פרי צדיק, משפטים י״בPeri Tzadik, Mishpatim 12
א׳שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים. היינו שלעתיד יראו כל נפשות ישראל שכל הריחוק והדינים שעברו עליהם בעולם הזה היה רק בדמיון למראה עין וכענין החלום ועד"ש (עירובין יח :) על אדם הראשון שבהק"ל שנים חזא לאונסיה. אבל באמת הכל ניתקן לעתיד. והוא ענין פרשת משפטים גמר התיקון של שובבי"ם בפרשת כי תקנה עבד עברי כאשר אמרנו שמרמז שכל נפשות ישראל יש להם תיקון שמי שלא פגם כל כך בשביעית יצא וכדאי' במ"ר כשם שבראתי העולם בו' ימים ונתתי בז' כך יעשה עמך ו' שנים ויצא בן חורין. וגם אם פגם יותר והגיע לתכלית הריחוק כש"נ אחר כך ואם אמור יאמר אהבתי וגו' שהוא מגושם כל כך בתאותו להשפחה וזרעה שאין להם שייכות עמו רק למלא תאותו. ואינו רוצה לשוב בתשובה גם כן. יש לו תקנה על ידי יובל העליון וכש"נ ביובל ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו. ומספר ימי שובבי"ם מ"ב ימים שבששה שבועות. והוא כנגד שם מ"ב שבאנא בכח שהוא מסוגל לעליית נשמות לשרשם והוא כענין הששה שבועות של ימי הספירה שמפסח ועד עצרת שהם גם כן מ"ב ימים של השם הק' לרמז הנזכר:
1
ב׳אחר הבדלה
2
ג׳בזה"ק (וארא לא ב) ד"א עלמא דאתי אקרי נעם וכד אתער עלמא דאתי כל טיבו וכל חידו וכל נהורין וכל חירו דעלמא אתער ובג"כ אקרי נעם וכו'. היינו דטיבו אור כי טוב והוא מה שזוכין צדיקים לאורה דכ' אור זרוע לצדיק (כמ"ש תענית טו.) וכל חידו דכ' אור צדיקים ישמח שעל ידי האור זוכין לה' עלאה דאתפני מתמן יצר הרע על ידי ששוכן בחינת שכינתא עלאה ושכינתא תתאה בתרי בתי לבא (כמ"ש תקו"ז תי' מח) וזוכין לישרי לב שמחה וזהו על העתיד. ועל תיקון העבר אמר כל נהורין היינו תורה אור דכ' ולכל בשרו מרפא שהוא רפואה לכל החטאים ואמרנו שמרמז אף לפגם שמנע בזוהר הקדוש התשובה ממנו שנקרא בשר. גם לזה יש תיקון על ידי תורה (ונת' כ"פ) וכל חירו דעלמא אתער היינו כבחינת יוהכ"פ שהוא עלמא דחירו. ואמר בזוהר הקדוש כיון דנפיק שבתא אית לן לאתערא חידו עלאה עלנא וכו' ואית לן לאתערא ולימא ויהי נעם ה' אלהינו עלינו. והוא שבשבת זוכין לשבת עלאה דאתי שהיא נעם ה' ואתפני מתמן יצר הרע כמ"ש בתקו"ז (שם) ומבקשים במוצאי שבת על ימי המעשה שיופיע גם כן מנעם ה' עלינו. ומעשה ידינו כוננה עלינו שבשבת אין מעשה ידינו כלל ומבקשים על ימי המעשה שמעשה ידינו יהיה כוננה עלינו לייסד הקדושה שתהיה בקביעות לעולם. עדש"נ בחכמה יבנה בית והיינו שיהיה קדושה בקביעות. ובתבונה יתכונן שיתייסד הקדושה שיהיה לעולמי עד. והיינו שעל ידי הבינה זוכין לדעת כש"נ כי תבא חכמה בלבך שיתחבר החכמה שבמוח שיהיה כפי הבנת הלב בחינת בינה לבא ודעת לנפשך ינעם שזוכין להדעת שיוקבע במעמקי הלב וזה איקרי נעם וז"ש ינעם. וכן נאמר אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא היינו כשנכנס היראה למעמקי נקודת הלב בחינת בינה לבא זוכין לדעת בענין מציאה וכענין שנ' ודעת לנפשך ינעם וזה שנאמר ובתבונה יתכונן שיתייסד הקדושה לעולמי עד. וזה שנאמר ומעשה ידינו כוננה עלינו ועל דרך מה שאמרנו מדברי הרמב"ם (בפ"ג מה' דעות ופ"ה משמונה פרקיו) שאין שום דבר רשות רק כשמכוין לשם שמים לגדל בניו לתלמוד תורה אף עסק פרנסתו עבודה. ובלא כונה לשם שמים הוא חטא (ונת' מא' ז) ומבקשים שיהיה מעשה ידינו כוננה עלינו שהקדושה שיהיה במעשה יתכונן לעולמי עד בבחינת נעם ה' עדש"נ ובתבונה יתכונן. וכמו שאמרנו שמהאי טעמא מבדילין על היין שמורה שמחה. שהוא שמח במה שזוכה להכיר ולהבדיל בין קודש לחול ונשאר הציפוי והחשק להיות תמיד פנוי לתורה כבשבת. וכמו שנברא האדם לשמש את קונו. ורק מפני הקללה בזעת אפך וגו' מוכרח לעשות מעשה בימי החול. (וכמו שנת' מוש"ק יתרו) וז"ש (ברכות יז.) גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך והיינו להיות דרופתקי דאורייתא כרשב"י שזה נקרא עושה רצונו של מקום כמו שאמרנו בפי' מ"ש (שם לה :) שבעושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים (ונת' פ' לך מא' ג עש"ב). ומי מעכב שאור שבעיסה וכו' שעל ידי הקלקול אנו מוכרחין לעסוק בעניני עמל העולם הזה ולהיות חורש בשעת חרישה וכו'. ומבקשים שיהיה על כל פנים המעשה לשם שמים לקבוע עתים לתורה ולגדל בניו לתלמוד תורה ומעשה ידינו כוננה עלינו שיתיסד הקדושה לעולמי עד על דרך ש"נ ובתובנה יתכונן.
3