פרי צדיק, מצורע ב׳Peri Tzadik, Metzora 2
א׳זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן. אף שקודם שילוח הציפורים אסור לבוא אל המחנה, וכמש"נ אחר כך ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וגו' ואחר כך ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה, אך בזוהר הקדוש (תזריע מ"ט ע"ב) באתר חד אהרן הכהן ובאתר אחרא הכהן סתם ודא קוב"ה אמר ר' יצחק והא כתיב נגע צרעת כי תהיה באדם והוא אל הכהן א"ה דא קוב"ה, א"ל אין בגין דבי' תליא כל דכייותא וכל קדושה וכו' והיינו שלא מצינו בשום מקום דומה לזה שיהיה הכל תלוי בכהן, דכל זמן שלא יצא מפי הכהן טמא לא נטמא, וכן הטהרה תלוי' בכהן כמ"ש (רפ"ג דנגעים) אומרים לו אמור טמא והוא אומר טמא אמור טהור והוא אומר טהור, וכן בנגעי בתים כתיב וצוה הכהן ופינו את הבית בטרם יבוא הכהן לראות וגו' ולא יטמאכל אשר בבית שכ"ז שלא אמר הכהן בפיו טמא אינו נטמא אף שהוא באמת נגע טמא, ומש"ה אמרו דהכהן סתם דא קוב"ה רק הכהן דלתתא היא שלוחא דרחמנא ושלוחו ש"א כמותו והשי"ת שולח בפיולומר טמא או טהור ולכן בכל פרשת נגעים כתיב הכהן סתם ודא קוב"ה, רק בראש הפרשה כתיב והוא אל אהרן הכהן או אל אחד מבני הכהנים, דאין מקרא יוצא מידי פשוטו שצריך הכהן לראות הנגע ולטמא או לטהר, והמצורע כיון שהוא משולח חוץ לשלוש מחנות נראה שאין לו חלק בכלל ישראל, והוא בכלל מ"ש (ע"ז יז.) כל באיתא לא ישובין לא ישוגין אורחות חיים וכו' וע"ז נאמר ביום טהרתו ומהס"ת עשה תשובה על הפגם דאם לא כן לא היה נתרפא, והובא אל הכהן דא קוב"ה, כמש"ש גבי ר"א בן דורדיא שהניח ראשו בין ברכיו וכו' ויצא ב"ק ר"א ב"ד מזומן לחיי עולם הבא, דעל ידי המרורות שלו יצא נשמתו וקנה עולמו בשעה אחת, ועיקר התשובה עזיבת החטא אשר זה אינו ידוע לשום נברא בלתי לה' לבדו, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בגדר התשובה ועזיבת החטא עד שיעיד יודע תעלומות שלא ישוב עוד לכסלה, ואף שמצינו (קידושין מט:) ע"מ שאנו צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו ובודאי מיירי שעדיין מתנהג ברשעו, דאם עזב דרך חטאים לא יתכן לשון שמא הרהר תשובה בלבו ובודאי מיירי שעדיין מתנהג ברשעו, דאם עזב דרך חטאים לא יתכן לשון שמא הרהר תשובה שהרי ודאי עשה תשובה, ואם עדיין מתנהג ברשעו איך מועיל הרהר תשובה שלא לפי גדר הרמב"ם ז"ל הרי שב לרשעו, אך אמרנו שעכ"פ עליו יודע תעלומות שברגע זו עזב את החטא עזיבה גמורה שבאם היה מזדמן לפניו אז היה, עוזב החטא וזה נקרא תשובה, אף שאחר כך התגבר יצרו עליו וחזר לסורו אבל בשעת מעשה יהיה בעל תשובה, וע"ז אין מבין שום נברא, ואפילו האדם בעצמו יוכל להטעות את עצמו, רק השי"ת בעצמו, וזהו ביום טהרתו והובא אל הכהן דא קוב"ה ובאמת פי' אורחות חיים היא חיי עולם. ולא תיי עוה"ז, ומ"ש בגמרא שם ואם ישיבו לא ישיגו אורחות חיים, היינו שהוא אי אפשר לילך דרך אורחות עולם הזה ולבוא לחיים עולם. אך הוא בא תיכף לחיי עולם, כמש"ש יש קונה עולמו בשעה אחת, וא"צ לילך דרך עצות ושמורת האורחות בעולם הזה כי בפעם א' בא לחיי עולם, על ידי המרירות כמו בר"א ב"ד, ובמדרש תנחומא נדרש והובא אל הכהן והוא בא, והיינו שצריך מעצמו לדחוק וליעול כמש"ש בר"א ב"ד אין הדבר תלוי אלא בי וכו', ונגעים באים על ז' דברים (כמ"ש עירובין טז.) ובמדרש איתא על י"א דברים וכו' אבל השורש היא על גסות הרוח, שהוא ראשית פיתוי הנחש להכניס בו זוהמא שירגיש הנאת הגוף והיה בגאות והייתם כאלקים וגו' שיהנה מעצמו שחשב לגדול, והורה הפ' זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו, שישוב בתשובה ויתקן הפגם והובא אל הכהן והוא בא, כמו בר"א ב"ד שידחוק עצמו להתקרב אל השי"ת, אף שאין צריך לתשובה זו כמו ראב"ד עד שתצא נפשו עכ"ז צריך לדחוק א"ע ולהתקרב אל השי"ת, ואז אחר כך יוכל להטהר ולבא אל המחנה:
1