פרי צדיק, מקץ ט׳Peri Tzadik, Miketz 9
א׳רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה'. מה שמתחילין כאן ההפטרה והשייכות לענין הפטרת חנוכה הוא רק פסוקי המנורה ולכאורה היה טוב יותר להוסיף הפסוקים שאח"כ שמדבר ג"כ במנורה. אך השייכות הוא מ"ש רני ושמחי בהווה לרון ולשמוח תיכף כי הנני בא בהווה דלא אמר בלשון עתיד. ונקראו ישראל בת ציון דציו"ן גימט' יוס"ף והיינו שהוא יתקן ויברר כל בנ"י דכל מאן דאתגזר איקרי צדיק. והיינו ציון שמצוינים באות ברית קודש. ואף בפגם שאמרו (עירובין יט.) דמשכה ערלתו ולא מבשקר ליה. י"ל דרק אאע"ה אינו מכיר אותו אבל אחר שיעשה תשובה יברר יוסף אף את זה כיון דמשוך דינו כמהול ובאמת רצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה כו' (כמ"ש ברכות יז.) ונשא השעיר את כל עונותם עונות תם (כמ"ש ב"ר פ' סה) והנה חנוכת החשמונאים הוא שכל א' יכול לעשות חנוכת הבית שהש"י שוכן בתוך לבו והיינו ע"י תיקון קדושת הברית בחי' יוסף דידוע דגזרת היונים היה תיבעל לטפסר תחילה שהיונים רצו להטיל זוהמת הנחש בישראל וכמו דבועל ארמית משכא ערלתו כן בהיפך כתיב ותדבק נפשו בדינה ואי' (ב"ר פ' פ) גוררין בה כו' קשה לפרוש. והחשמונאים תקנו זאת כשנצחום וקבעו חנוכה שהש"י שוכן בתוך בנ"י וזש"נ כי הנני בא ושכנתי בתוכך וגו' והיינו בימים ההם שכל א' מישראל יכול לעשות מקום משכן לה' ולעשות חנוכת הבית. וכן כתוב אח"כ מענין יהושע כה"ג שהיה ג"כ מעין פגם זה שבניו נשאו נשים דלא כשרן לכהונתא כמ"ש בתרגום וגמ' (סנהדרין צג.) וכ' וישימו הצניף הטהור על ראשו והוא עדמ"ש (שבת עז:) סודרא סוד ה' ליראיו שמזה שמכסין ראשם בסודר המיוחד לת"ח זוכין ומשיגין סוד ה' וכדרך שאומרים ויחזי לן סתריה דאתאמר בלחישא. וזה סוד ה' וזש"נ אח"כ מנורת זהב כולה וגולה על ראשה על דייקא שהוא ככתר על הראש. וז"ש בפסיקתא (פר' ח) ע"פ זה ויעבר וגו' וה' בראשם דקאי על הקב"ה. וכן ושבעה נרותיה עליה דייקא והכל לרמז זה. וכתיב ושבעה מוצקות וגו' שמריקות השמן מעצמן. ומסיים לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וגו' והוא ע"ד מש"נ אין המלך נושע ברב חיל גבור לא ינצל ברב כח שקר הסוס וגו' חיל היינו ד"ת וכמ"ש (סוף ברכות) מחיל אל חיל ופרש"י מישיבה לישיבה כו' ורבנן אקרו מלכים כמש"נ בי מלכים ימלוכו (וכמ"ש גיטין סב.) ואמר דאף דלית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא כמ"ש בזוה"ק פ' זו. מ"מ אין המלך שהוא הת"ח נושע ברב חיל שד"ת בעצמו לא יועיל להוושע מהיצה"ר. וכן גבור שהוא הכובש את יצרו לא ינצל ברב כח שע"י כח יראת האדם בעצמו לא ינצל מקטרוג יצה"ר וכמ"ש (סוכה נב:) ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו. שקר הסוס לתשועה היינו השתדלות במעשה המצות וזה מכונה בשם סוס ועדמ"ש (סנהדרין צו.) כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים כו'. גם זה אמר שאינו מועיל לתשועה מיצה"ר. רק הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו שעוזר לו הש"י בחסדו. וזש"נ לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וגו' שאמת שחיל שהוא ד"ת וכן כח וגבורה לכבוש את היצה"ר הם עצות לתברא יצה"ר ולהנצל מקטרוגו אבל אינם מועילים רק כשבאין מהשי"ת לתברא יצה"ר והש"י משפיע בעצמו כמ"ש וגולה על ראשה כאמור. והוא מ"ש במד' (רבה ותנחומא פ' מטות) ג' מתנות טובות ברא הקב"ה בעולם חכמה וגבורה ועושר זכה לא' מהן נוטל חמדת כל העולם וכו' אימתי בזמן שהם מתנות שמים וכו'. חכמה היינו ד"ת. גבורה יראה להיות גבור הכובש את יצרו. עושר היינו בעלי מצות גמ"ח ועדמ"ש (קה"ר פר' ז) עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה מ"ט כי בצל החכמה בצל הכסף. ועז"א שכל אלו לא יועיל רק בזמן שהם מתנות שמים ובאות מכח הגבורה של הקב"ה. והיינו שהקב"ה עוזרו ומשפיע לו ד"ת לתברא יצה"ר דאל"כ מצינו (סוכה נב) שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ואביי אמר אי מאן דסנו לי וכו' וגבורת האדם אמרו אלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו. וזש"נ אל יתהלל החכם בחכמתו רב חיל. ואל יתהלל הגבור בגבורתו דייקא כמש"נ גבור לא ינצל ברב כח. אל יתהלל עשיר בעשרו היינו בעל מצות גמ"ח ג"כ לא יוכל להתהלל שיוכל לנצח היצה"ר בזכות זה וכמ"ש שקר הסוס לתשועה ואף תורה ומצות ג"כ לא ימלט. כי אם בזאת יתהלל השכל וידוע אותי שזוכה לבחי' הדעת שבא ע"י חבור חכמה ובינה מוחא ולבא והיינו כשנכנס היראה למעמקי הלב כדש"נ כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם. וכן זרובבל לבו נשבר איך יבנה בהמ"ק וא"ל הנביא לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי כשזוכה לבחי' הדעת מהשי"ת וע"י שלבו נשבר ושפל בעיניו יהיה ה' בעזרו. וזש"נ מי אתה הר הגדול לפני זרובבל מרמז על היצה"ר עדמ"ש בגמ' (שם) צדיקים נדמה להם כהר וכו' וזה ג"כ שורש קדושת חנוכה שיהיה שפל בעיניו ויכיר שהכל מתנות שמים וכמו שאמרנו שע"ז מורה שם מתתיהו בן יוחנן שהכיר שהכל מתת יה"ו. והכל י"ו חנן. ומי שמכיר זה ומייחל לחסדי הש"י זוכה להדעת מהש"י וכמש"נ הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו:
1