פרי צדיק, קונטרס עמלה של תורה ד׳Peri Tzadik, Kuntres Amalah shel Torah 4
א׳אכילת מצה שהוא לחם עוני מוליד עוני ושפלות בלב וזה הכנה לקבלת התורה שמניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך (תענית ז.) וכל מה שנמוך יותר יורד לשם ד"ת יותר. ומשה רבינו ע"ה שהיה עניו יותר מכ"א זכה לקבלת התורה מד'. ושנקרא על שמו. וכן אהרן שנאמר בו ושפתי וגו' ותורה יבקשו מפיהו וגו' שא' ונחנו מה. ואברהם אבינו ע"ה שנעשו ב' כליותיו מעינות ונובעים תורה וממנו התחלת ב' אלפים תורה על ידי שא' ואנכי עפר ואפר. ודה"מ ע"ה שורש תורה שבעל פה כמ"ש מלכות פה תורה שבעל פה קרינן אמר ואנכי תולעת. ונאמר כי לא מרובכם וגו' כי אתם המעט וגו' דעל ידי שממעטים עצמם נבחרו לחלקו של השי"ת כמ"ש ואת דכא ושפל רוח אשכון. ועל ידי שהש"י שוכן בקרב לבו נעשה כלי לקבל ד"ת שבכתב שהוא כח תורת ד' ותורה שבעל פה שנקראת תורת אמך דעל ידי זה נופל עליו יראת שמים על ידי גילוי שכינתו ית' בקרב לבו. כמ"ש ובמורא גדול זה גילוי שכינה דע"י גילוי שכינה נופל מורא גדול על האדם וכ"ש עקב ענוה יראת ד' ויראה היא מפתחות החיצונים ליכנס לשערי תורה כמ"ש בפ' ב"מ (שבת לא:) וכמ"ש ראשית חכמה יראת ה' וי"ל דע"כ תיקנו ב' כוסות לפני אכילת מצה וב' כוסות אחריה. כי כל יראה מאיזה דבר היא כשירא שיגיע לו איזה רעה ורוצה וחפץ של"י לו היראה כי יש לו צער מזה שהוא פוחד. מה שאין כן יראת ד' איתא בתדא"ר (פ"ג) אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי דהשמחה בה' מביאה לירא ממנו מפני רוממותו ית' שמכיר על ידי שמחתו וכמ"ש וגילו ברעדה וכן מתוך היראה שהוא על ידי שמרגיש אור גילוי שכינתו יתברך בקרב לבבו כמ"ש בא לידי שמחה. ועל כן שותין יין המשמח לפני' ולאחריה. והכל הכנה לקבלת התורה. ובתורה גם כן שניהם שנקרא יראת ה' טהורה וגו' ופקודי וגו' משמחי לב. שמוליד שמחה ויראה בלב. וכך דרכה של תורה פת במלח וכו' כדרך עני אוכל פתו במלח כמ"ש ריש ברכות (ב' ב') כי אין לו יותר. וזה גם כן הכנה לדברי תורה להרגיל עצמו בלחם עוני לא לבקש גדולות רקל הסתפק במיעוט. ואוכל דרך חירות שאין לך בן חורין אלא העוסק התורה שהוא שמח בחלקו ואינו משועבד לשום דבר. וכל אכילה בקדושה ממשיך שפע ברכה במידי דאכילה ופרנסה ומזון. וכד"ש בב"ר ע"פ וישבו לאכול לחם בשבטים שאכילתן הביא לחם לעולם שנמשך בסובתן על ידי יוסף. כי אכילת שבטי י' הי' מסתמא בקדושה ועל שפע קדושה וכ"ש אכילת מצה, שמברכין עליה אקב"ו שהוא אכילה הנותנת קדושה בלב אוכלי' שנמשך מזה שפע פרנסה ומזונות לכל השנה.
1