פרי צדיק, מסעי ט׳Peri Tzadik, Masei 9
א׳בגמרא (שבת י':) לדעת כי אני ה' מקדשכם אמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל וכו'. וצריך להבין הא אמרו חז"ל (ברכות ל"ג:) אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים בלבד ועל זה א"א לומר שהוא המתנה טובה ליתנה לישראל שהרי יראת שמים הוא ביד האדם לבד וכמו"ש (שם) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וכו'. אך הפירוש הוא שם בברכות שהבית גנזיו הוא האוצר של יראת שמים ובהאוצר הזה יש מתנה טובה והוא על פי מ"ש במדרש (רבה ותנחומא פ' מטות) ג' מתנות ברא הקב"ה בעולם חכמה וגבורה ועושר זכה אדם בא' מהן נוטל חמדת כל העולם וכו' אימתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות מכח הגבורה של הקב"ה וכו' כן הוא הגי' בתנחומא ובמ"ר הגי' ובאות בכח התורה. ולגי' זו צריך להבין הא החכמה שהוא אחד מהג' מתנות מיירי בודאי בחכמת התורה שבלעדה חכמת מה להם ומאי הוא הפי' ובאות בכח התורה (ונתבאר בפ' מטות) אך לגי' התנחומא שבאות מכח הגבורה של הקב"ה יתכן שלשון כח הגבורה היינו מדת מלכות דאיהי יראה ושרי בה יראה (הק' זוה"ק ה' ב') ובהשתדלות ביראה הוא עיקר מצד האדם ובזה תלוי כל הג' מתנות שברא הקב"ה והם כולם בבית גנזיו הוא האוצר של יראת שמים. גבורה איזה גבור הכובש את יצרו וזהו באמת מתנה טובה מצד השי"ת שאלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו כמ"ש (סוכה נ"ב.) וחכמה היינו תורה ואיתא בזוהר הקדוש (ח"ג פ' סע"ב) דהא אורייתא מסט' דגבורה קא אתיא ובתיקונים (בהקדמה ד"ה פקודא רביעאה) דא אורייתא וכו' וכד אתנטילת מגבורה אתקריאת תורה שבעל פה דהכי אוקמוה מכל מקום תורה שבעל פה מפי הגבורה ניתנה ותמן גבורים עומדין בפרץ ולא יכיל למיקם בה אלא גבור במלחמתה של תורה גבור מיצרו. והיינו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. וזה הפירוש שבא מכח הגבורה של הקב"ה. ועושר כתיב מצפון זהב יאתה ובגמרא (ב"ב כ"ה:) ושיעשיר יצפין (ונת' במ"א) ושלשתן נכללו במאמר הגמרא שבת הנ"ל מתנה טובה ושבת שמה. עושר דכתיב ברכת ה' היא תעשיר זו השבת (כמ"ש ב"ר ר"פ י"א) ובגמרא ושבשאר ארצות בשביל שמכבדין את השבת. חכמה דכו"ע בשבת נתנה תורה (שבת פ"ו:) ותורה שבעל פה מדת מלכות שהיא יום השבת. ובזוהר הקדוש (בראשית מ"ז ב') ביום השביעי דא תורה שבעל פה והתורה שבעל פה הוא אור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבעל פה (כמו"ש תנחומא נח ג') ואיתא בס' הבהיר לקח שביעי ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים. גבורה שהוא הכובש את יצרו הוא על פי מ"ש במכילתא שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע שעל ידי שמירת שבת משומר מן העבירה ובפע"ח הלשון שניצול מקטרוג היצר הרע. ולכן קראו לשבת מתנה טובה שהוא כולל הג' מתנות שבעולם והוא בבית גנזיו של הקב"ה שהוא אוצר של י"ש. והג' מתנות טובות כשבאין מכח גבורתו של הקב"ה הם ג' דברים שעליהם העולם עומד תורה ועבודה וגמ"ח והם מדת האבות אברהם אבינו ע"ה היה עסקו גמ"ח ויצחק אבינו ע"ה בעבודה (כמ"ש שבת פ"ט:) הא קריבת נפשי קמך ומדתו פחד יצחק גבורה לכבוש היצר. ויעקב אבינו ע"ה תתן אמת ליעקב אמת זו תורה (כמ"ש ברכות ה':) ושבת איתא בזוהר הקדוש (ויקהל ר"ד א') ש' רזא דג' אבהן בת מתעטרא בהו וזוכה הישראל לקדושת הג' אבות וזוכין להג' מתנות. ובשבת נקראו ישראל יראי שמי (כמו"ש תענית ח':) ועל ידי השבת שנופל פחד ה' על כל אחד מישראל כמו"ש (ירושלמי דמאי פ"ד) אימת שבת על ע"ה על ידי זה זוכין להג' מתנות שבאים בכח הגבורה של הקב"ה איהי יראה וכו' כנ"ל:
1
ב׳וזה הענין דבסעודה הראשונה שנופל על הישראל הפחד ה' כמו שאומרים לפניו נעבוד ביראה ופחד נקרא סעודה זו סעודת יצחק אבינו ע"ה ומתחיל הזמר אזמר בשבחין. ובזוהר הקדוש (ח"ג ל"ט א') ויין דאיהו לארמא קלא ולא שתיק לעלמין אתי מסט' דאימא וירתין לואי לסטר שמאלא וקיימי לזמרא לארמא קלא וקיימי בדינא וכו' וזה שאומרים לוים לשירם לזמרם. ויין ישמח לבב אנוש. ובגמרא (ערכין י"א) איזהו עבודה שבשמחה וטוב לבב הוי אומר זה שירה. הלשון טוב לבב ולא טוב לב היינו להטיב הב' לבבות לב חכם לימינו ולב כסיל יצר טוב כמ"ש (ב"ר פ' מ"ח) לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם הד"א אין יצר הרע שולט במלאכים וכו'. וכשמטיב הלב כסיל גם כן שמריק הרע ממנו אז מותר השמחה דבלא"ה יכול להיות שמחה של הוללות וכתיב בכל עצב יהיה מותר וכמו"ש (ברכות ל':) על רבי זירא דהוה קא בדח טובא כו' וא"ל אנא תפילין מנחנא וכשיש עליו עול מלכות שמים אין פחד לקלות ראש ומותר השמחה. ומש"ה בלוים שהם מסט' דגבורה עיסקם הם לשירה וזמרה. וכן יצחק אבינו ע"ה שמדתו פחד יצחק איתא (זח"א קמ"ב ב') רמז מהאי יין דכל חדו אשתכח בי' בגין לחדתא לי' ליצחק דבעי חדוה כדקא בעיין חדוה לחדתא סטרא דלואי. ולכן בסעודה הראשונה שהוא דיצחק שנופל הפחד על כל א' מישראל כאמור אומרים אזמר בשבחין וכו'. וזה שאומרים צוחין אף עקתין בטלין ושביתין צוחין ועקתין הכל אחד כמו שכתיב במצרים ויאנחו וגו' ויזעקו וכתיב וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו' וקליפת מצרים היא מצירה ומעיקה לישראל. וכל האומות נקראו ע"ש מצרים ע"ש שמצירים לישראל (מ"ר שמיני י"ג) והוא גם כן קליפות כל האומות שכולם מצירין ומעיקין לישראל ועל ידי נאקתם הם צועקין לה'. וזה שנאמר ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם. ובשבת שניצולים מיצר הרע ונעשים טוב לבב ב' הלבבות אז צוחין אף עקתין בטלין ושביתין כיון שאין עקתין ממילא אין צעקה כיון שנצולים מהיצר הרע שהם הקליפות המצירין ומעיקין לישראל. ברם אנפין חדתין שבשבת נתקן הפגם של אדם הראשון שניטל זיוו דכתיב משנה פניו ותשלחהו (כמ"ש ב"ר פ' י"ב) ובשבת ברכו במאור פניו (כמוש"ש פ' י"א) ומטעם זה בשבת נקרא כל אחד מישראל פנים חדשות וכמו"ש (מד' הובא תוס' כתובות ז' סע"ב) מזמור שיר ליום השבת אמר הקב"ה פנים חדשות בא לכאן וכו'. ורוחין עם נפשין דדם הוא בנפש וזכרותא דדמא כבדא (בכורות נ"ה.) וכבד דרגא דעשו (זח"ג רל"ד סע"א) והרוח הוא בלב ושם יש לב כסיל לשמאלו גם כן. ובשבת נתקן הנפש והרוח ונשמה שנתת בי טהורה והתיקון על ידי תורה ומצוה שהוא מרומז באותיות ו' ה' התורה והמצוה דאינון בן ובת כמ"ש (זח"ג קכ"ג רע"ב) ומעשה המצות הוא על ידי הנפש שהוא הגוף ורוח ממללא היינו דברי תורה במצוה על ידי שפורש ואין עושה מלאכה וכאלו עשה מצוה (כמ"ש קידושין ל"ט:) וז"ש חדו סגי ייתי שבא השמחה מאחר שבא לטוב לבב על ידי הגבורה שמתגבר על יצרו ולישרי לב שמחה ועל ידי זה ועל חדא תרתי שזוכין לב' המתנות חכמה ועושר ששלשתן זוכין בשבת שהוא המתנה טובה שגנוזה באוצר יראת שמים.
2