות של אחרים. וזה הוא הנהורא דנפיק מגו חשוכא. וזה הי' המכוון שנרמז הד' מלכיות במאמר עתיקא שנקרא אי"ן. וזה הפירוש ואין קונה שבאמת מדת אי"ן הי' הקונה כאמור:
3