פרי צדיק, כי תצא י״אPeri Tzadik, Ki Teitzei 11
א׳ברע"מ פ' זו (רפ"ב א') וגרמת דמטרוניתא דאתקיים בה נתנני שוממה כל היום דוה הוד דוה אתהדר וכו'. הוא ע"פ שא' (רע"מ פנחס רמ"ג א') לנטלא נוקמא מס"מ דנגע בירך שמאלא דיעקב דאיהו הוד דבי' אתמר נתנני שוממה כל היום דוה הוד מסט' דהוד אלף חמישאה אשתארת בי מקדשא חרבה ויבשה. ולכאורה אינו מובן מה שאמר דנגע בירך שמאלא דיעקב דהא ליכא למ"ד דנגע בשל שמאל דוקא דלר"י נשיי' בשל ימין ולרבנן מאחוריה אתא ונשיי' בתרווייהו (כמ"ש חולין צ"א.) ולמה כתב דנגע בירך שמאלא דיעקב. אך הענין דמשה רבינו הוא מדת נצח שהוא מימין ואהרן מדת הוד משמאלא וס"ל לר' יהודא דמהס"ת רצה הס"מ לנגוע בכף ימין היינו שרצה לקטרג שהנצח שהוא עולמות אינו של ישראל ח"ו רק הם הנצח וע"ז א' והדעת מכרעת את של ימין וכמו שאמרנו (ונת' פ' שופטים). מ"מ באלף הרביעי שהוא כנגד מ' נצח דשית אלפי שנין דהוו עלמא הם כנגד ו' ימי בראשית ואלף הז' יום שכולו שבת והם כנגד ז' מדות כידוע. אף שהי' בו ב' החרבנות מ"מ עמד בו ברוב האלף הב' בתי המקדשים דבהמ"ק ראשון עמד בו של"ח שנים והבית שני עמד בו כל הת"כ שנים. משא"כ אלף החמישי שכולו חרוב. וזהו מה שא' ברע"מ הנ"ל דנגע בירך שמאלא דיעקב דאיהו הוד דבי' אתמר נתנני שוממה כל היום דוה דהוד נהפך לדוה ח"ו. וכ"כ בזה"ק (ח"א קט"ז ב') ובג"כ שכיבת לעפרא כל ההוא יומא דנא ומאן איהו אלף חמישאה וכו'. דאחר הב' אלפים הראשונים שהם הב' אלפים תהו אז באלף השלישי הי' המשכן ומשכן שילה ונבנה בהמ"ק הראשון ע"ב שנה. ובאלף הרביעי עמד בית ראשון של"ח שנה וכל ימי בית שני בו. אבל באלף החמישי כל האלף כולו אשתארת בי מקדשא חרבה ויבשה. ובגמ' (ברכות נ"ח.) נדרש וההוד זה בהמ"ק ולבסוף באלף החמישי שכנגד מדת הוד אז דוקא כל האלף בהמ"ק חרב בעוה"ר וזה מה שא' הוד דוה אתהדר. ואמר עוד (ברע"מ פ' זו הנ"ל) דנצח והוד לקבלייהו יכין ובועז שתיהן אשר הבית נשען עליו דבי כנישתא אתקריאת על שמייהו אש נוגה. היינו אש נגד נצח שמשה רבינו פני משה כפני חמה וחמה הוא של אש והוריד התושב"כ בחי' שמשא. והוד כנגד נוגה שהוא לבנה בחי' תושבע"פ שמקבלא משמשא בחי' תושב"כ. והוא נקרא נוגה שהוא אור שמקבלת מהחמה וכמו שא' (שמו"ר סו"פ ט"ו) וכשם שהלבנה של אור כך ישראל נוחלין האור. שהלבנה היא בעצמה אינה אש רק מקבלת האור מהחמה שהוא אש וכמו"ש במת"כ. ואהרן הכהן מרכבה למדת הוד וכמו שנא' ואהרן אחיך יהי' לך לפה וכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. ולבסוף באלף הרביעי שכנגד מ' נצח עמדו ב' הבתים ברובו ובאלף החמישי שכנגד הוד אז דוקא כל היום דוה. וע"ז בא הנחמה זו החמישית שכנגד הוד ואומר הנביא כי רבים בני שוממה מבני בעולה. שבאלף החמישי הי' דייקא עיקר התפשטות כח תושבע"פ אף שהתחיל עוד באלף הרביעי ע"י החרש והמסגר מ"מ באלף החמישי התחיל הזמן של האמוראים שהם היו עיקר התפשטות מלחמתה של תורה. וכן בסוף אלף החמישי היו אז הר"ת ובעלי התוס' שהם הרימו הפלפול אחר הגמ' וכמ"ש בקבלת הראב"ד ז"ל. וזה כי רבים בני שוממה שדייקא ע"י הרב כעס זכו לרוב חכמה שהוא תושבע"פ:
1
ב׳וכן ביום החמישי מז' ימי בראשית שהוא נגד מדת הוד נזכר פעם ראשונה בתורה הלשון חיים נפש חי' ועיקר החיים הוא התורה כמו שנא' ראה נתתי לפניך את החיים ובחרת בחיים. וזה שנא' ביום ה' ישרצו המים ואין מים אלא תורה (ב"ק י"ז.) נפש חי' והוא דגים וישראל נמשלו לדגים דאי' (בר"ר פ' צ"ז) מה דגים גדלים במים וכיון שיורדת טפה א' מלמעלה מקבלין אותה בצמאון וכו' כך ישראל גדלים במים בתורה כיון ששומעין דבר חדש מן התורה הן מקבלין אותו בצמאון כמי שלא שמעו ד"ת מימיהן. וזהו נפש חיה היינו ריבוי בתורה. וכן מדת הוד דיהיב למשה (כמ"ש בתיקונים תי' י"ג) שהוא בחי' תושבע"פ והוא ע"פ שא' בגמ' (נדרים ל"ח.) לא נתנה תורה אלא למשה וכו' משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל וכו' אלא פלפולא בעלמא שהפלפול בתושבע"פ ניתן רק למשה רבינו והוא מדת הוד ואהרן הכהן מרכבה למדה זו. וזה שא' בגמ' (ברכות הנ"ל) וההוד זה בהמ"ק וע"פ שא' (מגילה כ"ט.) ואהי' להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל ור"א אמר זה בית רבינו שבבבל והיינו רב שהי' בתחלת אלף החמישי ובאלף הזה הי' עיקר התפשטות תלמוד בבלי. והנה בגמרא ברכות הנ"ל נדרש מקודם והנצח זו מפלתה של מלכות הרשעה וההוד זה מלחמת נחלי ארנון כי כל וגו' זה מלחמת סיסרא. והנה הנצח שנדרש על מפלתה של מלכות הרשעה לאשר שהם סוברים שהם הנצח דח"ו נצח של ישראל יש לו הפסק וכטענת ההגמון בזוה"ח (פ' תשא) לכן נדרש הנצח על מפלתה דנצח ישראל אין לו הפסק (כמו שנת' פ' שופטים) ומלחמת סיסרא הוזכר דכתיב מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילותם. אבל מה שדרש על וההוד זו מלחמת נחלי ארנון למה דוקא מלחמה זו ולא הוזכר מלחמת ל"א מלכים. והענין דבפסוק נא' ע"ז ע"כ יאמר בס' מלחמות ה' את והב בסופה ודרשו בגמ' (ברכות נ"ד:) על מלחמת ארנון שנתגלה ע"י את והב עי"ש ולמה נקרא זה מלחמות ה'. ועל סיחון ועוג דכתיב למכה מלכים גדולים וגו' אעפ"כ לא נזכר מלחמה. ובאמת למה הוצרך השי"ת להראות הנסים אלו והלא ברוח פיו ימות אלף פעמים כמותם. אך הענין דכאן הי' המלחמה ע"י הארון כמו שכ' בגמ' (שם) ולא הוי ידעי דארון הוה מסגי קמייהו דישראל וכו' כיון דאתא ארון אדבקו טורי בהדי הדדי וקטלינון וכו'. מפני שהי' נצרך עוד לבירורים. והארון שהי' נוסע לפני המחנה אי' (ברש"י מספרי בהעלותך) שהי' בו שברי הלוחות דהארון שהיו בו הלוחות שניות הי' באמצע המחנה. ושברי הלוחות זה היה התחלה לתושבע"פ דאמר לו הש"י אשר שברת ודרשו חז"ל יישר כחך ששברת. ואף שעשה זאת מדעתו והי' נראה לכאורה שלא עשה כהוגן אדרבה זה גרם עוד לרב חכמה וכמו שא' (שמו"ר פ' מ"ו) אל תצטער וכו' ובלוחות שניות אני נותן לך שיהי' בהן הלכות מדרש ואגדות וכו' כי כפלים לתושי'. וע"י ארון זה היינו בכח זה נעשה המלחמה ונהרגו. וכן נדרש (קידושין ל':) את והב בסופה אהבה בסופה וברש"י (שם) בספר מלחמות ה' מלחמה שע"י ספר. ואף דאיתא (בתוס' חגיגה ט"ז. מהירוש') משרבו תלמידי ב"ש וב"ה שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל נמצא שהמלחמה בא ע"י שלא שמשו כל צרכן מ"מ הוא אהבה בסופה וכמו שא' (יבמות י"ד:) על מחלוקת ב"ש וב"ה ללמדך שחיבה וריעות נוהגין זה בזה לקיים מה שנא' האמת והשלום אהבו שממחלוקת זה נעשה השלום האמיתי וחיבה וריעות. וכן הרב כעס מביא לידי רוב חכמה. וזה הענין שדרשו בגמ' (ברכות שם) את והב שני מצורעין הי' דהוו מהלכין בסוף מחנה ישראל וכו' כי אתו את והב חזו דמא וכו'. והיינו כמו שאמרנו כבר דמצורע הוא כנגד קליפת הקנאה והכעס והוא נשתלח מחוץ לכל הג' מחנות עד שאמרו על גחזי שאין לו חלק לעוה"ב (כמו שא' ריש פ' חלק) כיון שהוא משולח עד עולם ממחנה ישראל. וכאן נתגלה הנס דוקא ע"י את והב שהיו ב' מצורעין לרמז דדוקא הרב כעס מביא לידי רב חכמה שהוא התושבע"פ. ולכן נדרש וההוד על מלחמת ארנון שהי' ע"י הארון שהיו מונחים בו השברי לוחות שהם התחלה לבחי' תושבע"פ כנ"ל. וכן נדרש אח"כ וההוד זה בהמ"ק שבאמת עומד המקדש גם היום שזה הוא ואהי' להם למקדש מעט שאין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד כמ"ש (ברכות ח'.) וזה כי רבים בני שוממה מבני בעולה שאז הי' עיקר מלחמתה של תורה. ושבת יש בו השפעת בחי' תושבע"פ ששבת כנגד מדת מלכות ומלכות פה תושבע"פ קרינן לה. ובזוה"ק (ח"א מ"ז ב') ביום השביעי דא תושבע"פ. ולכן בו יש לישראל נייחא ונחמה שאדרבה וההוד זה בהמ"ק שעומד גם עתה בבנינו שעי"ז מתרבה תושבע"פ והוא למקדש מעט. והשי"ת צופה רק לטובה לכן קורין כל הנחמות בשבת:
2