פרי צדיק, כי תשא ה׳Peri Tzadik, Ki Tisa 5
א׳ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ביני ובין בנ"י אות היא לעולם כי ששת וגו' יש להבין למה נכפל כאן שמירת שבת. גם השינוים דשם נאמר שבתותי שהם מהשי"ת וכאן כ' את השבת. ושם נאמר כי אות וגו' וכאן כ' ברית עולם. גם שם נאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם וכאן כ' הטעם כי ששת ימים וגו'. הענין בזה עפמ"ש (שבת סט :) מ"ס כברייתו של עולם ומ"ס כאדם הראשון דאדם הראשון מיד כשנברא הופיע עליו אור השבת ואחר כך באו ששת ימי המעשה. והנה האדם מצדו השבת הראשון הוא מה שמופיע עליו השי"ת באתעדל"ע בלא שום אתעדל"ת. ואחר כך זוכה לשמירת שבת שניה ע"י ששת ימי המעשה הקודמים שבאו מצדו והוא כדוגמא של מעלה עדש"נ נעשה אדם בצלמנו וגו' וכמו שאמרו (שמות רבה פ' ל וש"מ) שהשי"ת מקיים המצות ומה הוא עושה אומר לישראל לעשות ולשמור. וכן נאמר והלכת בדרכיו להיות כקוף בפני אדם וכמ"ש (ב"ב נח.) אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם וכמו שהשי"ת הכתיב מנוחה לעצמו אחר ששת ימי המעשה כש"נ כי ששת ימים וגו' וביום השביעי שבת כן צריך האדם לעשות שבת אחר ששת ימי המעשה שלו. ומקודם מדבר הפ' מענין קדושת השבת ראשונה שהוא בעצם רק מצד השפעה דלעילא בלא האתעדל"ת שמצד האדם ולכן נאמר בו את שבתותי וגו' היינו שבתות של השי"ת שמצד אתעדל"ע. ועז"נ כי אות היא ביני וביניכם כענין אות ברית שרשם בנו השי"ת להיות נימולים לח' בעוד שאין שום דעת בנפש להיות אתערותא מצדו וזהו לאות בין בנ"י ובינו ית"ש שמשפיע קדושתו בישראל מצד אתעדל"ע. וזה דייקא בישראל וכמ"ש (קידושין ע סע"ב) זו מעלה יתירה בישראל לגרים דאילו בישראל והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם והיינו שמקודם בא האתעדל"ע ואילו בגרים כ' והייתם לי לעם מצד אתעדל"ת ואחר כך ואנכי אהיה לכם וגו'. ועל זה גמר אומר לדעת כי אני ה' מקדשכם שמצד אתעדל"ע משפיע השי"ת קדושתו בישראל. ואח"ז נאמר ושמרו בני ישראל את השבת והיינו השבת שניה שאחר ו' ימי המעשה שמצד האדם להיות מתוקנים מצדו ולכן נאמר ושמרו בני ישראל את השבת בסתם שהוא מצד התעוררת האדם ועל כן אמר שם לעשות את השבת שהוא העושה את השבת כפי העמל שלו בימי המעשה וההכנה שלו להקדושה דשבת שאחר כך. ועל זה אמר לעשות את השבת לדורותם ברית עולם כי לשון ברית הוא על מי שכורת ברית עם חבירו להיות כאחד כענין כריתות ברית שבין איש לאשתו. וכמו כן נעשה ברית בינו ית' כביכול ובין ישראל שנהיה זיווגו לעשות כל מצותיו כקוף בפני אדם וכמ"ש (ב"ב נח.) חוה בפני אדם כקוף בפני אדם. וזהו ביני ובין ישראל וגו' דייקא כש"נ נעשה אדם בצלמנו ואתם קרוים אדם (כמ"ש יבמות סא.) ועכו"ם ששבת חייב וזש"נ כאן הטעם כי ששת ימים וגו' וביום השביעי שבת שזהו טעם שבת השניה שאחר ו' ימי המעשה שנהנה כדוגמא דלעילא וכמו שהיה ברייתו של עולם כי ששת ימים עשה ה' וגו' וביום השביעי שבת וינפש:
1