פרי צדיק, כי תצא י״בPeri Tzadik, Ki Teitzei 12
א׳רני עקרה לא ילדה וגו' כי רבים בני שוממה מבני בעולה. בפסיקתא החדשה (הפטורה זו) הרבה צדיקים העמידה בחורבנה יותר מצדיקים שהעמידה לי בבנינה. וא"כ למה נקראה עקרה ובגמ' (ברכות י'.) שהשיבה להצדוקי מאי לא ילדה רני כנס"י שדומה לעקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כוותיכו. ולפי הפשט נראה שרני עקרה מה שנראה ודומה לעקרה בגלות שעי"ז הרויחה שלא ילדה בנים לגיהנם כהצדוקים שכפרו בתושבע"פ שהיו בזמן הבית. אך נראה ע"פ דאי' בכהאריז"ל שאמר לתלמידו הרח"ו שבדור היתום הזה אף דבר קטן שישראל עושה בכונה לש"ש חשוב אצל השי"ת הרבה יותר ממה שהיו עושים גדולות בדורות הראשונים. וזה הפי' רני עקרה אף שנראה שהוא כעקרה שהדור הלוך וחסור מ"מ רבים בני שוממה אף שהם באמת דלים במעלתם אבל הם חשובים אצל השי"ת כרבים וגדולים מפני שהם בני שוממה שהם בדור הזה דור יתום ודבר קטן חשוב אצל השי"ת יותר מבני בעולה ממה שהיה חשוב אצל השי"ת בדורות הראשונים הגדולים. ואמר אח"כ ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך. מקודם אמר אקבצך לשון עתיד ואח"כ אמר רחמתיך לשון עבר. הענין דאיתא (ברכות ז'.) וכמה רגע אחד מה' רבוא וח' אלפים וח' מאות ופ"ח בשעה וכו' ואח"כ אמר שם וכמה רגע רגע כמימרי'. ושיעור דהרגע שאמר קודם הוא פחות הרבה יותר שא"א לומר בו כלום ולזה נקרא רגע קטן. והוא ע"פ שאמרנו ליישב קושית הריטב"א על הגמ' (יומא נ"ד:) בשעה שנכנסו אויבים להיכל ראו כרובים מעורין זה בזה הלא א' (ב"ב צ"ט.) שבזמן שאין עושין רצונו של מקום פניהם לבית ואז הלא היו אין עושין רצונו של מקום. ואמרנו שכל זמן שלא נכנסו האויבים לא האמינו שיחרב וברגע שראו שנכנסו תיכף הרהרו כל ישראל תשובה בלבם ונקראו תיכף עושין רצונו ש"מ ולכן היו הכרובים מעורין. ומהרהור תשובה זו נולד אז רוחו של משיח כמו שא' (בירוש' ומד' איכה) שבט' באב נולד משיח. (ונת' דברים אות י"ג). וזהו ברגע קטן עזבתיך שברגע קטן הזו שהוא אחד מה' רבוא וח' אלפים וח' מאות ופ"ח בשעה היה עזובה ממש. אבל גם זה הי' לטובה כדי שיסתעף מזה שיהיה וברחמים גדולים אקבצך שהקיבוץ יהי' ברחמים גדולים היינו רחמים פשוטים בלא טעם. ואח"כ אמר בשצף קצף פי' במעט קצף כפירש"י הסתרתי פני רגע ממך וכאן לא נאמר רגע קטן שהמעט קצף והסתרת פנים הי' רגע כמימריה ואז באמת היה אף בהוה ובחסד עולם רחמתיך שהי' המכוון שיהי' חסד עולם. לא כמו שהי' בקיבוץ עזרא בבית שני שהיה לפי שעה ואח"כ שלט בהם האויב שנית. אבל כאן יהי' חסד עולם וזה הי' המכוון בהשצף קצף. וזה הוא התנחומין בגלות שאף שאנחנו בגלות כבר יותר מי"ח מאות שנה וכי זה הוא רגע קטן. אך התנחומין הם שהעזיבה היה רק רגע קטן והשצף קצף והסתרת פנים רגע כמימרי' אבל הוא בחסד עונם שהוא לטובה כדי שיהי' הגאולה לעולם חסד עולם ואף כשהם בגלות באמת השי"ת מנהג את ישראל:
1
ב׳ונאמר אח"כ כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגו' והוא שהשי"ת אומר שגלות ישראל נחשב בעיניו כחורבן כלל העולם שכל העולם נברא רק בשביל ישראל כמו שא' בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית וזהו כי מי נח זאת לי. וקרו לי' מי נח ע"פ שא' בזה"ק (ח"א ס"ז ב') כיון דאמר לו דישתזיב הוא ובנוי לא בעא רחמין על עלמא ואתאבידו ובג"כ אקרון מי המבול על שמי' וכו'. ולמה נקרא מי המבול מי נח רק במקום הזה ולא הוזכר במקום אחר. רק הוא ע"פ מה שנא' וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וגו' כי אין איש היינו שיהיה איש אחד שהוא יהיה היחיד ששב שבשבילו מוחלין לכל העולם כולו (כמו"ש יומא פ"ו:) היינו שהיחיד יכניס הרהור תשובה בתוך לב כל הכלל וזהו וירא כי אין איש. וישתומם כי אין מפגיע שיתפלל בעד הכלל ופי' מפגיע שיפציר מאוד ויאמר איני זז מכאן עד שתמלא מבוקשי. כמו שאמרנו בשם רבינו הק' מאיזביצא זצלה"ה שמפגיע מלשון פגע (אהן טשעפין בל"א) וזה כי אין מפגיע ותושע לו זרועו וגו' וזה שאמר כי מי נח זאת לי וגו' אף שנח לא התפלל אז בעד הכלל מ"מ נשבעתי מעבור מי נח בצדקת ה' כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך:
2
ג׳ואומרים הפטורה זו בשבת זה שהוא השבת החמישי מהז' דנחמתא. ואמרנו דז' דנחמתות הם נגד ז' התחתונות ונגד הז' רועים. ואם נחשוב הסדר מתתא לעילא הנחמה זו נגד יעקב אע"ה. וא' במד' (איכה ב' א') השליך משמים ארץ תפארת ישראל משל וכו' הא לכון טרון באפיכון כך אמר הקב"ה לישראל כלום וכו' בשביל איקונין של יעקב שחקוקה על כסאי הא לכון טרון באפיכון וכו'. וע"ז אמר בהפטורה זו בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך שזה שאמר השליך משמים ארץ תפארת ישראל הי' רק כמו רגע וכמו שא' הפ' אח"כ ולא זכר הדום רגליו ביום אפו וכתיב כי רגע באפו דזעמו רגע כמו שא' (ברכות ז'.) שרק ביום אפו השליך וגו' אבל אח"כ תיכף נולד משיח והוחזר התפארת ישראל למקומה. וזה בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך שאח"כ כבר נהפך לחסד עולם. ומסיים ההפטורה כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה היינו אף אם יצוייר ח"ו שיכלה זכות אבות שנקראו הרים וזכות אמהות שנקראו גבעות (כמו"ש בפירש"י) וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט שמצינו בפנחס דכתיב הנני נותן לו את בריתי שלום וזכה להיות חי וקיים שנגאל מכל רע וממה"מ כמו קודם החטא דפנחס הוא אליהו. וכאן שנתן השי"ת ברית שלום לכל ישראל זוכין כל ישראל להיות נגאל מכל וכל. ואף שלא נתבטל עדיין הרע לגמרי כמו שיהי' לעתיד שיהי' בלע המות לנצח. מ"מ המיתה הוא רק כשינה ויקיצה. וכל פרט נפש מישראל המשמר שבת כהלכתו זוכה להיות נגאל מכל וכל ונעשה בן חורין אמר מרחמך ה':
3