פרי צדיק, כי תצא י״זPeri Tzadik, Ki Teitzei 17
א׳בכל הסעודות אומרים הזמירות דהאר"י הק' קודם הסעודה. ובסעודה ג' אומרים אותו אחר האכילה וכנראה שכן תיקן האריז"ל. שכן בהזמירות דסעודת ליל שבת אומרים נזמין לה השתא וכו' ובבוקר אסדר לסעודתא וכו' ואזמין בה השתא וכו' שמזמנין הקדושה לסעודה. ובסעודה ג' לא הוזכר בהזמר שום זימון להסעודה מזה נראה שהאר"י הק' תקנו לאמרו אחר האכילה כמנהגינו. ויש לומר הטעם שבסעודות ליל שבת ובבוקר תיקן הזמר אחר הקידוש על היין שאין אומרים שירה אלא על היין (ברכות ל"ה.) ובסעודה ג' שלא תקנו חכמים קידוש על היין לכן תיקן לאמרו רק אחר האכילה. אך למה באמת לא תקנו בסעודה זו קידוש על היין. הענין הוא ע"פ שא' באבודרהם (בתפלת ליל שבת) בטעם שינוי נוסחאות בברכה האמצעיות דתפלת שבת דבשבת ידוע דאז זיווג קוב"ה וכנס"י דשבת בחי' כלה מלכתא. ולכן בלילה אומרים אתה קדשת ע"ש הקידושין ובבוקר ישמח משה ע"ש שמחת הנישואין ובמנחה אתה אחד ע"ש היחוד. וחילוק קדושת הסעודות הוא ג"כ כעין קדושת התפלות (כמ"ש בתי' י"ח) וכמו שנת' כ"פ. ומצינו שחכמים תקנו לברך על כוס ברכת אירוסין בשעת אירוסין וברכת חתנים בשעת נישואין (כמ"ש כתובות ז':) ומשום זה תקנו קידוש על היין בסעודת ליל שבת כנגד ברכת אירוסין ובבוקר תקנו ג"כ קידוש כנגד ברכת נישואין. ואף שבבוקר אין אומרים שום ברכה על הכוס רק ברכת בפה"ג שהוא ברכת הנהנין. אי' בזוה"ק (ח"ב קס"ט רע"ב) שית ברכאן אינון דכלה אתברכא מנייהו ואת אמרת דאינון שבע אלא שביעאה איהו דקא מקיים כלא וכו' ובג"כ ברכה קדמאה דאינון שבע איהו רזא דיין וכו'. ולכן תקנו קידוש על היין לברך רק בפה"ג דהוא מקיים כלא. משא"כ בשעת היחוד אז אין בו שום ברכה על הכוס. ומזה הטעם לא תיקן האר"י הק' לומר הזמר דסעודה ג' קודם הסעודה רק אחר האכילה דבסעודה זו זוכין למיחזי זיו דז"א וכתיב ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ומתרגם בת"א כאלו אכלין ושתן ובזוה"ק (סו"פ משפטים) ר' יהודה אמר אכילה ודאית ונקרא זאת בבחי' אכילה ושתי' כמו שנא' ויאכלו וישתו ע"ז תיקן האריז"ל לומר הזמר אז שהוא כעין שירה על היין כיון שהוא כאלו שתו יין. והזמן שזוכין למיחזי זיו דז"א הוא בשעת הסעודה דכתיב בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. וכמו שאמרנו דאכילת שבת כאכילת מזבח שבשבת כל אחד מישראל הוא כמזבח (כמו שנת' במק"א) ואבוא אליך וברכתיך. ואז זוכין בסעודה זו דז"א למיחזי זיו דז"א. לכן שייך לומר הזמר רק אחר האכילה. דהוא בחי' שירה על היין כיון דהוי כאכילה ושתי' ודאית וכאמור:
1
ב׳וכתיב וברך את לחמך ואת מימך וגו' ודרשו (עירובין ס"ה.) מה לחם שניקח בכסף מעשר אף מים שנקח בכסף מעשר ומאי ניהו יין וקא קרי לי' מים וכו'. וצריך להבין מנ"ל דמיירי בלחם שניקח בכסף מעשר דלמא מיירי בלחם של חולין. אך הדיוק הוא מדכתיב והסירותי מחלה מקרבך ומחלה היינו היצה"ר כמו שדרשו (בירוש' שבת ובויק"ר פ' ט"ז) והסיר ה' ממך כל חולי זה יצה"ר שתחלתו מתוק וסופו מר שהוא שרש החלאים שמסבתו באים. וכן דרשו (מו"ק ז':) מחלה זו מרה וכו' והוא ע"פ שא' בתיקו' (תי' מ"ח) עציבו דטחול וכעס דמרה וכעס שורש כל החטאים כמו שא' (נדרים כ"ב.) כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו (ונת' במק"א). וכאן כתיב והסירותי מחלה מקרבך היינו שיסיר היצה"ר מן המעיים והוא ע"ד שא' (תענית י"א:) כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו שנא' בקרבך קדוש והיינו שהאכילה יהי' בקדושה ולא יביא היצה"ר הבא ע"י אכילה כמו דאי' (בספרי עקב) שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה ומייתי מכמה פסוקים ובזוה"ק (ח"ב קנ"ד ב') דהא יצה"ר לא אשתכח אלא מגו מיכלא ומשתיא. אבל כאן מבטיח הכתוב והסירותי מחלה מקרבך שהוא היצה"ר השרוי במעיים מתוך אכילה ושתי'. וזהו הדיוק בגמ' מה לחם שניקח בכסף מעשר דבאכילת מעשר כתיב ואכלת שם לפני ה' אלהיך וגו' למען תלמד ליראה את ה' אלהיך דכיון שבא לירושלים ואוכל שם המעשר הוא כאוכל לפני ה' שמזה בא היראה כיון שרואה שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו וכו'. וע"י אכילת מעשר שאוכל לפני ה' מועיל לתקן כל האכילות של חולין שיאכל אח"כ שלא יביאו לידי שליטת היצה"ר כעין מ"ש בזוה"ק (ח"ב שם) באכילת לחם הפנים בגין ההוא לחם מזונא דהוי לקטו כהני אתברכא כל מזונא ומזונא דאכלו ושתאן דלא לקטרגא בהו יצה"ר וכו'. וכמו שהועיל אכילת לחה"פ לכהנים כן הועיל אכילת מעשר לישראל להיות עי"ז מתברך כל מזונא שיאכלו שלא יגרום לידי קטרוג היצה"ר. וזה שנא' וברך את לחמך ואת מימך היינו שניקח בכסף מעשר עי"ז והסירותי מחלה מקרבך הוא היצה"ר שבא מאכילה שהוא במעיים והוא ע"י הברכה שנא' אבוא אליך וברכתיך שאוכלים המעשר לפני ה'. וזה הפי' בגמ' (עירובין הנ"ל) ומאי ניהו יין וקא קרי ליה מים דיין הוא בחי' גבורה וכשהשי"ת מברך האכילה ושתי' נקרא היין מים שהם חסדים וקרי לי' מים:
2
ג׳וזה הענין מה שא' בגמ' (עירובין שם) לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים וכו'. והנה מה שלא אמרו שנברא לנסכים י"ל שהוא ע"פ גירסת הגמ' (סנהדרין ע'.) לא נברא יין בעולם כו' דלא מיירי מיין דנסכים שהוא לגבוה. אבל זאת קשה דהא יש יין דמצוה דקידוש והבדלה ובהמ"ז וכן מה שא' ר"נ (עירובין ס"ד.) כל כמה דלא שתינא רביעיתא דחמרא לא צילאי דעתאי שהיה נצרך לו היין לד"ת והוא מצוה והיאך אמר שלא נברא יין רק לנחם אבלים וכו'. אבל ע"פ האמור ניחא דיין דמצוה אינו נקרא כלל יין כמו שנא' וברך את לחמך ואת מימך שיין דמצוה דברכה הוא קרוי מים בחי' חסדים ובזה לא מיירי בגמ' שם. ואכילת שבת שהוא כאכילת מזבח וגם כל אחד מישראל הוא כת"ח (כמו שנתבאר כ"פ) ואי' (ברכות ס"ד.) וכי לפני אלהים אכלו והלא לפני משה אכלו אלא לומר לך כל הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו השכינה וא' (בר"ר פ' י"א) ברכו במטעמים וע"ז נא' וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך ומועיל אכילת שבת לכל אחד מישראל שיהי' כל אכילותיו אפי' בחול בקדושה שלא יגרום שליטת היצה"ר וכמו שנא' והסירותי מחלה מקרבך שהוא היצה"ר השרוי בקרביים ע"י אכילת רשות וע"י אכילת שבת נתקן כל האכילות:
3