פרי צדיק, לך לך ט׳Peri Tzadik, Lech Lecha 9
א׳איתא בגמ' (פסחים קיז:) ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם ואברך ז"ש אלהי יצחק ואגדלה שמך ז"ש אלהי יעקב יכול יהו חותמין בכולן ת"ל והי' ברכה בך חותמין כו'. ובזוה"ק אי' ואעשך לגוי גדול בגין דכ' לך לך. ואברכך בגין דכ' מארצך ואגדלה שמך בגין דכ' וממולדתך. והי' ברכה בגין דכ' ומבית אביך. ר"ש אמר ואעשך לגוי גדול מסטרא דימינא. ואברכך מסטרא דשמאלא ואגדלה שמך מסטרא דאמצעיתא. והיה ברכה מסטרא דארעא דישראל הא הכא כרסייא דארבע סמכין דכלהו כלילן בי' באברהם. הנה כל דבריהם הקדושים מרמזין על ענין א'. עפמ"ש בזוה"ק לך לך כו' לאתקנא דרגא דילך והיינו כי א"א הי' מדתו חסד שהוא ענין התפשטות והשתדל לפרסם כבוד אלהותו ית' בהתפשטות רב בכל העולם. ולכן גייר גיורים הרבה להכניס כל העולם תחת כנפי השכינה. וא"ל הקב"ה לך לך מאותו התפשטות שבין האומות. כי באמת כל הגרים שגייר חזרו לסורם אחר פטירתו כמו ש' (בפדר"א פ' כט ע"ש) והיינו הגרים שגייר בארץ חרן כש"נ ואת הנפש אחר עשו בחרן וכמו ש' בב"ר. וכנגד זה ואעשך לגוי גדול והיינו התפשטות הקדושה בזרעך וכמו ש' בב"ר אותה אומה שכ' בה כי מי גדול אני מעמיד ממך. וזה כונת הגמ' ז"ש אלהי אברהם. כי ג' תוארי השי"ת הגדול הגבור והנורא נגד ק' האבות. והגדול היינו התפשטות וזה מצד הגדולה והחסד. וזהו ג"כ מ"ש מסטרא דימינא וההתגלות על ידי אברהם אבינו ע"ש. ואברכך נרמז על יצחק אע"ה וז"ש ואברכך בגין דכ' מארצך והיינו שנצטוה לצאת מהתפשטות שלו אל הארץ אשר אראך שזה מרמז על יצחק שלו נאמר גור בארץ הזאת. ומדת יצחק הוא הצמצוך שראה שמכל גיורי אביו לא נשאר שחזרו לסורם ולכן צמצם קדושתו שלא להתפשט בין העכו"ם ולכן לא כ' ביצחק שגייר גיורים רק ברמז חז"ל (ב"ר ר"פ וישב) בארץ מגורי אביו. מגיורי אביו. כי מעט היה הגרים שגייר שלא גייר רק יחידים שהבין שלא יחזרו לסורם. וזה שאומרים אלהי יצחק מדת הגבור דגבורה היא מדת צמצום. ומרמז בזוה"ק ואברכך מסטרא דשמאלא שמצינו בו ברכה מפורש וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'. כי מדת הצמצום שם צריך לברכה. וגם להמדרש שהובא ברש"י ואברכך בממון זהו ממדתו דכ' מצפון זהב יאתה ושיעשיר יצפין כמו ש' (ב"ב כה:) וביצחק נא' כי גדול מאד שאמרו זבל פרדותיו ולא כספו וזהבו של אבימלך דכ"כ היה עושרו בהפלגה כמשמעות לשון מאד דקרא. וגם אל הארץ אשר אראך שמרמז על יצחק. שלא מצינו בפסוק שהראהו רק הכונה שאתראה לך דהנבואה בא"י. והגם דאז עדיין לא נבחרה א"י. ואי' בריש המכילתא שהיו אז כל ארצות כשרות לדברות והיו ראויות אז להשראת שכינה וכן בא אליו מאמר ה' לך לך בחו"ל. מ"מ לשון וירא לא נאמר אלא אחר כך מיד שבא לא"י לשכם. וגם מדת היראה פחד יצחק. על ידי שיתן אל לבו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה והפחד. ופחד יצחק היינו שרואה שעומד לפני המלך. וז"ש בגמרא (שבת פט:) ומחוי להו יצחק הקב"ה בעיניהו וז"ש אשר אראך שאתראה אליך. ואגדלה שמך בגין דכ' וממולדתך. וז"ש אלהי יעקב. כי ואגדלה שמך מרמז על יעקב אע"ה. כי שם כל דבר מורה על החיות שיש בו וכמו ש' באדה"ר וכל אשר יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו. ואגדלה לשון גדולה הוא התפשטות. ואגדלה שמך שיהיה הקדושה בהתשפטות בחיות בלא הפסק. והתפשטות מצד אברהם עצמו עדיין אין בטוחות על הקיום לעד כי היה גם פסולת בזרעו. וכן בגרים שגייר כנ"ל. אבל יעקב הוא שפת אמת תכון לעד. ולא יצא פסולת מזרעו ומאתו נתפשט קדושת ישראל לעולמי עד. וכן הגרים שבשם ישראל יכנו. הם ג"כ כקטן שנולד להיות בהם ג"כ כח הקיום לעד. וזה גידול השם דהיינו התפשטות החיים לזכות לחיי עולם דכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וזוכים לחיי עולם וזה מצד מדת אמת ליעקב. וקו האמצעי הוא הממשיך מן הקצה אל הקצה. וז"ש ואגדלה שמך בגין דכ' וממולדתך. והיינו דכ' ובחטא יחמתני אמי. ומצד זה בא הפסקת החיים בעולם. ויעקב אע"ה שהיה כמו אדם הראשון קודם הקלקול (כשנ"ת כ"פ) ולא היה בו שום צד שליטה מיצר הרע ולכך יעקב לא מת כמו ש' (תענית ה:) והוא החיות שבעולם והיינו חיות הקדושה שבזרע ישראל בלא הפסק. והיה ברכה מסטרא דארעא דישראל והיינו דהמע"ה שהיה מרכבה למ' מלכות שנקרא ארץ. והברכה הוא מציון כש"נ כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה וגו' מציון היינו כל ארץ ישראל ונקראת עיר דוד. כי לעתיד יהיה כל א"י קדושת ציון כמו ש' (ריש פסיקתא) עתידה ירושלים להיות ככל א"י. והוא נגד דכ' ומבית אביך והיינו דכ' הן בעוון חוללתי ואמרו (מ"ר ר"פ תזריע) אפי' אם יהי' חסיד שבחסידים א"א שלא יהיה לו צד א' מעון כו' והיינו שאינו נקי מהנאת עצמו וזה מצד עטיו של נחש דאי' (שבת נה:) ישי אבי דוד דמפרש בי' קרא שמת בעטיו של נחש. ועליו נאמר הך בעוון מלא (כמש"ש) ומשיח בן דוד יתקן גם עטיו של נחש. וימשיך החיים האמיתים בעולם כש"נ חיים שאל ממך נתת לו וגו' והוא יהיה הסוף שיתקן הכל בעולם ויהיה בלע המות לנצח. וזה שחותמין מגן דוד בהפטורה. שבו נאמר ואתה ה' מגן בעדי וגו'. מגן הוא שלא יניח שום דבר רע ליגע באדם. ואברהם אבינו ע"ה ג"כ זכה לזה במלחמת המלכים. שהיה להציל את לוט שהיה בו נפש רות. וחותחמין מגן דוד בהפטורה שהוא לשון סוף מהנין. וז"ש בגמרא יכול יהו חותמין בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין כו' כי ענין מגן דוד ג"כ מצד אברהם שא"ל הקב"ה אל תירא אברהם אנכי מגן לך וגו' שהיה א"א מתפחד שנכשל באיזו חטא וכמו ש' בב"ר תאמר אותן אוכלסין שהרגתי שמא היה בהם צדיק א' וי"ש א' כו' וא"ל הקב"ה אל תירא מכל מכשול אנכי מגן לך ומסבב אותך מכל צד שלא יהי' לשיטה לשום חטא לשלוט בך. וקדושת דהמע"ה ומשיח ג"כ מצדך. וז"ש מגן דוד בהפטורה מצד שהוא יהיה הסוף כמו ש' בזוה"ק (ח"ג רם ע"ב) סיומא מלכא משיחא. אבל עיקר ההתחלה הוא מצדך וז"ש שאין חותמין אלא בך וזה שמרמז בזוה"ק והיה ברכה מסטרא דארעא דישראל שמרמז על משיח כש"נ כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם:
1