פרי צדיק, כי תשא ז׳Peri Tzadik, Ki Tisa 7
א׳ישדר לן שופריה ונחזי ביקריה כו'. אף דכ' הראני נא את כבודך ותרגומו אחזינו כען ית יקרך והשיבו השי"ת לא תוכל לראות וגו' ואיך מבקשים ונחזי ביקריה. ובזה יש לומר עפמ"ש (יבמות מט :) מכל מקום קשי קראי אהדדי ואראה את ה' כדתניא כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה כו' ע"ש. וידוע דתרגום הוא בחינת אחוריים והיא איספקלריא שאינה מאירה שזה נוכל לראות (ונת' ויחי מא' י) ועל זה מבקשים ונחזי ביקריה. אכן במ"ר (פ' מה) איתא הראני נא את כבודך נתאוה לעמוד על מתן שכרן של צדיקים ושלותן של רשעים ומייתי מקראי דשניהם נקרא כבוד ע"ש. והיינו מה שרואין שלות הרשעים ויסורי הצדיקים שנראה שהוא ח"ו נגד כבוד השי"ת ביקש שיראה לו איך נצמח משניהם כבוד ה' וזש"נ הראני נא את כבודך. ואמר מה הקב"ה משיבו לא תוכל לראות את פני אין לשון פני האמור כאן אלא שלותן של רשעים כדכתיב ומשלם וגו'. והנה כאן כ' על שאלת הראני וגו' ג' ויאמר. במאמר ראשון נאמר לו אני אעביר כל טובי על פניך וא' במד' (שם ומדברי תורה) מדת הטוב ומדת הפורעניות והיינו דלשון כל מרבה ההיפך מהטוב וכמו שנדרש (ב"ר פ' ט) את כל אשר עשה והנה טוב מאד על כל ההיפך מה"מ ויצר הרע ומיתה ע"ש ומטעם זה מה שנאמר ובורא רע קרינן הכל (כמ"ש ברכות יא :) דכל מורה ההיפך מהטוב וזש"נ אני אעביר כל טובי לפניך שיראה לו שהכל לטובה. וזש"נ וקראתי בשם הוי"ה לפניך עד"ש (פסחים נ.) אטו האידנא לאו אחד כו' לעולם הבא כולו הטוב והמטיב. והיינו שיכירו הכל שכולו לטובה (כמו שנת' י"ד אדר מא' א) וזה יהיה לעולם הבא שיהיה נקרא בשם הוי"ה כמו שנכתב. שכן מורה שם הוי"ה שהכל א' כמו קודם שנברא העולם ואין שום דבר נעשה מבלעדי רצונו ית' ומאתו לא תצא הרעות והכל לטובה וז"ש וקראתי בשם הוי"ה לפניך שיתגלה לו אור הוי"ה וממילא יראה שאף מדת פורעניות הוא כל טובי שיהיה טוב מאד. ואחר כך נאמר לו ויאמר לא תוכל לראות את פני שהוא שלותן של רשעים שמשלם לשונאיו אל פניו להאבידו כמ"ש במ"ר. שתבין איך שזה גם כן לטובה זה לא תוכל להבין בעולם הזה. ואחר כך נאמר לו מאמר ג' ויאמר ה' הנה מקום אתי וגו' שאף בשלותן של רשעים יראה לו והוא מה שנאמר וראית את אחורי וגו' ושמעתי מרה"ק זוצקללה"ה שהפי' הוא שאחר המעשה הכיר תיכף משה רבינו ע"ה העומק והטובה הצפון בו אבל שתבין מקודם הטובה עז"נ ופני לא יראו וזה שת"א ותחזי ית דבתרי ודקדמי לא יתחזון דהיינו להבין מקודם שהוא גם כן לטובה עכ"ד הק'. וכן בגלות מצרים הראה ול השי"ת איך כל שלות המצריים להאבידם היה לטובה שע"י כן היו בשם כל החכמות ובגלות הוציאו הניצוצות קדושות מהם והיה הכנה למתן תורה. וכן הוא באמת כל הגליות לטובה אך בהווה לא יוכל האדם לעמוד ע"ז. ועז"נ ופני לא יראו כי לא יראני האדם וחי. אבל יסורי הצדיקים הראה לו כל טובי שאף ההיפך מהטוב הוא שיהיה טוב מאד וכמו"ש (זח"ב קפד א) דלית טבא אלא ההוא דנפיק מגו בישא. וא' (ב"ר פ' ט) והנה טוב מאד טוב מות והיינו שגם המיתה הוא לטובה שיש השגות שלא יוכל האדם להשיג כ"ז שהוא בגוף ונצרך לזה המיתה שישיגם אז. רק קודם הקלקול שהיה גופו מזוכך לא נצרך תיקון המיתה וע"ד מה שפי' מהר"י בירב ז"ל מה שנאמר ועתה למה נמות וגו' אם יוספים אנחנו לשמוע וגו' ומתנו שאף שראו שדיבר ה' עמהם וחיו. אך אמרו מאחר שזכינו כי ידבר וגו' ועתה למה נמות למה לנו תיקון המיתה. אם יוספים וגו' שנוכל להשיג בתוספת מדרגה ממה שזכינו לשמוע בחיים. ומתנו אז נצרך המיתה עכ"ד. ואף אם לא היה הקלקול שגרם המיתה היה גם כן נין הסתלקות מג"ע התחתון לג"ע העליון וזה היה כעין בחינת מיתה. ולעולם הבא יהיה כולו הטוב והמטיב שיכירו וידעו הכל הטובה הצפונה ואף המיתה טוב מאד וזה הראה השי"ת למשה רבינו ע"ה במה שנאמר וקראתי בשם הוי"ה לפניך שהראהו התגלות שם הוי"ה שכולל הט' מדות (כמ"ש זח"ג רנח סע"א) וקוצא דיוד רמיזא לאין כ"ע (כמש"ש סה ב) והיינו התגלות עתיקא בסוד הדעת שהוא פנימית הכתר כנודע. וז"ש בזוה"ח (פ' זו ד"ו מה א) ד"ה ד"א זה יתנו כו' ובהוא זימנא נגיד טלא דלעילא מאתרא דעתיקא אימתי כד אינון ביחודא הה"ד שראשי נמלא ט"ל הוי"ה אח"ד קודשא בריך הוא וכנס"י כו' וכמו שאמרנו שהוא כמו לעולם הבא כולו הטוב והמטיב כשנקרא כמו שנכתב והיינו יחוד קבה"ו וזהו טלא דעתיקא דשם הוי"ה כולל אף עתיקא כנ"ל. ואמר אחר כך ומההוא טלא זמינין מתייא לאחיא לעלמא דאתי הה"ד ורבים מישני אדמת עפר יקיצו מישני כד"א אני ישנה ולבי ער כו' ע"ש והיינו כשהשי"ת שוכן בלב ישראל וכמ"ש (שהש"ר ה' ב) שהקב"ה לבן של ישראל מן הדין קרא דכ' צור לבבי וחלקי אלהים לעולם ואז המיתה רק כשינה וכמ"ש (סוטה כא.) בשכבך תשמור עליך זו מיתה והקיצות היא תשיחך לעולם הבא שאף שלא נתקן בכלל העולם הפגם שגרם המיתה מי שזוכה להיות לבו משכן לשכינה נגאל מכל וכל והמיתה רק כשניה ויקיצה אחר כך. וזה שאומרים בסעודתא דעתיקא ונחזי ביקריה שמבקשים שנזכה לראות מה שנוכל לראות דהיינו יסורי הצדיקים שנכיר ונשיג שהכל לטובה כמו שזכה משה רבינו ע"ה לראות. וכן להשיג ית דבתרי להכיר עכ"פ העבר משלות הרשעים שהיה לטובה. ועל זה נאמר הנה מקום אתי מקום היינו שכינתא דלעילא ומ"ש בזוהר הקדוש בשלח (סד א) ברוך כבוד ה' דא כבוד דלעילא ממקומו דא כבוד דלתתא הוא ט"ס וצ"ל להיפך כבוד ה' דא כבוד דלתתא (מלכות) ממקומו דא כבוד דלעילא וכ"ה בזוהר הקדוש בראשית (כה א כבוד ה' שכינתא תתאה ממקומו שכינתא עלאה) ומסיק בזוהר הקדוש דא איהו רזא דעטרא דשבת בג"כ אל יצא איש ממקומו ע"ש ולכן מבקשים בסעודתא דעתיקא ונחזי ביקריה הראני נא את כבודך מה שזכה משה רבינו ע"ה להשיג ואפשר לזכות להשיג ולראות:
1
ב׳ואומרים ויחזי לן סתריה דאתאמר בלחישא והוא אור הראשון שנגנז לצדיקים לע"ל והוא ע"פ מ"ש (ב"ר פ' ג) מהיכן נבראת האורה א"ל מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה כו' אמרה לו בלחישה א"ל מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה ואת אמרת לי בלחישה אתמהא. א"ל כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה לך בלחישה. ולכאורה אינו מובן התשובה כיון שמקרא מלא הוא הא גופא קשיא למה שמעה בלחישה. אך הענין ע"ד שאמרנו במ"ש במשנה (פ"ד דאבות) שמואל הקטן אומר בנפול אויבך וגו' והוא מקרא מלא במשלי וע' ברע"ב ואמרנו שזהו כח תורה שבעל פה שיכנס ויוקבע בלב הדברי תורה ושמואל הקטן הרגיש בפסוק זה טעם מחודש וכן השומע ממנו הפסוק כצורתו היה מרגיש גם כן טעם מחודש. ע"ד מ"ש רה"ק זצוקללה"ה במ"ש (ויקרא רבה פ' טז) אמר ר' ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיע מי האיש החפץ חיים. אף שהרוכל לא חידש לו כלל רק א"ל הפסוק כצורתו אך הרוכל היה לו עסק בענין זה שע"ש כך נקרא רוכל ואחר שתיקן הרגיש בהפסוק טעם מחודש. וע"י כן היה יכול ר' ינאי כששמע ממנו הפסוק כצורתו להרגיש בו טעם מחודש עכ"ד הק'. וכן ענין מה שכ' רבינו הקדוש במשנה דברי שמואל הקטן שאמר הפסוק כצורתו והשומע ממנו הרגיש טעם מחודש. ונתן רבי כח בזה שכתבו בתורה שבעל פה שכל הקורא במשנה יוכל להרגיש הטעם כמו שהרגיש השומע מפיו ולא רק כקורא במשלי. ומכל מקום אין כל אדם זוכה לזה רק הראוי לכך. וזה ענין אמרה לו בלחישה והיינו שא"ל שלא יוכל להשיג זה רק בלחישה עד"ש בזוהר הקדוש (ויחי רלד ב) כד"א ואמרת בלבבך אמירה בחשאי והיינו שיוכל להרגיש בלב העומק מזה א"ל מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה ואת אמרת לי בלחישה שהוא לא הרגיש בלב ותמה כיון ששמע רק כצורתו למה א"ל בלחישה וא"ל כשם ששמעתיה בלחישה כו' והיינו ע"י מה ששמע מהראוי לכך הרגיש בלב בלחישה כך אמרה בלחישה שאם תזכה תרגיש בלב ג"כ כמו שהרגשתי אני. וזה שמבקשים ויחזי לן סתריה אור הראשון שנתעטף בה כו' שהוא מה רב טובך אשר צפנת ליראיך אור שנגנז לצדיקים. דאתאמר בלחישה כנ"ל כשם ששמעתיה בלחישה כו' וע"י כן יוכל לזכות להרגיש האור הראשון בסעודתא דעתיקא בלב. וכמ"ש בס' הבהיר לקח שביעי ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים לעתיד לבא כו' שבשבת יכולים לזכות להרגיש מאור הראשון. וכשזוכין לטלא דעתיקא זוכין להיות נחזי ביקריה להכיר שהכל לטובה ואף המיתה כשינה ויקיצו אחר כך לע"ל. וזה ענין מ"ש בגמרא (שבת קיח :) וירושלמי וש"מ שבשמירת שבת מיד נגאלין היינו שזוכין לתקן פגם הראשון ואף שהעולם נידון אחר רובו הוא בפרט נפשו על ידי שמירת שבת כהלכתו זוכה להרגיש שהכל לטובה ואף המיתה כשינה כנ"ל וזהו שנגאל מיד:
2