פרי צדיק, כי תשא ו׳Peri Tzadik, Ki Tisa 6
א׳בפרשה זו יש ג' פעמים לשון שמירה אצל שבת והם נגד ג' קדושות שבת דאיתא (זח"ב רד א) שבת ש' בת ש' רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהו והיינו שזוכה הישראל בשבת לג' קדושות האבות והיינו בג"ס דשבת. וזה שנאמר ושמרו בני ישראל וגו' נגד קדושת יצחק אבינו ע"ה שמדתו פחד יצחק. ומי שעומד לנגד עיניו תמיד פחד ה' אצלו גם הגוף והנאותיו בקדושה וכמו שאמרנו דזש"נ ביצחק והוא יושב בארץ הנגב שמדתו היה שהיה מנוגב מכל חמדות ותאות עולם הזה ע"ד שנדרש (תמורה טז.) כי ארץ הנגב נתתני בית שמנוגב מכל טובה. והוא היה לו נייחא בזה המדה ועל כן נאמר והוא יושב וגו'. מה שאין כן באברהם אבינו ע"ה דכ' הלוך ונסוע הנגבה שהיה לו עסק בזה שהשתדל שלא יהיה לו חמדה מעניני עוה"ז. ועל כן מצינו ביצחק הקדושה באכילה ואוכל מכל. וא' ועשה לי מטעמים וגו' וכן כשנרמז סעודות שבת בתלתא היום (כמ"ש שבת קיז :) נכתב לשון אכלוהו בהיום א' שכנגד סעודת ליל שבת שכנגד יצחק אבינו ע"ה. ונגד זה פ' ושמרו בנ"י וגו' דשם כ' ברית עולם שמורה על קדושת הגוף (כמו שנת' מא' ה) ועל כן כ' ושמרו בני ישראל שאינו מחובר למה שנאמר למעלה ואתה דבר וגו' שענין זה שיש קודשה בעניני הגוף אינו חלק משה רבינו שחלקו היה הקדושה בנפש ע"י דברי תורה וכמו במדבר שלא היה להם שום עסק בעניני הגוף רק היו פנוים לתורה. וכמ"ש בתקו"ז (תי' יג) והא משה תמן הוה כו' מסטרא דלגאו הוה כו' מנשמתא (ונת' כ"פ) ע"כ מתחיל ושמרו בנסתר שאינו מחובר למעלה. ומקודם כ' ואתה דבר וגו' אך את שבתותי תשמורו וגו' והוא נגד שבת דלעילא ונגד קדושת אברהם אבינו ע"ה והיינו הקדושה בנפש מצד השי"ת ועז"נ לדעת כי אני ה' מקדשכם שיהיו ישראל בחינת מקדש ומשכן לשכינה ושם נאמר האות דתורה לקדוש ה' מכובד כמו שאמרנו. וזהו חלק משה רבינו ע"ה שהיה שורש הדברי תורה ועכ"נ ואתה דבר וגו'. ואחר כך כ' ושמרתם את השבת וגו' וביום השביעי שבת שבתון וגו' וכבר אמרנו במ"ש (פסחים קיח.) קשין מזונותיו של אדם כפליים כיולדה דאילו ביולדה כ' עצב ובמזונות עצבון. דאף דבכ"מ נ' מקטין אך ענין עצב שבלידה הוא מהשי"ת לבדו מה שאין כן עצבון מורה מצד השי"ת גם מצד האדם שהוא הומה ומהמה אחר פרנסתו ומטעם זה נקרא עצבון בנ' הקיטון ע"ש שעיקרו מצד האדם דהבוטח בה' ניצול הימנו. ומכל מקום הוא לשו רבים שבא גם מצד קללת ה' (ונת' ויחי סו' מא' ג עש"ב) וכן ענין שבתון דיו"ט שהקדושה מצד ישראל דקבעי ליה דקא מעברי ירחי ומקדשי לזמנים ועל כן נקרא שבתון בנ' הקיטון. ושבת שהקדושה קביעא וקיימא מהשי"ת נקרא שבת. ומכל מקום גם שבת הוא תחלה למקראי קודש שישראל מכניס קדושה לשבת וכש"נ זכור לקדשו ובמ"ר (נשא פ' י) במה את מקדשו במאכל ומשתה כו' וזה נקרא שבתון בנ' הקיטון ע"ש הקדושה מצד האדם מה שמכניס לשבת. וכ' וביום השביעי שבת שבתון קודש לה' שאף הקדושה שישראל מכניסין לשבת שע"ש זה נקרא מקרא קודש מכירין שזהו מצד השי"ת קודש לה' והוא כנגד קדושת יעקב אבינו ע"ה שאמר האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה שהכיר שאף מה שקנה בהשתדלותו הוא גם כן מהשי"ת וכמו שנדרש עליו (ב"ר ר"פ ויצא) שאמר עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. ולכן הוזכר בזה גם כן כי קודש היא לכם דהיינו הקדושה מצד ישראל שמקדשו במאכל ומשתה שע"ש זה נקרא תחלה למקראי קודש ואמר אחר כך שבת שבתון קודש לה' שב' הקדושות הקדושה דקביעא וקיימא מהשי"ת והקדושה דישראל מקדשי הכל מהשי"ת. וזה כשזוכין לקדושת יעקב להכיר שהכל מהשי"ת. ואלו ב' הקדושות שכנגד אברהם אבינו ע"ה ושכנגד יעקב אבינו ע"ה נאמרו למשה רבינו ע"ה שהוא יכניס לישראל ע"י שיחזיר להם הכתרים דמתן תורה על ידי זה יוכלו לקבל הקדושות מהשי"ת ועז"נ אתה דבר אל בני ישראל כמו שאמרנו (ונת' מא' ג):
1