פרי צדיק, קרח ד׳Peri Tzadik, Korach 4
א׳בזוה"ק (פ' זו קע"ח א') תא חזי לא אתקיים עלמא ולא אשתלים עד ההוא שעתא דנפיק אדם בשלימו דכלא ואתקדש יומא ואתתקן כרסייא קדישא למלכא וכו' דשלימות העולם היה בבריאת האדם שזה תכלית הבריאה שיהיה אדם בעל בחירה ובבחירתו יקבל מלכותו יתברך שמו דהמלאכים אינם בעל בחירה לכן אינו ניכר כבוד מלכותו מהם. רק אחר שקלקל האדם הי' השלימות מהבריאה אחר כך על ידי ואתקדש יומא שבא יום השבת דכתיב כי בו שבת שהיה להשי"ת נייחא בעולמו שבסוף יום הששי כתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד והיינו בא יום השבת שאז יתוקן הכל שכן נדרש בבראשית רבה כל אשר עשה והנה טוב מאוד על כל ההיפך מהטוב שזה יהיה טוב מאוד. וזה שאמר ואתתקן כרסייא קדישא למלכא וכמו"ש ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו שזה מורה על נייחא כמו שנאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו' ואיזה מקום מנוחתי. דכסאי מורה על נייחא וכמו שנדרש (ב"ר ר"פ וישב) וישב יעקב יעקב אבינו על ידי מה שבקש לישב בשלוה וכו' וכמ"ש (ב"ר פ' ט') עולמי עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני תמיד כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו. והיינו ביום השביעי על ידי שיהיו אומה שלימה שיכירו כח מלכותו שישליכו כל עסקיהם לכבודו יתברך שמו וכמו"ש (שמות רבה ר"פ כ"ג) נכון כסאך מאז משל למלך וכו' ואגוסטוס יושב וכו' משעמדת בים ואמרנו לפניך שירה באז נתיישבה מלכותך וכסאך נכון וכו' והוא על פי מ"ש (ויקרא רבה פ' ב') הן שהמליכוני תחלה על הים ואמרו לי ה' ימלוך לעולם ועד. וכן בשבת שכל ישראל מקבלים עליהם עול מלכותו יתברך שמו אז נתיישבה מלכותו ונתעלה וישב על כסא כבודו שאז יש לו נייחא בעולמו מכל הבריאה. וכ"כ (בזוה"ק חלק ב' קל"ה א') ת"ח קוב"ה אחד לעילא לא יתיב על כרסיא דיקרי' עד דאתעבידת ברזא דאחד כגוונא דילי' למיהוי אחד באחדוהא אוקימנא רזא דה' אחד ושמו אחד וכו' והוא מ"ש בזוהר הקדוש (שם קל"ג ב') ה' אחד יחודא עלאה בשכמל"ו יחודא תתאה. והענין על פי מה שא' (תנחומא סו"פ תצא) כל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם דכתיב כי יד על כס י"ה וכו'. ובגמרא (פסחים נ'.) בעולם הזה נכתב בי"ה ונקרא בא"ד וכו' לעלם כתיב דשם הוי"ה אינו נהגה. וצריך להבין דהרי אותיות הוי"ה מורים על ע"ס י"ה חכמה ובינה והתג שעל יו"ד על כ"ע ואותיות ו"ה מרמזים ו' על הששה מדות ואות ה' על מלכות כידוע ולמה אותיות י"ה מהשם נהגה וביחד עם ו"ה אינו נהגה ואדרבה אותיות י"ה שמורה על ג' ראשונות שהם במעלה יותר היה צריך שלא יהיה נהגה. אך באמת מצינו (מנחות ק"י.) ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בשבמים וגו' דקרו לי' אלהא דאלהא. והיינו שכל האומות מודים שהשי"ת הוא הבורא עולם והוא רם על כל רק אומרים שמסר ח"ו הנהגת עולם הזה למזלות ועל ידי זה היו עובדים להם. ולפי טעותם אין חיבור לאותיות י"ה שמורה על ג' ראשונות עם אותיות ו"ה שמורה על מדות שהאציל השי"ת להנהגת עולם הזה. ובעולם הזה אין הכרה בזה איך שיש יחוד גמור וחבור מאותיות י"ה עם ו"ה וזה פי' שאין נהגה השם הוי"ה בעולם הזה ורק לעולם הבא יהיה זה מפורש. והיינו כל זמן שזרעו של עמלק בעולם שיש מציאות עוד מהרע אין השם שלם היינו שאינו ניכר ומפורש היחוד מאותיות הוי"ה ולא הכסא שלם שאל"ף מורה על פל"א עליון מדת עתיקא והיינו שאינו ניכר היחוד כ"ע דאיהו כתר מלכות. ובשבת שהוא מעין עולם הבא יש בו התגלות מעין עולם הבא בהכרת היחוד וחבור אותיות י"ה בו"ה. וזהו רזא דשבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו' והיינו ה' אחד ע"פ מ"ש (פסחים נ"ו.) כשם שאין בלבך אלא אחד והיינו שיעקב אבינו היה מפורש אצלו בבחינת אמת הכרת היחוד ה' אחד כך אין בלבנו אף שאינו מפורש במדת אמת מכל מקום על ידי אמונה משיגין אנחנו גם כן שה' אחד בבחינת אמונה. ועל זה אמר יעקב אבינו ע"ה בשכמל"ו כמו"ש (רע"מ פנחס ר"ל א') איהו אמת ואיהי אמונה והוא גם כן כסא שלם כ"ע דאיהו כתר מלכות שהוא עם אות א' שמורה על פל"א עליון כ"ע. וזה שאמר בס' הבהיר אבן מאסו הבונים וגו' אבן שמאסו אברהם ויצחק שבנו את העולם היתה עתה לראש פנה. וזה הענין דשבת גדול מימי המעשה אף דו' מורה על ו' מדות בחי' קוב"ה ואות ה' מורה על מ' מלכות שהוא שבת ואות ו' קודם לאות ה'. אך מפני ששבת מעין עולם הבא ויש בו התגלות כ"ע דאיהו כתר מלכות שהוא היחוד כי ה' האו אלקים שגם ההנהגה דעולם הזה מתנהג בבחינת הו"א שהוא מדת עתיקא כמ"ש בזוהר הקדוש פ' זו (קע"ח ב') וזהו פי' היתה לראש פנה. ובשבת שהוא נגד מ' מלכות אז מתגלה היחוד דמעין עולם הבא וכל אחד מישראל יכול להשיג על ידי אמונה היחוד כל חד לפום מאי דמשער בליבי'. וזה שאמר ואתקדש יומא ואתתקן כרסייא קדישא למלכא וכו':
1
ב׳ואמר אחר כך בזוהר הקדוש בההוא שעתא דבעי יומא לאתקדשא הוו נפקי רוחיהון וכו' ואתקדש יומא ולא אתבריאו וכמו"ש גם בגמרא (פסחים נ"ד.) ויש אומרים גם המזיקין. אך מה שאמר בזוהר הקדוש ואשתאר עלמא כמאן דאפנים מעבידתא וכו' ומשמע שמה שלא נבראו להם גופים היה בזה פגם בהעולם. אך בזוהר הקדוש (הקדמה י"ד א') מבואר שכתב וכי לא הוה ידע קוב"ה לאעכבא לקדשא עד דיתברון גופין להני רוחין אלא אילנא דטוב ורע אתער ההוא סט"א דרע ובעא לאתתקפא וכו' כיון דחמא קוב"ה כך וכו' והיינו שאחר הקלקול שנעשה הערבוב דטוב ורע היה מתפשט הס"א דרע ועל ידי שנתקדש יומא אז בשבת תיקן זה שלא יתפשט הרע עוד כמו שכ' שם באורם. וזה הפי' דאתאר עלמא כמה דאתפגים מעבידתא והיינו שהיה נשאר העולם פגום בלתי מתוקן מפגם הקלקול ורק על ידי השבת דאתקדש יומא אתתקן. ואמר אחר כך הו"א אשלים לסטר שמאלא וכו' ואפילו ההוא סטרא דצפון דאשתאר חסר בעלמא וכו' לואי בארונא אשלים לכלא וכו'. והיינו שהתחלת התורה הוא בא' אנכי אלף אותיות פל"א שהוא שכל הנעלם. שהד"ת הם התגלות האור הראשון מה שאין כן סדר הבריאה מתחיל בב' שמורה על זה שצד צפון פתוח וכמו"ש (ב"ב כ"ה:) עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת. והוא שאף שבראשית נמי מאמר הוא מכל מקום לא נאמר בו ויאמר שהוא שכל הנעלם מכל רעיון כמו שנאמר ישת חושך סתרו והוא דהח' מורה שהוא חי ברומו של עולם (כמו"ש מנחות כ"ט:) שהוא נעלם מכל רעיון ומשום זה מתחיל בב' כיון שבאות א' אין בו תפיסה שהוא פל"א מופלא ומכוסה. ומזה שהאור נסתר בחינת ישת חושך סתרו מזה נסתעף מעשיהן של רשעים כיון שאין האור נגלה ומפורש על ידי זה יוכל לשכוח הכל ח"ו שכן נדרש על זה תהו ובהו וחשך בב"ר. וזהו מצפון תפתח הרעה ומכל מקום באת שם הוא צפון כל טוב כמו שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך. וכמו"ש בזוהר הקדוש (ח"ג קע"ג ב') מאי אשר צפנת וכי מאן יגזול ויטול מן ידוי וכו' דכתיב צפנת וכו' בי' שרי כל אגר טב וכל טיבו וכו' והיינו שצפון בו האור כי טוב. וזה שאמר ועבד הלוי הוא הו"א אשלים לפגימו דעלמא וכו' לואי בארונא אשלים לכלא וכו'. והיינו על ידי הדברי תורה שעל ידי זה מתגלה האור ונשלם הצד צפון אשר צפנת ליראיך האור הנגנז ונשלם הבריאה שהיה מתחלה על ידי דברי תורה וכמו שפתח הזוהר הקדוש וברא לי' באורייתא ובה אשתכלל וכו'. ושבת זמן התגלות אור תורה שבעל פה שהוא מאור הראשון הגנוז בתורה שבעל פה (וכמו שנת' כ"פ):
2
ג׳ואמר אחר כך בזוהר הקדוש אלמלא דינא לא אשתכח בעלמא וכו' וכתב בגליון בשם הרמ"ז ז"ל שהפי' הגבורה הצמצום לקבל האור וכו' ולשון דינא לא משמע הכי דהו"ל לומר גבורה שהוא הצמצום. ונראה שהמכוון על פי מ"ש (ב"ר פ' ס"ה) יצחק תבע יסורין וכו' אמר לו הקב"ה חייך דבר טוב תבעת וכו' ואיתא (ב"ר פ' ט') והנה טוב מאוד זה מדת יסורין וכי מדת יסורין טוב מאוד אתמהא אלא שעל ידיה הבריות באים לחיי עולם הבא וכן שלמה אומר ודרך חיים תוכחות מוסר וכו'. וזה שאמר אלמלא דינא לא אשתכח בעלמא לא הוי ידעי ב"נ מהימנותא עלאה ולא ישתדלין ב"נ באורייתא וכו' והיינו שאף מדת הדין הצפון כמו שנאמר מצפון תפתח הרעה גם זה לטובה שמביא לידי חיי עולם הבא וכמו שתבע יצחק אבינו. ואמר אחר כך ותו ועבד הלוי הוא כד"א כי ה' הוא האלהים הוא אשלים שלימותא למיהוי כלא חד הוא פשיטא לקבלא לכנסת ישראל וכו'. והיינו על פי שא' (רע"מ וארא כ"ה א') כד נפקו ישראל ממצרים וכו' פקודא קדמאה דא אוליף לון דכתיב וידעתם כי אני ה' אלהיכם וגו' וכיון דידעי פקודא דא באורח כלל וכו' כדין אוליף לון באורח פרט וכו' כי ה' הוא האלהים דא באורח פרט וכו'. והיינו שמקודם אמר להם באורח כלל וידעתם כי אני ה' אך אחר מ' שנה אוליף לון באורח פרט כי ה' הוא האלהים אלהים מורה על כל הנהגת עולם הזה שכ"כ אלהי"ם גימ' הטב"ע והיינו שכל הנהגת הטבע מעולם הזה הוא גם כן על ידי מדת הו"א. וזה אתה הוא עד שלא נברא העולם כמו שהיה קודם הבריאה שעל זה מורה תיבת הו"א שכל הנעלם וזה יחוד האמיתי שיתגלה לעתיד. וכן יחוד זה נגלה על ידי אליהו הנביא שהכניס בישראל שהכירו הכל ואמרו ה' הוא האלהים. וכן לעתיד יתגלה אליהו הנביא שהוא יכניס זה בלב כל ישראל שיכירו כי ה' הוא האלהים. ואז יהיה הגאולה האמיתית שהוא יחוד הוי"ה כשם שהוא נכתב. וכן בשבת מעין עולם הבא על ידי הג' סעודות שהוא מהימנותא שלימתא וכמו"ש בזוהר הקדוש (יתרו פ"ח א') דהא תליא מהימנותא דלעילא בעתי"ק וז"א ובחק"ת מתגלה גם כן היחוד רזא דה' אחד ושמו אחד ואלמלא משמרין ישראל שבת אחת כהלכתה מיד נגאלין שהיה כבר התיקון כמו שיהיה לעתיד. אך העולם נידון אחר רובו רק כל פרט נפש מישראל המשמר שבת כהלכתו הוא בפרט נפשו נגאל מכל וכל:
3