פרי צדיק, מצורע ג׳Peri Tzadik, Metzora 3
א׳בליל שבת אומרים הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל ישראל ועל ירושלים, אף דבזה"ז ישראל בגלות, וכ' ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער, אך ירושלים היינו קדשות מחנה ישראל ושם נאכל קדשים קלים ומע"ש, וכ' באכילת מעשר למען תלמד ליראה וגו' שהאכילה שבקדושה מביא האדם ליראה, והוא על ידי אמונה כשמשים על לבו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד מגיע אליו היראה (כמ"ש רמ"א ריש או"ח) והיינו דירושלים מדת מלכות כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א קפו ע"א) איהו יראה ושלטא בה יראה (כמ"ש בזוהר הקדוש ה' ע"ב) והיא על ידי אמונה ויש יראה שהוא כמורה בו"ד (כדאי' ברכות כח.) והוא גם כן על ידי אמונה אף שאינו לנגד עיניו מאמין שהשי"ת רואה במעשיו וזהו מ"ש (רע"מ פנחס רל ע"א) איהו אמונה, ויש מהימנותא שלימתא והיינו שישים על לבו שממ"ה עומד עליו תדיר ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה יותר ממורא בו"ד, וזה שאמרו תלמידיו (שם) רבי עד כאן וכו' שיש יראה ואמונה יתירה עזה שהיא מהימנותא שלימתא יותר ממורא בו"ד וזה ע"ש (תמיד פח.) יחזיק באמונה יתירה שנ' עיני בנאמני ארץ, נאמן נקרא מי שיש לו אמונה יתירה מהימנותא שלימתא עד שנקרא על שמה נאמן, ובזוהר הקדוש (פ' זו נג ע"א) קרי' נאמנה והיינו דירושלים נקראת קריה נאמנה ע"ש האמונה דשם משכן היראה כמש"נ למען תלמד ליראה ואמר מלאתי משפט ודאי דא קב"ה. צדק דא כנסת ישראל. והיינו משפט עמודא דאמצעיתא רחמי שם הוי"ה. וצדק מלכותא קדישא כמ"ש (פתח אליהו) צדק ידיעא דאיהי דין כו' משפט ידיעא דאיהו רחמי וכ' מלאתי משפט עפמש"נ קק"ק וגו' מלא כל הארץ כבודו ומתרגמינן מליא כל ארעא זיו יקרי', ארץ כנסת ישראל כמ"ש בזוהר הקדוש, ואמר מליא כל ארעא שכשמתגלה קדושת השי"ת אז נתמלא כל הכנסת ישראל זיו יקרי' אפילו בע"ה, ובירושלים היה קדושת החומה כמו בדור המדבר ההיקוף בענני כבוד, ובתוך החומה היה קדושת מחנה ישראל ואפילו בקל שבישראל מליא זיו יקרי', וכן שבת היא מהימנותא שלמתא וכמ"ש (בזוהר הקדוש ח"ב פ"ח א') דהא תליא מהימנותא דלעילא בעתי"ק ובז"א ובחק"ת, ג' קדושות של ג' סעודות שבת מביא לידי יראה מלוא כל ארעא זיו יקרי' וכמ"ש (ירושלמי פ"ד דדמאי) אימת שבת על ע"ה כמו במדבר במחנה ישראל בהיקף ענני כבוד, וכמו בירושלים, וז"ש עלינו ועל כל ישראל ועל ירושלים אפילו בחורבן קדושתן אף כשהן שוממין (כמ"ש מגילה כח.) גם כן נקראת קריה נאמנה, וכן בשבת האכילה מביא לידי יראה כמו אכילת מעשר ונקראו סעודתא דמהימנותא (כמ"ש זה"ק שם) וז"ש מלאתי משפט דא קוב"ה והיינו כמ"ש (רע"מ פנחס שם) איהו אמת ואיהו אמונה, דהירושלמי קאי על המשנה ובשבת שואלו ואוכלו על פיו דאימת שבת על ע"ה ואינו משקר בשבת וז"ש מלאתי משפט דא קוב"ה איהו אמת ואפילו ע"ה יש לו בשבת חלק במדת אמת, צדק כנסת ישראל מלכותא קדישא, ילין בה שאפילו בשינה ישראל מרכבה למדת מלכות צדק מלכותא קדישא, וכמו שמצינו ביעקב אבינו ע"ה בחלום והנה ה' נצב עליו שנעשה מרכבה לשם הוי"ה, ושלמה המלך ע"ה בשינה ובחלום זכה לכל חכמת שלמה חכמה תתאה תורה שבעל פה כמש"נ כן יתן לידידו שנה והיינו שלמה המלך ע"ה שנקרא ידידי' וה' אהבו וזכה לכל התורה שבעל פה בחלום, ונקרא כאן השי"ת בשם משפט כמש"נ משפטי ה' אמת צדקו יחדיו כמ"ש (בפסחים נ.) לעולם הבא כלו הטוב והמטיב, וכן בשבת דכ' ביום הניח ה' לך מעצבך וגו' ומן העבודה הקשה שנדרש בזוהר הקדוש (ח"א מח ע"ב) על יום השבת שנקרא יום הניח שאף כשהאדם בתוך העבודה הקשה מכיר שאינו תחת שעבוד כשהאדם בתוך העבודה הקשה מכיר שאינו תחת שעבוד רק אין לנו מלך אלא אתה וממילא בשבת כלו הטוב והמטיב וזה מלאתי משפט שכלו הטוב ומהטוב, צדק ילין בה שהשי"ת משרה שכינתו בישראל ואף בחלום בשונה הישראל מרכבה לשם הוי"ה ששוכן בתוך ישראל אני ה' השוכן וגו' אני מדת מלכות. שם א"ד אותיות אני וד' באמצע מרמז גם כן למדה זו ה' ד' הות (כמ"ש זח"ג ק"פ ע"ב) והוא רק על ידי שהשי"ת שוכן את ישראל וזהו מלאתי משפט דא קוב"ה וכמ"ש בשבת שואלו וכו' שבודאי יאמר ישראל בשבת אמת:
1