פרי צדיק, קרח ח׳Peri Tzadik, Korach 8
א׳הפטרת פרשה זו בשמואל א' י"ב המדבר עיקר ממלוכת שאול והשייכות לפ' זו מה שאמר שמואל את שור מי לקחתי וגו' דדומה ללשון משה רבינו בפ' זו לא חמור אחד מהם נשאתי וגו' הוא רק קצת שיווי. וכן מה שנדרש במ"ר פסוקי שמואל ופסוקי משה גם כן הוא שייכות קלושה. אך הענין שכל הפרשה הוא מענין שחידש שמואל המלוכה לשאול ומכל מקום אמר להם מוסר ואמר ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך. וכן ענין קרח שנחלק לא רק על כהונת אהרן בלבד כי אם על מלוכת משה דמקודם היו השופטים גם כן מלכים רק לא הלכו לפניהם במלחמה ושמואל עזרם בכח התפלה ועל ידי זה יצאו למלחמה ונצחו. וזה שנאמר הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' וגו' והיינו שהי' יכול לפעול הכל בתפלתו. וכן משה רבינו היה גם כן מלך שהוציאם ממצרים ופרנסם וכלכלם במדבר במן ובאר אך לא כמלך היוצא במלחמה רק בחינת מלך בכח התורה דרבנן אקרי מלכים כמו"ש (גיטין ס"ב.) וקרח נחלק על זה ובחר במלך כדרך כל הגוים אשר יצא לפניהם למלחמה. ומשה רבינו קראו אנוש כערכי כמו"ש במ"ר פ' זו ד"א מדבר במשה כי לא אויב יחרפני אלא קרח שהוא משלי. רק משה רבינו לא ידע כלל מעלה בעצמו שהוא יתרון במעלה על אחר רק שבחר בו השי"ת והיה אומר כיון שנצרך אחד להיות שליח לקבלת התורה בחר השי"ת בו ואלו בחר השי"ת באחר היה הוא כמוהו וכל אחד מישראל ראוי לזה. וכמו יעקב אבינו ע"ה שעל אבותיו אמר האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו היינו בהשתדלותם. ועל עצמו אמר האלקים הרועה אותי רק מצד השי"ת. והיה משה רבינו מחזיקו לקרח לשוה לו אנוש כערכי ואמר אשר יחדיו נמתיק סוד. ובמ"ר דרש פסוק זה על אהרן דאיתא אהרן וקרח שניהם שוין שלא רצה המדרש לכתוב על משה מפני שמפורש בתורה ולא קם נביא עוד כמשה וגו' ולכן דרש על אהרן. ועל כל פנים קרח היה רוצה וסבור שהוא יהיה כהן ומלך. ובמ"ר איתא אלה שני בני היצהר וגו' וכי יש לשמן בנים אלא זה אהרן ודוד שנמשחו וכו' אהרן נטל כהונה ודוד מלכות וכו' אני שאני בנו של שמן כו' איני נמשח ונעשה כהן ומלך וכו' והרי רצה להיות כהן ומלך ולחלוק על מלוכת משה. וזה שנאמר ויקומו לפני משה דקאי על קרח ואבירם שנחלקו על המלוכה שקרח וכן דתן ואבירם רצו למלוך. ואחר כך כתיב ויקהלו על משה הם הר"ן איש וזה שנאמר על משה ועל אהרן. ובמקום אחר (אדר"נ פ' ל"ד) נדרש שני בני היצהר אהרן ומשיח. ובמדרש (שמות ר"פ ט"ו) נדרש שני בני היצהר זכותו של משה ושל אהרן ואף שמשה לא נמשח. אך כתיב ושמן על ראשך אל יחסר אלו תפילין כמו"ש (שבת קנ"ג.) ושמן מורה על חכמה כידוע ופרשיות שמע והיה אם שמוע שבתפילין הם כלל הדברי תורה עול מלכות שמים ועול מצות ומשה רבינו הוריד כל הדברי תורה ופרשיות תפילין בכללם לכן הוא בכלל בני היצהר:
1
ב׳ובגמרא (סנהדרין כ"ד.) נדרש בני היצהר אלו ת"ח שבארץ ישראל שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית וכתב שני בני היצהר ע"ד מ"ש בגמרא (ברכות ו'.) תרי מכתבן מיליהו בספר הזכרונות וכו' ששנים שעוסקין בתורה מכניס אחד בחבירו מקדושתו ונקבע בלב. כמו ששמעתי מרבינו הק' מאיזביצא זצ"ל שספר הזכרונות הוא הלב ישראל שנקבע בלב להיות לזכרון. ומשה ואהרן שהם שושבינא דמלכא ומטרוניתא כידוע הם הכניסו כל הדברי תורה בלב ישראל ושפיר דרשו (מ"ר בא) שני בני היצהר על זכות משה ואהרן. וקרח נתקנא בשניהם ורצה גם כהונה וגם מלוכה. וזה ענין מה שנאמר ויקומו לפני משה ובזוהר הקדוש איתא ע"ז האי קרא אוקמוה חבריא ולשון זה מורגל בזוהר הקדוש על מדרשי הנגלה ואולי המכוון עמ"ש (סנהדרין ק"י.) ואת כל היקום אשר ברגליהם אר"א זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. וזה שנאמר ויקומו לפני משה לשון יקום שמפני עשרם נתגאו וקמו לפני משה לחלוק על המלוכה ולכן לא נזכר רק קרח דתן ואבירם שקמו בכח עשרם ואחר כך נזכרו הר"ן איש שהם היו השרופין והיקום אשר ברגליהם קאי רק על דתן ואבירם ובקרח נדרש (גמרא שם) עושר שמור לבעליו לרעתו אך לא נזכר שזה היה סיבת גאותו ומחלוקתו. ולרבי יוחנן קרח לא מן הבלועין היה ולא מן השרופין היה. אך למ"ד שהיה קרח מן הבלועים למה לא נזכר קרח במשנה תורה אצל דתן ואבירם כשנכתב ואת כל היקום הרי עשיר גדול היה אך באמת כבר נזכר בתורה בפ' ויקומו שקאי גם על קרח שקמו על משה לחלוק על המלוכה מפני גאות עשרם שהוא לשון היקום אשר ברגליהם כנ"ל. ובירושלמי (פ"ה דמע"ש ה"ה) פליגי על מה שנאמר שני בני היצהר העומדים על אדון הארץ חד אמר אלו שהן באין בטרוניא לפני הקב"ה וח"א אלו שהן באין מכח המצות ומעשים טובים. ולפי זה יתכן פי' ויקומו על דתן ואבירם שנחלקו על משה מכח גאות עשרם היקום אשר ברגליהם וקרח נתגאה ונחלק על משה בכח התורה שהיה לו וכמו"ש במ"ר קרח חכם גדול היה מטועני הארון וכו' והיה סבור שהוא גדול בתורה כמשה רבינו. והר"ן איש איתא בגמרא (סנהדרין שם) קריאי מועד שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים וכו' הם לא נחלקו על גדולת משה רק על משה שהנחיל לאהרן כתר כהונה לו ולזרעו לדורות. וזה שנאמר ויקהלו על משה ועל אהרן וגו' דקאי על הר"ן איש:
2
ג׳ובמדרש רבה איתא על זה על משה רבינו ע"ה את מחית בחוטרא ובמאי דמחית את לקיחה אתה אמרת רב לכם למחר את שמע רב לך אל תוסף וגו'. והוא דשם ביקש משה רבינו לכנוס לארץ ישראל אף שהיה כונתו לטובת כלל ישראל אך על כל פנים ביקש מדרגה גדולה אעברה נא ואראה וגו' השיבו השי"ת רב לך היינו שמדרגה זו גבוה ממך ואף שלא בא בזרוע רק בתפלה ותחנונים. ויש ללמוד מזה שאף על מדרגות בקדושה אין לרצות ואין להתפלל על זה רק יכול להתפלל על עזר השי"ת שיוכל להתגבר על היצר הרע דאיתא (סוכה נ"ב:) אלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו. וכן יכול לבקש שיזכה לא רק לקיים מצותו של מקום אך גם לקיים רצונו של מקום והיינו שיזכה להיות פנוי רק לתורה ועבודה ע"ד מ"ש (סנהדרין צ"ט:) טובי' לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא שזהו באמת רצונו של מקום כשברא את האדם ישר קודם הקלקול שנתקלקל אחר כך בזעת אפך תאכל לחם (ונת' היטב בפ' לך) אבל לבקש על מדרגות גבוהות כגון להשיג רוח הקודש וכדומה על זה לא יתכן להתפלל שאם יהיה ברצונו יתברך שיהיה לו יתן לו ובאם לאו למה יבקש. וכאן שלא היה רצונו יתברך שישיג קדושת הארץ השיבו השי"ת רב לך כמו שהשיב משה רבינו ע"ה לבני לוי. ובמדרש פ' זו וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה אלא עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו שמואל ששקול כנגד משה ואהרן וכו'. והיינו שטעה שהיה סבור שהוא בעצמו הוא כמשה ואהרן ולו ראוי כתר מלכות וכתר כהונה. ובאמת איתא במ"ר הלשון אהרן וקרח שניהם שוין וכו':
3
ד׳עוד איתא במ"ר ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי מי שילך ומדבר עם יוסף אומר לשמעון שמע וכו'. והנה בש"ס מצינו (ב"ב קע"ב. וש"מ) שנים שהיו בעיר אחת שם אחד יוסף בן שמעון וכו' ולכאורה יותר היה שייך לתפוס המשל ראובן בן יעקב למה דוקא יוסף בן שמעון אך אמרנו דכל ישראלך נקראו על שם יוסף כמו שנאמר שארית יוסף (וכמ"ש ב"ר פ' ע"א) והיינו על פי מה שנאמר ועמך כולם צדיקים ובזוהר הקדוש (ח"ב כ"ג א') כל מאן דאתגזר איקרי צדיק וזה שתפס למשל יוסף בן שמעון אף דבשבט שמעון היה רוב כ"ד אלף אשר מתו על דבר פעור שהוא היפך ממדת יוסף הצדיק מכל מקום באמת הוא גם כן נקרא ע"ש יוסף בחינת צדיק דנטר ברית וזהו הפי' יוסף בן שמעון אבל כאן היה נכון יותר המשל מדבר עם ראובן ואומר לשמעון שמע. אך הענין שבזוהר הקדוש איתא (קע"ו ב') וקרח אתא לאפגמא שלום דלעילא ותתא בגין כך אתענש וכו' והיינו אתא לאפגמא במדת צדיק שנקרא שלום כידוע ושבת גם כן נקרא שלום והוא שמא דקוב"ה. משום זה תפס במ"ר המשל מדבר עם יוסף במקום קרח להורות שגם אפילו קרח היה בבחינת צדיק ומרכבה למ' צדיק יסוד עולם שמשפיע לכנסת ישראל. ומש"ה עלה על דעתו לזכות לכתר כהונה של אהרן וכתר מלכות של משה. והיה סבר שהוא גם כן שקול כמשה ואהרן כמו שמואל ובזה עינו הטעתו שבניו באמת עשו תשובה ויצא מהם שמואל. וזה שייכות ההפטרה לפרשה זו שהם מענין אחד בשורש:
4