פרי צדיק, כי תצא ט״זPeri Tzadik, Ki Teitzei 16
א׳להבין מה שא' בגמ' (מנחות שם) הלך וישב בסוף שמונה שורות מה זה בסוף שמונה שורות דווקא. הענין הוא שמשרע"ה ידע שחלקו הוא העיקר בתושב"כ ובתוס' (שבת פ"ח.) על ב' הכתרים שזכו ישראל כתב של הוד היו ולפיכך כשנטלן משה קרן עור פניו. וצריך להבין מנא להו להתוס' שהיו של הוד ורש"י פירש מזיו שכינה והול"ל של זיו היו שהוא לשון אור. רק במד' (תנחו' תשא) אי' ומהיכן זכה משה לקרני הוד וכו' ונמצא ג"כ שנקראו קרני הוד. אבל יותר בשום מקום לא נמצא שהיו של הוד. אך נראה לרמז ממה שנא' קח לך את יהושע וגו' ונתת מהודך עליו ופירש"י ז"ל זה קירון עור פנים וכ"כ בגמ' (ב"ב ע"ה.) מהודך ולא כל הודך פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה. מזה למדו שהקירון עור פנים של משה הי' של הוד. וכיון דאי' בגמ' וכולם זכה משה ונטלם מזה כתב התוס' שהכתרים היו של הוד. אך באמת לא מצינו שהי' ליהושע קירון עור פנים ופני יהושע כפני לבנה פירושו שהי' מקבל מחכמת משה שהי' כפני חמה עור עצמיי. אך ענין הכתרים מרמז לבחי' תושבע"פ כמ"ש בגמ' (מגילה ט"ז.) שונה הלכות כתרה של תורה והוא בחי' אור הראשון שגנזו הקב"ה לצדיקים ואי' בס' הבהיר שגנזו בתושבע"פ וה' פעמים אור שבמאמר יהי אור שמרמזין לחכמה זה נמסר ונגלה שהם כנגד ה' חומשי תורה (כמ"ש בב"ר) רק אור תושבע"פ שמופיע מכ"ע שהוא בחי' קוצו של יוד לחכמה ובינה זה נגנז בתושבע"פ וזה נקרא כתרה של תורה. ואי' (בר"ר פ' ג') על האור הראשון מהיכן נבראת האורה מלמד שנתעטף הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו וכו' אמר לו מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה. ומקודם כתיב ה' אלהי גדלת מאוד ואצל השי"ת התואר גדול הוא עד אין סוף דאל"כ אין נקרא עוד גדול לעומת מה שגדול ממנו. רק פי' גדול הוא עד אין שיעור ותכלית וזה מ' כ"ע. ואח"ז כתיב הוד והדר לבשת שהלבוש הראשון שיש בזה תפיסה להאדם הוא נקרא הוד דמלך בעשרה לבושים לובש היינו העשרה מדות שהאציל השי"ת לבריאת העולם. ואח"ז כתיב עוטה אור כשלמה היינו אור שהוא מאמר ראשון הוא רק כשלמה שהוא לבוש מ' חכמה כ"ח מ"ה מה פשפשת מה ידעת וכו' שאין בו שום תפיסה עדיין רק שהתפיסה הוא שיש לבוש וזה הי' האור הראשון. והוד הוא מדת אהרן הכהן כידוע והוא היה שורשו בתושבע"פ וכמו שנא' ואהרן אחיך יהי' לך לפה וכתיב תורת אמת היתה בפיהו ותורה יבקשו מפיהו. ומשרע"ה זכה לקירון העור פנים בשעת שקיבל לוחות האחרונות שאז זכה למדרש הלכות ואגדות וכמ"ש במ"ר:
1
ב׳וזה הענין שישב לו משרע"ה בסוף שמונה שורות כשהי' רוצה לשמוע מתורת רע"ק. כיון שידע שאין חלקו בכתרי אותיות רק במדת הוד שהוא מדה ח' שהוא חלקו של אהרן שהיה שורש תושבע"פ היה סבור ששם גם הוא יבין שגם הוא הי' לו חלק בתורה שבע"פ וכמו שאמרנו. וכיון שלא הי' ידע מה הוא אומר היינו שגם שם לא הבין שזה לא הי' השייך לחלקו כיון שהוא לא קלקל מעולם לזה תשש כוחו עד שנתיישבה דעתו בזה שראה שדעתו רחבה מדעתם (כמו שנתבאר במא' הקודם). וזה שא' בגמ' (ב"ב ע"ה.) מהודך ולא כל הודך פני משה כפני חמה שבאמת צריך להבין מנא להו להזוה"ק דמה שנא' ומסרה ליהושע קאי על תורה שבע"פ והא גם אצל תושבע"פ כתיב ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט וגו'. גם בהלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה מצינו (תמורה ז'.) אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו שהי' אז מסנהדרין ולא מצינו שהחזירן יהושע. אך הענין דבחי' תושבע"פ של משה הי' תושבע"פ הנצרכה אף בלעדי זאת לתקן הרב כעס כנז' לעיל וע"ז נא' ונתת מהודך עליו והיינו שנתן לו מן ההוד שלו שהוא מבחי' תושבע"פ שלו. וע"ז א' (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו ישראל לא נתנו להן אלא ה' חומשי תורה וס' יהושע בלבד. הרי דגם ס' יהושע הי' נצרך אף בלא הרב כעס. וס' יהושע הוא התורה שבע"פ שמסר לו משה וניתן לכתוב ג"כ. ואף דכתוב בו רק שמות עיירות ואין אתנו יודע מה נרמז בו בטח יש בו סודות ורמזים צפונים. וע"ז א' (מכות י"א.) דכתיב וידבר אל יהושע וכו' מפני שהן של תורה וזו שהי' פרשה בתורה כתבה בלשון וידבר ושאר הספר ג"כ ערכה של א"י הוא (נדרים שם) ערכה של א"י היינו ערך ויקרות של התושבע"פ דארץ הוא מ' מלכות וכמ"ש בזוה"ק ארץ החיים שמים קוב"ה וארץ שכינתי'. וכן דרשו (בר"ר פ' ס"ו) ומשמני ארץ זו משנה ושם ערך כל אחד ואחד חלקו בארץ שהוא בחי' התושבע"פ שזה רצה משרע"ה לכתוב כיון שרצה לכנוס לא"י ואחר שלא נכנס מסרה ליהושע. וע"ז נא' ונתת מהודך עליו ואמרו מהודך ולא כל הודך פני משה כפני חמה שהוא הי' עצמיות האור פני חמה ופני יהושע כפני לבנה שמסרה ליהושע:
2
ג׳והדר הוא בחי' יסוד וכמו שא' (שבת קנ"ב.) הדרת פנים זקן ומי שקלקל במדה זו אין לו הדרת פנים. וכן והדרת פני זקן דזקן זה שקנה חכמה כמו שא' (קידושין ל"ב:) ומי שזכה לחכמה מדת זקן מגיע לו הידור. וביוסף שהוא מ' צדיק כתיב בו יפה תואר וגו' וכן כתיב חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך וירך נקרא בחי' ברית כמו שנא' תחת ירכי ולזה כתיב גבור שצריך גבורה לכבוש יצרו בזה. והוא זוכה למדת הוד שהוא בחי' תושבע"פ ולהדר שהוא מ' יסוד צדיק יסוד עולם. ורע"ק הי' שורש תושבע"פ מפני שזכה למדת צדיק וכמו שאמרו הקדמונים (באור זרוע) שסופי תיבות אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה הוא ר' עקיבה ולמדו מזה לענין דין כתיבת שם עקיבה בה' ולא בא' ולכן נרמז בפ' זה שזכה למדת צדיק. אך ממה שנרמז שמו גם בס"ת של ולישרי לב שמחה נראה מזה שאחר שזכה לאור זרוע לצדיק שהוא צדיקים לאורה זכה אח"כ ליישר הלב ג"כ וישרים לשמחה כמו שנא' אור צדיקים ישמח. וזה הסוד שנקרא שמו עקיבא בן יוסף שהי' בן למדת יוסף הצדיק דצדיק הוא שיש לו עוד עסק בזה. וזה הוא הטעם שזכר כאן בגמ' אדם אחד שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו ולמה נזכר דוקא כאן בשם אביו ובמ"ר ותנחו' (חקת) אי' בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפ' פרה אדומה ואומר הלכה בשם אומרה ר' אליעזר אומר וכו' ולא הזכיר ר' אליעזר בן הורקנוס ולמה כאן הזכיר לרע"ק בשם אביו ובודאי בכוונה אמר הקב"ה כן. ויותר קשה בגמ' (ב"ב י"ב:) דא' ומתאמרא משמיה דרע"ק בן יוסף כוותי' למה הזכירו כאן בגמ' בשם אביו ובכל הש"ס לא נזכר רע"ק בשם אביו. רק הענין שאמר שמשום זה זכה להיות שורש תושבע"פ מפני שהי' שורשו ממדת יוסף הצדיק וזכה ליישר הלב ולישרי לב שמחה שיכול לתקן הכל ע"י בחי' תושבע"פ. עי"ז זכה להיות שורש תושבע"פ שבא לתקן הרב כעס וזכה לדרוש כתרי אותיות שהוא מרמז לכתרה של תורה כנ"ל. ומפני שהי' בן גרים זכה אח"כ לבחי' צדיק לתקן הכל לשרשו אבל משרע"ה שלא ידע מעולם משום רע לא הי' חלקו בזה. וזה הענין שא' בגמ' נ' שערי בינה נבראו בעולם וכולם ניתנו למשה חסר אחד ששער הנ' הוא בחי' כתר עליון. אף שאמר הלשון שערי בינה אך ע"י הדעת מופיע בו מכ"ע ע"י הקוצו של יוד וכמו שאמרנו. וזהו השער לבעל תשובה כמו שנא' ולבבו יבין ושב ורפא לו ולכן נקרא תשובה עלאה ג"כ אימא. וזה לא נמסר למשרע"ה וכ"כ בפירוש בתיקונים (סוף תי' כ"ב) כ"ע דא היא שלימו דנ' שערי בינה ודא היא דלא אתיהיב למשה וכו'. וע"ז אמרו במקום שבע"ת עומדין צדיקים גמורים אינם עומדים. וזה שא' במד' כל יקר ראתה עינו זה רע"ק וחביריו. ובלוחות אחרונות זכה משה לקרני הוד שהוא התושבע"פ שלו ומסרה ליהושע כמו שנא' ונתת מהודך עליו וכאמור. וזה שכתב התוס' הנ"ל על מה שא' בגמ' על הכתרים וכולם זכה משה ונטלם כ' התוס' של הוד היו. וכבר אמרנו שבשבת מחזירן משה לישראל כמ"ש האריז"ל בפע"ח שמחזירין לו מדרגתו וישמח משה במתנת חלקו ולכן אז מחזיר הכתרים לישראל. ואז יש לכל אחד מישראל ריבוי והשפעה בתושבע"פ וכמו שאמרנו:
3