פרי צדיק, קרח ט״וPeri Tzadik, Korach 15
א׳בזוה"ק פרשה זו (קע"ו רע"ב) לית עלמא קאים אלא על שלום כד ברא קוב"ה עלמא לא יכיל לאתקיימא עד דאתא ושרא עלייהו שלום ומאי הוא שבת דאיהו שלמא דעלאי ותתאי וכדין אתקיים עלמא וכתיב בהגהות רח"ו ז"ל עלמא מלכות שלום יסוד. ויש להבין לפי זה מ"ש בזוה"ק דהוא שבת הלא שבת הוא מ' מלכות כמ"ש (בזוה"ח תולדות) שבעת יומין עלאין ברא קוב"ה בעלמא ועלייהו שתיל ובני עלמין הה"ד כי ששת ימים עשה ה' ולא כתיב בששת ואם כןם יום ו' כנגד יסוד ושבת כנגד מלכות וכאן אמר על שבת דהוא שלום יסוד אך הענין שביום ראשון כתיב ברא אלקים את השמים ואת הארץ וידוע דשמים הוא קוב"ה והארץ שכינתא דעיקר הבריאה היה שיתגלה כבוד מלכותו יתברך שמו בעולם וזהו על ידי בריאת אדם שנברא ביום הששי שהוא מדת צדיק יסוד עולם ובגמרא (חגיגה י"ב:) על עמוד אחד וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם (וביומא ל"ח:)בשביל צדיק אחד עולם נברא כו' בשביל צדיק אחד עולם מתקיים שנאמר וצדיק יסוד עולם. וזה שא' בזוהר הקדוש דלא יכיל לאתקיימא עד דאתא ושרא עליהו שלום שהוא יסוד והוא יום הששי שנברא בו אדם הראשון. ואדם הראשון היה ראוי להיות הוא הצדיק יסוד עולם ובאמת רוחו של אדם הראשון הוא רוחו של משיח כמו"ש האריז"ל אד"ם ר"ת אדם דוד משיח. ובסוף יתבררו כל זרע ישראל שיהיה כולם בבחינת ועמך כולם צדיקים. אבל כיון שהיה הקלקול על ידי הנחש לא אתקיים עלמא עד דאתא שבת דכתיב בכניסת יום שבת וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ונדרש (בבראשית רבה פ' ט') על המה"מ ויצר הרע וכל ההיפך מהטוב שזה הכל יהיה לטוב מאוד. וכמו"ש (ב"ר שם) עולמי עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני תמיד כשם שהעלית חן לפני בשעה זו. והוא על דרך מ"ש (זח"ב קפ"ד א') דהא לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו בישא. וזה שנאמר ימים יוצרו ולו אחד בהם זה יום השבת לישראל כמ"ש (ריש תדבא"ר) והיינו שאז בשבת יש התגלות כבוד מלכות שמים וזהו תכלית מעשה שמים וארץ:
1
ב׳וכתיב ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו שורש הברכות על ידי יוסף כמ"ש מד"ר קדושים ברכה מציון וציו"ן גימ' יוס"ף ובזוה"ח (תולדות) דחשיב ז' מוספי המועדים כנגד ז' רועים חשב בשבת לקבל צדיק יסוד עולם דאיקרי כל ואיקרי מוסף שבת וא' (זבחים צ"א.) ומוספין קדושי והיינו מהתוס' קדושה דשבת הוא נגד יוסף הצדיק. וכן כל שבח המלאכים הוא קדוש וברוך וזהו רק על ידי מדת צדיק יסוד עולם. וז"ש (זוה"ח בראשית י"ז רע"ב) כיון שברא עולמו ברא המלאכים וכו' ולא היה פאר ושבח לפניו עד שנכנס שבת ופצחו רנה ושבחה העליונים ותחתונים וכו'. וכן יסדו אנשי כנסת הגדולה ביוצר שבת ויום השביעי משבח ואומר וכו' לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו וכו' וזה שאמר בזוהר הקדוש הנ"ל ומאי הוא שבת דאיהו שלמא דעלאי ותתאי שלמא דעלאי כאמור ודתתאי שכל השפעות עולם הזה נכללים בחיי בני ומזוני דלאו בזכותא תליא אלא במזלא כמ"ש (מו"ק כ"ח.) ומזלא קדישא היינו עתיקא על הוי"ה קוצו של יו"ד שהוא על שם הוי"ה ומרמז לכ"ע (כמ"ש זח"ג י' ב') וזה שנאמר ותתפלל חנה על ה' השלך על ה' על ה' דייקא. וכל השפעות הברכות הם על ידי מדת צדיק יסוד עולם שהוא מבוע דכל ברכאן ועל ידי יום השבת כמו שנאמר ברכתו מכל הימים דברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין דמליא רישי' דז"א מטלא דנחית מעתי"ק ואטיל לחק"ת קדישין וההמשכה הוא על ידי מדת צדיק יסוד עולם. וכן כתיב בך יברך ישראל וגו' ובברכת יוסף נזכרו כמה לשונות של ברכה ברכת שמים מעל וגו' תהיין לראש יוסף וגו'. והמשכת קדושה הוא מחכמה קודש עלאה והמשכת ברכה הוא מקוצו של יוד מכ"ע מזלא קדישא. ובזוהר הקדוש לעיל מינה אמר בגין דשמא קדישא שלום איקרי ולא נתפרש מנא לי' אך המכוון ממה שנאמר ויקרא לו ה' שלום ובגמרא (שבת י':) שם גופי' אקרי שלום ואורייתא גם כן שמא דקוב"ה וכמו שפתח בזוהר הקדוש פרשה זו בהפסיק הנחמדים מזהב וגו' כמה עלאין פתגמי אורייתא כמה יקירין אינון תאבין אינון לעילא תאבין אינון לכלא בגין דאינון שמא קדישא וכל מאן דאשתדל באורייתא אשתדל בשמא קדישא וכו' וכ"כ בזוה"ק (ח"ב ס' א') קוב"ה תורה איקרי ואין תורה אלא קוב"ה. וזה שא' אורייתא הוא שלום דכתיב וכל נתיבותיה שלום ואמר ד' לשונות עלאין יקירין תאבין לעילא תאבין לתתא ופירש רח"ו ז"ל כנגד ד' עולמות אבי"ע. עלאין בסוד תורה דאצילות הנקרא תורה דלעילא תאבין לעילא תורה דיצירה תאבין לכלא בסוד תורה דעשיה. וזה מובן דדרש הפ' הנחמדים על שתאבו המלאכים להתורה (כמ"ש שבת פ"ח סע"ב) ותאבין לכלא לכלל כנסת ישראל הוא כנגד תורה דעשיה. אך לשון יקירין אינון שפירש כנגד תורה דבריאה לא כתב טעם רק רמז י"ש גימ' יק"ר. אך יש לומר דחשיב ד' הלשונות כנגד ד' אותיות הוי"ה וכמו שנראה ממה שמסיים בגין דאינון שמא קדישא וד' אותיות הוי"ה הם כנגד ד' עולמות הנ"ל כידוע. וזה שאמר כמה עלאין פתגמי אורייתא כנגד י' שבשם שהוא כנגד חכמה והוא מאמר יהי אור שבמע"ב וה' פעמים אורה כנגד חמשה חומשי תורה (ב"ר פ"ג) וגם כנגד קוצו של יוד שמרמז לכ"ע היינו אור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבעל פה (מד"ת נח ג'). וכמה יקירין אינון ע"ד שא' (מ"ר ותנחומא חקת) כל יקר ראתה עינו מה ר"ע וחביריו וכמו שנאמר ובחדרים ימלאו כל הון יקר ונעים וכעין שדרשו (פסחים נ.) על הפ' אור יקרות וקפאון זה אור שיקר בעולם הזה וקפוי לעולם הבא וכן דברי תורה שיקרים בעולם הזה וקפויים לעולם הבא וזהו האור שנגנז לצדיקים לעתיד לבוא. ואיתא בס' הבהיר לקח שביעי ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים לעולם הבא. וזה שאמר כמה עלאין כנגד י' חכמה שכולל גם קוצו של י' שמרמז לכ"ע האור שנגנז. כמה יקירין אינון כנגד ה' עלאה בינה והיינו על דרך שנאמר כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם שזוכין לבחינת הדעת שהוא פנימיות מכ"ע. וזה ענין בחינת תורה שבעל פה היינו שזוכין לשער הנ' שהוא מטלא דעתיקא. ועל זה נאמר וחדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. וז"ש כל יקר ראתה עינו זה רע"ק וחביריו דברים שלא נגלו למשה נגלו לרע"ק וחבריו ונגד זה כמה יקירין אינון. וזהו סוד תורה דאצילות ותורה דבריאה. וזה הענין שבגמרא (ר"ה ל"ב.) איתא בראשית נמי מאמר הוא ובזוהר הקדוש (ח"ג י"א סע"ב) חשב למאמר ראשון מאמר יהי אור שהוא כנגד אנכי. והיינו שבאמת מאמר יהי אור כנגד חכמה אך אחר שנגנז אור הראשון אז יהי אור מאמר ראשון שהוא שכל הנעלם מכל רעיון. ואחר כך מסיק תאבין אינון לעילא כנגד ו' עולם יצירה עולם המלאכים שנתאוו לה. תאבין אינון לכלא כנגד ה' תתאה ועולם העשיה. וזה שאמר דאורייתא הוא שלום. ושבת גם כן שמא דקוב"ה כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב פ"ח ב') מהו שבת שמא דקוב"ה וכו' והיינו הנשמה יתירה נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי וכולל גם כן כל שם הוי"ה ע"ד מ"ש כ"ע איהו כתר מלכות:
2