פרי צדיק, ל"ג בעומר ו׳Peri Tzadik, Lag BaOmer 6
א׳מזכירין בסיום מס' שמות עשרה בני ר' פפא. וכ' בסוף תשובה הרמ"א ז"ל רמז ע"ז שרומזים לעשר הדברות וכנראה ממנו דכלם היו בני ר' פפא אחד, אבל בס' האשכול מבואר שלא היו כלם בני ר' פפא אחד רק דהוזכרו כולם בש"ס ושם אביהם היה ר' פפא אבל לא היה אחד, והובא שם שמקובל בידם רמז ואתה את בריתי תשמור ולא פי' מה נרמז בזה. ונראה שם שהיה מנהג זה מהגאונים ועוד קודם לזה מזמן הגמ' והרמ"א ז"ל כ' כי ר' פפא מרמז על משה רבינו ע"ה שהיה מעלתו פה אל פה אדבר בו. ופה אל פה ר"ת פפא. אבל נראה עפמ"ש במדרש (ב"ר פ' פב) שני תלמודים של ר' יהושע שינו עטיפתן בשעת השמד פגע בהן סרדיוט אחד א"ל אם אתם בני' של תורה תנו נפשכם עלי' וכו' א"ל בני' אנו וכו' וענין בני' של תורה הוא עפמ"ש בזוהר הקדוש בכמה דוכתי ישראל ואורייתא וקוב"ה חד. ובפ' בשלח (ס' עא) מק' בזוהר הקדוש עמש"נ ולא מצאו מים ואין מים אלא תורה וכי מאן יהיב להו אורייתא הכא וכו' ומסיק דקוב"ה תורה איקרי ואין מים אלא תורה ואין תורה אלא קוב"ה, והיינו בני' של תורה בני הקב"ה ופפא הוא אב כמו שמצינו (סוטה מב:) מאה פפי וחד נאנאי ומייתי בתוס' מירושלמי דדייק מזה דאשה מתעברת וחוזרת ומתעברת מב' בני אדם ופי' מאה פפי אבות יחד נאנאי כלב עי"ש ונקראו בר פפא אב והוא הקב"ה וכד"ש (ברכות לה:) כל הנהנה מעולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנאמר גוזל אביו ואמו וגו' ואין אביו אלא הקב"ה שנאמר הלוא הוא אביך וגו' ואין אמו אלא כנסת ישראל שנאמר שמע וגו' ואל תטוש תורת אמך ותורת אמך היינו תורה שבעל פה ועדמ"ש (פסחים קיח:) אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם עשאוני בניך וכו' ועל מי אמרה בניך ופירשב"ם שלהזקנים והחשובים אמרו על שאינם חשובים כ"כ וכו' והיינו שכנסת ישראל רומז על גדולי ישראל כמו אנשי כנסת הגדולה. וכשנהנה בלא ברכה וגוזל להקב"ה דהנהנה מעולם הזה בלא ברכה כאלו נהנה מקדשי שמים נאמר לה' הארץ ומלואה. וגוזל כנסת ישראל הם אנשי כנסת הגדולה שתקנו לברך ברכת הנהנין ובא הרמז פפא שהוא גימט' ב' שמות הוי"ה אדני שהוא גי' צ"א. וע' כנגד שבעים נפש שהוא מספר ישראל כמש"נ יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (כפירש"י שם) וכן ע' פנים לתורה וצ"א ע' הוא קס"א כגי' פפ"א. (הגה"ה. וכן ירמוז פפ"א גי' קס"א כשם אקי"ה במילוי יודין דשם אקי"ה מרמז לסוד כתר שהוא מרמז לעתיד לבוא לעולם הבא והוא ראשית המחשבה, והוא אתר דלית תמן שכחה. וזה הרמז שקבלו וזכרו בס' האשכול ואתה את בריתי תשמור. בריתי זו. התורה כמש"נ אם לא בריתי יומם ולילה וגו' כמ"ש (נדרים לב.) תשמור שלא תשכח ויועיל לשכחה. וכמו שאנו מבקשין סמוך לזה לא תתנשי מינן וכו' דכיון שזוכין להיות קשור בשורש בראשית המחשבה שוב תמן לית שכחה וכ"כ שם ס' האשכול שאמירתם מסיר השכחה עכ"ה) וישראל ואורייתא וקוב"ה חד היא, והרבה מצינו שמות אנשים בתורה וכל ס' דברי הימים מלא משמות ואף שמות מאו"ה, ומזה נשאר ד"ת לעולמי עד ויש בהם סודות ורמזים, ובגמרא (סנהדרין צט:) שהיה מנשה דורש דרשות של דופי לא היה לו למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש, ובאמת אם יחסר אות א' מתמנע הס"ת פסולה כמו שיחסר אות משמע וגו' ובסה"ק יש שרמוז בפסוק זה רמזי שמע, וכן בס' נת"ע למהר"ל מפראג זצ"ל נמצא כ"פ רמזים לשם האמורא ששייך להמימרא זו שאמר וכן יש רמזים בשמות הללו. ואנו אומרים תחלה ג' לשונות נגד ג' ראשונות. והוא הדרן עלך והדרך עלן עדמ"ש את ה' האמרת וה' האמירך דתפילין נקרא פאר שישראל מתפארין מה שנושאים עליהם פ' שמע שכ' בה ה' אחד. ובתפילין דמארי עלמא כ' ומי כעמך ישראל גוי אחד שהקב"ה משתבח בשבחייהו דישראל (כמ"ש ברכות ו:) וזה הדרן עלך והדרך עלן, שהוא כנגד כ"ע דאיהו כתר מלכות ואיהו קרקפתא דתפילין כמ"ש בתיקונים. דעתן עלך ודעתך עלן נגד חכמה מוחא מחשבה שבמוח שכל מחשבותינו להשי"ת וכן השי"ת עלינו, לא נתנש מינך ולא תתנשי מינן נגד בינה לבא ורצונות שבלב כמש"נ כי ממנו תוצאות חיים, וכל רצונינו רק להשי"ת ותורתו ודבר שחייו תלוים בו לא תשכח לעולמי עד, ואחר שזכרו נגד ג"ר שהם נגד פפא שהיא בגי' הוי"ה אדני וע' פנים לתורה. (גי' ע' מספר בני ישראל והוא או"א) וכמו שמצינו בזוהר הקדוש (ח"ב ר"ד א) לענין שבת בת מתעטרת בתלת אבהן, וברע"מ (זח"ג רמז א) שכינתא אתקריאת שבת מסטרא דתלת דרגין עלאין ש' ג' כתרין כח"ב וכו' וזה גם כן הרמז שכ' רמ"א על פפא פה אל פה שמרמז למשה רבינו ע"ה והיינו תורה שבכתב ותורה שבעל פה, פה היינו תורה שבכתב דכ' פנים בפנים דבר ה' עמכם וגו' אל פה תורה שבעל פה כמ"ש מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה והיינו גם כן קוב"ה ושכינתי'. ומשה רבינו ע"ה זכה לשניהם כמ"ש (במגילה יט:) הראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש וזה פה אל פה, וכל ת"ח גדול בתורה נקרא משה (כמ"ש שבת קא:) משה שפיר קאמרת ופירש"י רבינו בדורו כמשה בדורו. וכ' האריז"ל דבכל דור יש ת"ח שהוא ניצוץ מנשמת משה רבינו ע"ה וכמ"ש במדרש (ב"ר פ' נו) אין דור שאין בו כמשה, ואחר כך מזכירין משר בר פפא נגד צורת האדם הכלול מע"ס. והרמ"א ז"ל כ' רמז לעשרת הדברות והכל א' וכמ"ש באגש"פ עשרה מי יודע עשרה דבריא, שכל מספרי עשר מרמזין לדבר א' שהוא מספר שלם עשרת הדברות שלימות התורה, עשרה מאמרות שלימות הבריאה וכמ"ש (בזח"ג י"א סע"ב י"ב סע"א) דהם זה נגד זה וכמו דאיתא בגמרא (ר"ה לב.) כנגד עשרת הדברות וכו' כנגד עשרה מאמרות וכו' והכל היא שעשר הוא מספר שלם שבו ברא השי"ת הכל:
1
ב׳ואיתא בגמרא (סוטה מד.) דדרש מהפ' הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך על דר"א שיבנה בית ואחר כך יטע כרם ואחר כך ישא אשה, ד"א הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא. ועתדה בשדה לך זה משנה אחר ובנית ביתך זה גמרא, דמקרא הוא כמו שמכין לו מקום שיהיה מוכשר לדירה, ומשנה הוא פסקי הלכות לידע היאך להתנהג כדכ' נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי והוא כמו נטיעת כרם שהוא סיבה לקיום החיים, לידע הנהגת כל ימי חייו, אך שיהיה קיים לעולמי עד כמו שאמר הנביא לדוד המלך ע"ה ובית יבנה לך ה' (בד"ה) והיינו שיהיה לו בית לעולמי עד בית דוד כמו בית אהרן בית ישראל וזה אחר ובנית ביתך זה גמרא שבעל תלמוד שהוא בלום בלימוד התורה וכמ"ש (במ"ת נח) שכל מי שאוהב שניה עושר ותענוג א"י ללמוד תורה שבעל פה ומאחר שהוא בעל גמרא יהיה לו בית בנין ע"ע. וזה ובנית ביתך. ואחר כך (שם) ד"א נגד מדרגה ב'. הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא ומשנה. ועתדה בשדה לך זה גמרא. אחר ובנית ביתך אלו מעשים טובים. שיש מי שאין עוד הגמרא תכליתו להיות יבנה בית לעלמי עד רק מעשים טובים וכמ"ש בגמרא (ברכות יז.) תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים וכ' ראשית חכמה יראת ה' ושכל טוב לכל עושיהם לעושים לשמה. ואחר כך א' (שם) רא"א, שיש מדרגה ג' שאין זה גם כן התכלית, ודרש הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא משנה וגמרא. עתדה בשדה לך אלו מעשים טובים. אחר ובנית ביתך דרוש וקבל שכר, וצ"ב הא דרשו (ע"ז ג.) היום לעשותם ולא היום לקבל שכר ומה זה דרוש וקבל שכר ע"מ לקבל פרס. אך הפירוש הוא כמש"א (ונת' לעיל מא' ד) בביאור דברי הגמרא (ברכות שם) עולמך תראה בחייך היינו דהשכר לעתיד הוא השגת בסודות התורה וידיעת השי"ת כן יזכה לזה להשיג מאותו האור בעולם הזה כמ"ש (בקידושין מא.) ולאדם טוב. והיינו מי שמשיג התורה וכמ"ש (ברכות ה.) ואין טוב אלא תורה. מטעימין אותו מפרי מעשיו בעולם הזה. והיינו שבעולם הזה משיג הארת התורה וידיעת השי"ת כמו לעתיד וזה דרש וקבל שכר שכר מצוה מצוה שהוא התענוג והשכר שיהיה לעתיד לעולם הבא. וכנגד זה התלמוד מתחיל בת' ומסיים בת' שהוא מורה לעולם הבא (כמשנ"ת מא' ג'). מתחיל בת' נגד מדרגה א' ובנית ביתך זה גמרא שמאחר שכלו בלום בתורה ופרוש מכל תענוגי עולם הזה חף שלבו עדיין אינו מזוכך כ"כ ומ"מ כבר היא ובנית ביתך שה' לו * לעולמי עד וכמ"ש בגמרא (פסחים נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. וכ' בשם הבעש"ט זצ"ל שכך יהיה הלימוד בכוונה זו שיזכו לבא ע"י לידי לימוד לשמה. וכן בעל תלמוד שהניח כל תענוגי עולם הזה כמו שחשב בתנחומא ועוסק בתורה ורצונו לעשות רצון אבינו שבשמים אף שלא זכה עדיין לשמה להיות שכל טוב לכל עושיהם מ"מ עז"נ ובנית ביתך שיהיה מזה קיום לעולמי עד. וע"ז מרמז ת' ראשונה שמתחיל בו התלמוד. ואח"ז מדרגה ב' שזוכה לידי מעשים טובים שכל טוב לכל עושיהם ובנית ביתך. ואחר כך סיום הגמרא גם כן בת' הוא נגד מדרגה ג' אשר מקרא משנה וגמרא הוא נגד הכן בחוץ מלאכתך. וקיום החיים הוא מעשים טובים, ובנית ביתך זה דרוש וקבל שכר שזוכה להיות בן עולם הבא בחיים חיותו להשיג בעולם הזה מסודות והשגות של עולם הבא, וכן נוהגין לומר בקדיש בעלמא דהיא עתיד לאתחדתא וכו' וימליך קוב"ה במלכותי' ויקרי' שזוכין בעולם הזה להשגת וידיעת השי"ת כמ"ש עולמך תראה בחייך:
2