פרי צדיק, קונטרס עמלה של תורה ה׳Peri Tzadik, Kuntres Amalah shel Torah 5
א׳בשהש"ר גדולה ביזת הים מביזת מצרים שנאמר תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף. פי' דרכוש גדול שהבטיחו לאברהם על בניו אין הכונה על רכוש עולם הזה דלא באלה חפץ אברהם אבינו שמסר נפשו על (קידה"ש) וע"ז הו' כל השתדלותו כל ימיו ובקשתו גם על זרעו אחריו דע"כ אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק (נדרים לא.) כי לא נחשב לזרעו אלא מי שהולך במדותיו שנשרש בו ממנו אמונת השי"ת ואהבתו שהוא מדת אברהם אבינו ע"ה. וזהו הרכוש גדול הוא רכוש הנפש כידוע דאהוי"ר נקרא כסף וזהב דמצפון זהב יאתה. וכסף לשון חמדה ואהבה כמו נכסף נכספתי. ונא' ויוציאם בכסף וזהב וגו' כי ביציאת מצרים הגיעו לב' מדות אלו ועל ידי זה ואין בשבטיו כושל שהגיעו כלם לתכלית השלימות. ויציאת מצרים הי' בזכות אברהם שהגלות דמצרים שהיה על ידי מ"ש במה אדכ כי אורשנה היינו במה בטוח שבניו יזכו לזה לבוא למדרגתו ושיהיו ראוים לכך. וא' [ברכות ה'] ג' מתנות טובות א"י ותורה ועולם הבא כולם על ידי יסורין והם בזכות ג' אבות ועל ידי שהנחילו שורש מדותיהם הטובות לכ"י להיות קבוע במעמקי לבם ג' נקודות הקדושות שהם אוי"ר ואמת דאורייתא מסטרא דגבורה וראשית חכמה יראת ה', ועולם הבא היא מדת יעקב אבינו ע"ה דשפת אמת תכון לעד וכל עולם הזה היא רק עד ארגיעה ועל כן הוא עלמא דשקרא. וא"י (ניתנה לאברהם והוא זכ בה כדש"א ב"ב (ק.) ע"פ קום התהלך וההלוך קונה) שהוא נחלת ד' שבחר לחלקו כמ"ש ז"ל הנחיל לבניו כאב המנחיל לבנו דבנים אתם לד'. וכן ביציאת מצרים א' שלח את בני וגו' שהוא על ידי אהבת האב לבן וכמים הפנים לפנים כן היא מחיבת הנס שיצאו מאפילה לאור גדול ומשעבוד לגאולה נתעורר בלבם תבערת אהבה גדולה להש"י וכן מתעורר בכל ליל פסח. וזהו הרכוש גדול שזכו לו ביציאת מצרים. אבל תוקף אהבה זו היה רק לשעה ואחר כך נשקע ואין האהבה נקבע בלב אלא כשבא אחר היראה ונשאר אחר כך רק איזו רשימה מאהבה כידוע דבכ"מ שהיה השראת קדושה אף על פי שניתקה אחר כך לא ניטלה לגמרי ונשאר רשימו וזה כנקודת הכסף. אבל בחי"ס נאמר ויראו העם את ד' ויאמינו וגו' שזכו על ידי זה ליראה ואמונה בד' ובמשה ר"ל בתורה שנק' תורת משה. כי נשמת משה רבינו ע"ה כולל כה"ת כי אותיות התורה הם שורש לנפשות דכ"י כידוע דס' ריבוי אותיות דתורה נגד ס"ר נפשות כ"י שיש לכל אחד אחוזה באות אחד. ומשה רבינו ע"ה כולל כולם הוא כהת"כ ובהתגלות לבו. ומש" בד' ובמשה היינו שהאמינו שהש"י נותן התורה ועדש"נ הנני וגו' למען וגו' בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם. ובהתגלות שמיעת הדיבור דמתן תורה נקבע הדברים בלבם לעולם. וההתחלה מאמונה זו היה על ידי יראה שבא להם בקריעת ים סוף שהוא ראשית חכמה ועל ידי הגילוי שכינה דראתה שפחה על הים כו' דהיו מראים באצבע זאו"ו בא יראה גדולה כמ"ש במורא גדול זה גילוי שכינה. וזה וירא ישראל את היד וגו' שראו בעיניהם ההתגלות וזהו התורי זהב דביזת הים שהיה גדול יותר. ועל ידי שעשה במצרים על ידי זה היה הראיה וההשגה הגדולה שלהם. כי מ"ש יד הגדולה וידוע דגדולה היא מדת החסד וא' ע"ז אשר עשה וגו' היינו דגם טביעת המצרים היה על ידי מדת החסד וכמש"נ ימינך ד' תרעץ אויב שבא פרענותם מצד הימין. דע"כ טבעו במים דהוא רומז לחסד. כי שר מצרים היה עומד ומקטרג הללו עוע"ז והללו כו' (פסי"ר פ' החודש) וכשאי אפשר לזכותם במשפט הקב"ה משפיע במדת החסד ובני ישראל יכולים לקבלו וכמ"ש ע"פ כי אתם המעט וגו' שממעטים עצמם כשמשפיע טובה (חולין פט:) ועל ידי זה נעשים כלי קיבול שיכולים לקבל האור וההשפעה כי הקב"ה שוכן את דכא מה שאין כן האומות מתגאים ועל ידי זה א"י לקבל. ואותו ימינך שנאדרי בכח שהוסיפה לנו כח וגבורה הוא רעצה אותם. וכידוע מסוד שבירת הכלים שהיה על ידי גיאות שיכולים לקבל ריבוי האור. וכן בדור המבול שטבעו במים הוא גם כן ריבוי חסדים. כי לא יכול להציל נח לקיים העולם בענין אחר. כמ"ש בב"ר דגם הוא היה ראוי ליטבע אלא שמצא חן ועכ"א שהשפיע להם הקב"ה מעין עולם הבא והוא ריבוי טובה וחסדים. ונח היה יודע ומכיר שאינו ראוי לכך רק שמצא חן וכמ"ש וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו כדאי. ועל ידי זה היה ראוי להצלה. אבל הם בטובה שהשפיע נתגאו כמ"ש בב"ר ול"י לקבל רוב הטובה. וגם ריבוי גשמים נקרא רוב טובה שא"י לקבל כמ"ש חוני המעגל בתענית (כג.) ואף על פי שנקרא גבורות גשמים שיורדין בגבורה ועל כן מזכירין בברכת גבורות. עיקרה מים שהוא חסדים ומ"מ יש בו גבורות גם כן (דעוברי דרכים מצטערים בו ואיתא (שם ח.) קשה יומא דמטרא כו' ואי לאו שצריך לעלמא הוי בעי רחמי ומבטלי) וזה מצד ירידתן שמזה נמשך להגשמים גבורות דההורדה הוא בגבורה שהוא מצמצמת החסדים שלא יתפשטו ביותר. וכמ"ש דכל טפה בפ"ע דאם לא כן שוטפין העולם. ובמבול נתפשטו יותר מדאי שלא היה כח השמאל המצמצם ועל ידי זה נשטפו. וכן היה על הים. וז"ש ויאר את הלילה שנתגלה אור גדול מתוך אותו הענן והחושך וגם המצרים השיגו מזה דעכ"א ד' נלחם להם במצרים שראו והרגישו כי ד' וגו' שאצלם היה אותו אור ד' גורם לנהגם בכבדות כי ל"י לסבול כובד האור שהיה כבד עליהם מלקבלו. ורז"ל אמרו עמש"נ במצרים דגם הנשארים במצרים הוכו אז ונלחם בם שם. ואלו היו במדבר והרגישו גם מהנעשה במצרים וזהו על ידי התפשטות האור שהיה גם בהם ועל ידי זה נשטפו במים. ובישראל בא על ידי זה יראה יותר כשראו שהמצרים על ידי זה אבדו מהעולם והם נאדרי בכח וגבורה להכיל האור וזהו על ידי היראה הנמשך ממדת הגבורה שבא לאדם ואמונה שהוא ממדת מלכות כידוע שגם הוא מדה המצמצמת. והאומות שלא יראו אלקים ולא האמינו בד' ע"י ריבוי חסדים נמשך להם ריבוי תאות שהוא פסולת החסד וכמו ישמעאל שהוא הפסולת שיצא ממדת אברהם אבינו ע"ה שהוא מלא ניאוף ותאות רעות וחסדים רעים וע"כ נקרא המים הזדונים ונידונו במים. ובקדושה אברהם הוליד את יצחק שממדת החסד דקדושה נולד ובא היראה ותחלה כשהוא בהתגלות האור בא היראה וההתגלות דראי' הוא רק לשעה אבל גם אחר כך נשאר מזה האמונה בקביעות בלב וכמ"ש, ואמונתך בלילות אף אחר שנחשך אור המאיר הרשימו נשאר שהוא אמונה דנשאר קבוע וקיים בכל הלבבות דבנ"י וגם על ידי זה באים ליראה כשמתעורר על ידי האמונה בהש"י לדעת שהוא ית' צופה ורואה ללבב אף שאינו בהתגלות לבו מ"מ יפול על ידי זה יראת ה' בלבבו וזהו התורי זהב שנשאר בלבבות בני ישראל מביזת הים.
1