פרי צדיק, קרח ה׳Peri Tzadik, Korach 5
א׳בזוה"ק (פ' זו קע"ו ב') כד ברא קוב"ה עלמא לא יכול לאתקיימא עד דאתא ושרא עלייהו שלום ומאי הוא שבת דאיהו שלמא דעלאי ותתאי וכדין אתקיים עלמא וכו'. דהנה מדתו של יוסף הצדיק נקרא בזוהר הקדוש שלום שהוא מדת כי כל בשמים וארץ דמתרגמינן דאחיד בשמיא וארעא. שעיקר השלום הוא שיהיה היחוד ושלמא דעלאי ותתאי שמיא וארעא וכמו שא' (ב"ר פ' ד') למה אין כתיב בשני כי טוב שבו נברא מחלוקת שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים אמר רבי טרפון אם מחלוקת שהוא לתיקונו של עולם ולישובו אין בה כי טוב וכו' דטוב היינו האור כי טוב וכמו שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב ואחר כך כתיב בכל מעשי בראשית וירא אלהים כי טוב היינו שישב בו האור כי טוב אבל ביום השני שנברא הבדל בין מים התחתונים למים עליונים לא נאמר בו כי טוב שאין בו האור כי טוב כיון דאין בו שלמא דעלאי ותתאי אף שהמחלוקת הוא לתיקונו של עולם. ושבת איתא בזוה"ח (פ' תולדות) שחשב ז' מוספים כנגד ז' רועים וחשב מוסף שבת כנגד יוסף הצדיק שהוא מדת שלום. וכן שבת הוא פריסת סוכת שלום עלינו וכו'. ובמדרש (סוף שיר השירים) היושבת בגנים וכו' ביום השבת משכימין וכו' ותנו דעתכם שלא תנשאו זה את זה וכו'. ואמר עוד בזוהר הקדוש צלפחד פליג על שבת דהוה מקושש עצים וכו' והיינו כמ"ש בזוה"ק (שלח קנ"ז א') והוה דייק על אילין אילנין הי מיניהו רב על אחרא וכו' ת"ח ב' אילנין וכו' בדא חיין בדא מותא וכו'. והיינו דתורה שבכתב נקרא עץ חיים וכמו"ש בריש תדב"א על עץ חיים דג"ע ואין עץ חיים אלא תורה וכו'. ואלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וכו' כמו"ש (נדרים כ"ב:) והיה די בזה לבד והיו יודעין הכל מתורה שבכתב וכמו שיהיה לעתיד דכתיב ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כולם ידעו אותי וגו'. אבלך התורה שבעל פהיש בה מסט' דעץ הדעת טוב ורע דאיהו איסור והיתר וכו' וכמו"ש בזוהר הקדוש (בהעלותך קנ"ג א') ויש בהם מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא. וזהו מחלוקת אבל הוא לתיקונו של עולם ואמר צלפחד דאפשר דעץ הדעת טוב ורע מעולה מעץ החיים כיון שמוציא אור מתוך החושך דייקא שהוא הרב חכמה לתקן הרע כעס וזה שאמר דהוה פליג על שבת שהוא שלום. ואמר אחר כך אורייתא הוא שלום דכתיב וכל נתיבותיה שלום שכן כתיב ויחן שם ישראל נגד ההר כאיש אחד בלב אחד (כמו"ש במכילתא) ואז זכו למתן תורה תורה שבכתב. ואף בתורה שבעל פה שיש מחלוקת הוא לתיקונו של עולם ושלום בסופו כמו שנאמר ואת והב בסופה כמו"ש (קידושין ל':) אפילו האב ובנו וכו' נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשין אוהבים זה את זה וכו'. ואמר בזוהר הקדוש למעלה דקרח אזיל במחלוקת וכו' מחלוקת פלוגתא דשלום וכו' שהוא טעה ואמר שלא יזיק המחלוקת והיה סובר שהוא מכוין רק לש"ש מפני שאין נראה בעיניו הנהגת רעהו וחולק עליו לא יזיק בזה המחלוקת. ובאמת אמת ושלום חד הוא (ס' הבהיר) דאמת ושלום קשיר דא בדא (זח"ג י"ב ב') שאי אפשר להיות אמת רק כשיש שלום. ובמחלוקת שמאי והלל שהיה באמת לשם שמים אף בשעת מחלוקתם חיבה וריעות נוהגין זה בזה לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו כמו"ש (יבמות י"ד:) וכן נקראו הת"ח חברים שהם יש ביניהם ההתחברות באמת וכמו מלאכים שנקראו חברים לפי שאין בהם איבה וקנאה ושנאה ותחרות (כמו"ש שיר השירים ח' ט'). אבל כשיש תרעומות בלב וכעס על חבירו הוא סימן שהוא מחלוקת שאינו לתיקונו של עולם אלא לערבובו. וזה היה טעות קרח וחלק על אהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה והיינו שכוחו להכניס הדברי תורה בלב ישראל שהוא עיקר תורה שבעל פה. וכמו שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו ואורייתא הוא שלום:
1
ב׳ומשום זה אמר להם משה שיקריבו קטורת שזה מורה קטירו דכלא דאף פושעי ישראל כשהן באגודה אחת הם נותנים ריח טוב וכמו שאמר (כריתות ו':) כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה וכו' והיינו שהחלבנה כשהיא יחד עם סממני הקטרת נותן גם כן ריח טוב. והקטורת הוא רק על ידי אהרן שהוא שושבינא דמטרוניתא (זוהר הקדוש פ' זו קע"ז ב') ויכול לקשר כל ישראל. ואמר זה לבאר טענת קרח שבוודאי לא יתכן שיהיה כפשוטו כופר בתורה שהרי מצינו (במ"ר ותנחומא) קרח שפקח היה מה ראה לשטות הזה אלא עינו הטעתו ראה שלשת גדולה וכו' מזה נראה שהיה בעל רוח הקודש ובאמת בכתוב כתיב וילך אל דתן ואבירם וגו' ואחר כך כתיב סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וגו' וקאי על דתן ואבירם שנזכרו בפסוק שקודם לו. משום זה לא הוזכר קרח שם אף שצוה לסור גם ממשכן קרח. וכמו שנאמר אחר כך ויעלו מעל משכן קרח וגו'. אך מפני שמאמר האנשים הרשעים קאי רק על דתן ואבירם ולא על קרח. והננו רואים שהוזכרו בניו בתהלים בכל המזמורים בלשון לבני קרח ואיתא בגמרא (מגילה ט"ו.) כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן נביא וכו' ובפרט דכאן לא הוזכרו כלל בניו בשמותיו רק על שם אביהם לבני קרח ואיתא בגמרא (סנהדרין צ"ח.) א"ל שלום עליך בר לואי א"ל אבטחך לך ולאביך לעלמי דאתי והיינו מפני שקראו משיח על שם אביו בר לואי מוכח דלואי גם כן בן עולם הבא. וכן כאן שנזכר בכל דברי קדשם לבני קרח. וכן רע"ק שאמר (שם ק"ח.) עדת קרח אינה עתידה לעלות וכו' דקדק לומר עדת קרח ולא אמר קרח ועדתו דקרח ודאי הוא בן עולם הבא מדהוזכרו בניו על שמו בנביאות ברוח הקודש וכאמור. וזה ענין שאמר רבי יוחנן (שם ק"י.) קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופים וכו' דבשרופים מפורש בפסוק ר"ן איש ולא קרח ובבלועים גם כן ממעט שכ' אשר לקרח ולא קרח. ורש"י פי' אלא במגפה מת והיינו מפני שלא הוזכר עוד אחר כך לכן פי' שמת במגפה וזה היה כשהתלוננו על משה ואהרן אתם המיתם וגו'. והטעם שענין קרח היה רק טעות שהיה סובר שאין מזיק מחלוקת כשלא יוחן בעיניו מעשה רעהו ואף שיש לו תרעומות על חבירו וחלק על אהרן דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. ובאמת במחלוקת לש"ש האמת והשלום אהבו שנוהגין חיבה וריעות זה בזה וכאמור וזה סימן שהוא לשם שמים. ומחלוקת שהוא עם תרעומות על חבירו אף כשהוא לקיומו של עולם לא נאמר בו כי טוב שאין בו האור כי טוב וכאמור. ושבת יש בו התגלות האור וכמו"ש בס' הבהיר לקח שביעי ושם להם במקומו והשאר גנזו וכו' והיינו בתורה שבעל פה. ובשבת יש בו התגלות מתורה שבעל פה ושבת מדת שלום כי כל דאחיד בשמיא וארעא וכאמור:
2