פרי צדיק, כי תצא ט״וPeri Tzadik, Ki Teitzei 15
א׳בגמ' (מנחות כ"ט:) בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך א"ל אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות אמר לפניו רבש"ע הראהו לי אמר לו חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא הי' יודע מה הן אומרין תשש כוחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו מנין לך אמר להם הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו. וצריך להבין למה לא הבין משרע"ה מה שהבינו אפי' תלמידי רע"ק. גם הלשון תשש כוחו הול"ל חלש דעתי' וכמו שא' אח"כ נתיישבה דעתו. גם למה נתיישבה דעתו יותר בזה ששמע על דבר אחד שהשיב לתלמידיו שהוא הללמ"ס הלא כל הדרשות שהי' רע"ק דורש הי' מרומז ומיוסד על תושב"כ וידע משה רבע"ה שהוא מורידה לארץ ויהי' נקראת על שמו. אך הענין דא' (סוטה י"ב.) שמשה רבינו כשנולד נתמלא הבית כולו אורה היינו מפני שלא קלקל כלל מעולם ושורשו הי' בחי' תושב"כ שבשעת מתן תורה הי' ראוי להיות התיקון האמיתי כמו שהי' קודם פגם אדה"ר. ואלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וכו' כמו שא' (נדרים כ"ב:) אך אחר החטא נצרך להרב חכמה לתקן על ידו הרב כעס. וזה היה בלוחות אחרונות דאי' במ"ר (תשא פ' מ"ז) עכשו שנצטערת אני נותן לך שיהי' בהן מדרש הלכות ואגדות וכו'. ובגמ' (שבת פ"ז.) אמרו שהסכים הקב"ה על ידו וכו' אשר שברת יישר כוחך ששברת. והוא ע"פ שא' בתיקונים (תי' י"ח) כח דא שכינתא עלאה דאיהו כ"ח אתוון דעובדא דבראשית וכמו שאמרנו (במא' הקודם) שזה מרמז על תושבע"פ שבא לתקן הרב כעס שיתברר שכן הי' מסודר ובא מששת ימי בראשית. וזהו יישר כח"ך שישיג עי"ז בחי' תושבע"פ. אבל באמת תושבע"פ של משרע"ה הוא נצרך אף זולת התיקון לרוב כעס כמו שית'. ואי' מהאר"י הק' ז"ל שרע"ק היה שורש תושבע"פ והוא בחי' מלכות פה תושבע"פ קרינן לה וע"ז נא' תזל כטל אמרתי שאף שתושבע"פ ג"כ דברי אלהים חיים מ"מ החכם המחדש נראה לו בשעת מעשה שמחדש מעצמו וכמו טל שאינו נראה שיורד מן השמים רק כשרואין שהארץ לחה יודעין שירד טל. והרמב"ן ז"ל (ב"ב י"ב.) כתב שהוא ע"י רוה"ק מה שמכוין מדעתו לדברי אלהים חיים וכמו שא' ולאו טעמא יהיב וזה נקרא כתרה של תורה וכמו שא' (מגילה כ"ח:) במי ששונה הלכות כתרה של תורה וזה הי' חלק רע"ק:
1
ב׳והנה בזוה"ק הק' על מה שנא' משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע הלא כתיב ויתנה אל הכהנים בני לוי ולא נזכר שמסרה ליהושע ואמר דקאי על תושבע"פ. אבל הלא גם התושבע"פ מפורש בפסוק כי יפלא ממך דבר וגו' ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט וגו'. אך באמת מצינו בגמ' (שבת ל'.) ואלו משה רבינו גזר כמה גזירות ותקן כמה תקנות וקיימות הן לעולם וכו'. וכבר עמדו ע"ז היכן מצינו במשה רבינו שתיקן כמה תקנות רק ברכת הזן כמו שא' (ברכות מ"א:) וכך משה תיקן שיהי' שואלין ודורשין וכו' כמ"ש סוף מגילה אבל גזירות לא מצינו שגזר משה כלל. גם למה לא הזכיר הגמ' מגזירות אנכה"ג שגזרו כמה גזירות וקיימין לאחר מותם. אך זה יש ליישב דתקנות אנכה"ג אפשר לבטל אם הי' ב"ד שגדול ממנו בחכמה ובמנין רק מטעם שאין ב"ד שיהי' גדול מהם משא"כ לעתיד יכול להיות שיובטלו ע"י ב"ד שגדול מהם. משא"כ גזירות משה קיימים לעולם ולעולמי עולמים שלא קם עוד נביא כמשה. ואף דבמשיח כתיב ירום ונשא ונדרש (תנחו' סו"פ תולדות) ונשא ממשה וא"כ אפשר שיכול לבטל. אבל אי' בזוה"ק "מה "שהי' "הוא שיהיה ר"ת משה שמשה רבינו בעצמו הוא יהי' משיח רק שאז יהי' מדרגתו גבוה ממילא ישארו גזרותיו לעולמי עולמים אבל היכן מצינו שתיקן כמה תקנות וגזר כמה גזירות. אך הענין שבכל מקום שנא' הלכה למשה מסיני אין הפי' שנמסר לו למשה ההלכות דהלכות נא' רק על תושבע"פ שלא נכתב כמו שא' כל השונה הלכות וכן שונה הלכות כתרה של תורה ומה שנמסר למשה זאת כתבן בכתב. רק שנמסר למשה הכח לדרוש בפלפולו מן התורה ולהמציא ההלכות. וכמו שא' (נדרים ל"ח.) לא נתנה תורה אלא למשה וכו' משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל וכו' אלא פלפולא בעלמא. והיינו שהוא המציא בפלפולו ההלכות. ומה שקראו הלכה למשה מסיני הוא ע"ד שא' בתוס"ח משה קבל תורה מסיני שמה שזכה שניתנה תורה על ידו הוא מסיני מחמת רוב העניוות שמטעם זה זכה הר סיני שתנתן תורה עליו כמו שדרשו (מגילה כ"ט.) על הפסוק למה תרצדון הרים גבנונים וכו' כולכם בעלי מומים אצל סיני וכו' ש"מ האי מאן דיהיר בעל מום הוא. ולכן מפני שהי' משה עניו מכל האדם זכה להחכמה מאין ממדת א"ס כמו שנא' והחכמה מאין תמצא. וכמו שא' בזוה"ק בשלח על הפ' היש ה' בקרבנו אם אין בין עתיקא סתימאה וכו' דאיקרי אין וכן הוא בזוה"ק (שלח קנ"ח ב') על היש בה עץ אם אין וכו'. ובסוטה (כ"א:) במי שמשים עצמו כאינו והיינו שזה נעשה מרכבה למדת אין שהוא עתי"ק בחי' א"ס. וזה זכה רק משרע"ה שאמר ונחנו מה וכמו שא' (חולין פ"ט.) גדול מה שנא' במשה ואהרן ממה שנא' באברהם דאלו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר שהוא עוד איזה ממשות ואלו במשה כתיב ונחנו מה היינו כמי שאינו:
2
ג׳וזה שא' בגמ' (ב"ב י"ב.) וחכם עדיף מנביא וכו' תדע דאמר גברא רבה מלתא ומתאמרה משמי' דגברא רבה אחרינא כוותי'. ודלמא תרווייהו בני חד מזלא נינהו. מזלא פי' השורש וכמ"ש בזוה"ק (סו"פ אחרי) על בני ומזוני דלא בזכותא תליא אלא במזלא שהוא עתי"ק דכתיב ותתפלל חנה על ה' היינו בחי' קוצו של יוד שהוא למעלה משם הוי"ה וכן השלך על ה' יהבך. וכן א' (מגילה ג'.) אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו היינו השורש שלהם. אלא אמר רבא תדע וכו' ומתאמרה משמי' דרע"ק בן יוסף כוותיה וא"א לומר שיהי' בני חד מזלא עם רע"ק שהי' שורש תורה שבע"פ. אר"א ודלמא להא מלתא בר מזלי' הוא שרע"ק הי' השורש של כל תושבע"פ וזה החכם שורשו בפרט זה בתושבע"פ שכל אחד יש לו חלק בתורה ומשום זה יכול לכוין. אלא אר"א וכו' ומתאמרה הלממ"ס כוותי' וע"ז לא יתכן לומר בר מזלי' הוא אף בדבר זה בפרט דעל משה נא' והאיש משה ענו מאוד מכל האדם שהי' כמי שאינו ונעשה מרכבה למדת אין שהוא כ"ע ונא' והחכמה מאין תמצא ועי"ז זכה לחכמה שמופיע בו מכ"ע ע"י קוצו של יוד. והוא לבדו זכה להיות לו טעם והבנה לדרוש זה בפלפולו מסיני אבל לו נמסר רק הלכה בלא שום טעם וכמו שא' (גיטין י"ד.) כהלכתא בלא טעם ופירש"י כאלו קבלה משה הלכה מסיני שא"צ לתת בה טעם. וכן אמרו (פסחים ל"ח:) הן הן הדברים שנאמרו למשה מסיני ולא טעמא בעי וכפירש"י בתמי' וכי לא טעמא בעי כהללמ"ס. ומקשה עוד (ב"ב שם) ודלמא כסומא בארובה ומשני ולאו טעמא יהיב ומן הסתם נתכוין זה ברוה"ק וכמ"ש הרמב"ן. ואפשר שלכך זכה רע"ק להיות שורש תושבע"פ מפני שהי' בן גרים וכמו שמפרשים מה שא' (תענית כ"ה:) ירד רע"ק וכו' וירדו גשמים וכו' אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו פי' שר"א נולד טוב מעיקרו בתולדה ולא הי' צריך להעביר על מדותיו. משא"כ רע"ק שהיה בן גרים ונולד בתכונות רעות ואח"כ כבש אותם והפך אותם לטוב והעביר על מדותיו. ולכן היה הוא שורש תושבע"פ שהוא לתקן הרב כעס שיתברר שישראל קשורין בראשית המחשבה. וזה נקרא יקר וכמו שא' (מגילה ט"ז:) ויקר אלו תפילין וקרקפתא דתפילין הוא בגולגלתא על המוח. דשורש משרע"ה היה בחי' חכמה תושב"כ וע"ז א' (רבה ותנחומא חקת) דברים שלא נגלו למשה נגלה לרע"ק וחבריו וכל יקר ראתה עינו זה רע"ק וחבריו. ולכן כשמצא משרע"ה להקב"ה שהי' קושר כתרים לאותיות והיינו תגין אמר לו רבש"ע ומי מעכב על ידך אמר לו עתיד אדם אחד וכו' שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות שהם כתרה של תורה וכמו שנז' לעיל שונה הלכות כתרה של תורה אמר לו רבש"ע הראהו לי וכו' ולא הי' יודע מה הוא אומר שזה לא הי' חלקו בתושבע"פ שזה היה הרב חכמה שבא לתקן הרב כעס. וזה כתרה של תורה שמכוין וזוכה ע"י בחי' הדעת המחבר מדת חו"ב שהוא פנימיות מכ"ע שישראל קשורין בראשית המחשבה כאמור אז תשש כוחו היינו הכח שהי' גם לו בתושבע"פ וכמו שא' יישר כחך ששברת שבלוחות שניות זכה לתושבע"פ שלו כנ"ל. אך להבין בתושבע"פ של רע"ק שבא אחר החטא דוקא לתקן הרב כעס ולזכות להרגיש טעם בזה איך שנכלל בתושב"כ זה לא הי' חלק משה רבינו כיון שלא קלקל כלל מעולם. וכמו ששמעתי מרבינו הק' מאיזביצא זצ"ל על מה שא' (ויק"ר פ' ט"ו) מעשה ברוכל וכו' א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא הפ' הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט וכו'. אף שהרוכל הזה אמר לו רק הפסוק כצורתו לא יותר. רק שהרוכל הזה שהי' מקולקל מקודם בעסק הרכילות וע"ש זה נקרא רוכל ואחר התשובה שעשה הרגיש הוא הטעם בהפ' הזה. וכששמע ר' ינאי הפ' הזה ממנו הרגיש גם הוא אותו הטעם שלא יוכל לידע מקודם. וכן משרע"ה שלא קלקל מעולם לא היה יודע מה רע"ק אומר שלא היה יכול להרגיש הטעם שהרגישו רע"ק וחבריו כיון שלא היה לו שייכות לזה. ושמע רק כמו ששמע מסיני כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כמ"ש (מגילה י"ט: ושמו"ר פ' מ"ז) אבל הם שזה הי' חלקם זכו להרגיש הטעם וכמו שא' (פסחים קי"ט.) המגלה דברים שכיסה עתיק יומין ומאי ניהו טעמי תורה היינו להרגיש הטעם בתורה כמו הרוכל הנז'. כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו מנין לך אמר להם הלכה למשה מסיני היינו שרק משה רבינו הי' לו הבנה וטעם בזה והמציא אותן מפלפולו בסיני מפני ענוותנותו שהיה ענו מכל האדם לכן לדבריו א"א לכוין רק הוא אצלינו כהלכתא בלא טעמא. אז נתיישבה דעתו שראה שדעתו גבוה ממקום גבוה הרבה מזה וכחו גדול ותושבע"פ שלו גבוה במעלה מתושבע"פ של רע"ק שהוא רק לתקן הרב כעס. וכן מצינו בגמ' (שבת פ"ט.) מצאו להקב"ה שהי' קושר כתרים לאותיות וכו' הי' לך לעזרני מיד אמר לו ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת. והיינו דכתרים הם התגין המרמזין לתושבע"פ שהוא כ"ח בהם בחי' שכינתא עלאה כמ"ש בתיקונים וכאמור. ומה שאמר לו הי' לך לעזרני ולכאורה מה עזר שייך כביכול להשי"ת. אך הוא ע"פ שנא' תנו עוז לאלהים והיינו דלתושבע"פ צריך אתערותא דלתתא מקודם. ואז משפיע השי"ת מבינה ע"י הדעת המחבר חו"ב ומופיע האור לחכמה מכ"ע שמרומז בקוצו של יוד שהוא תג וכתר. ומיד אמר לו ועתה יגדל נא כ"ח ה' כח דייקא מה שרוצה לקבל ההשפעה מתושבע"פ. ונראה שזה הי' תיכף בשעת עלייתו לקבל לוחות אחרונות שע"ז א' (במנחות) שמצאו קושר וכו' ומיד אמר לו. ומה שכתבו בפרשת מרגלים מפני שקדושת הארץ יש לו שייכות לתושבע"פ (כמו שנת' במק"א) דלפירש"י מיד בעלי' אחרת קשה לשון מיד. ואז זכה לתושבע"פ שלו וכמו שא' יישר כח"ך ששברת וכאמור:
3