פרי צדיק, נשא ו׳Peri Tzadik, Nasso 6
א׳הנה סדר הענינים שבסדרה זו הראשית הוא ענין השראת השכינה בנפשות ישראל על ידי שנשלמו הג' מחנות שעל ידי שנקבעו המקומות של מחנה ישראל ומחנה לוי' על ידי זה נקבע המחנה שכינה כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל. ואחר זה בא מצות וישלחו מן המחנה וגו' להורות שאחר כל זאת יוכל לארעות עוד טומאה גם אחר השראת הקדושה בנפש וכדאיתא במדרש שדייקא אחר מתן תור נתפשט בהם טומאת זיבה וצרעת שבהכרח להשתלח ממחנה שכינה ועל ידי זה יוכל האדם ליפול בנפשו שחלילה אפס תקוה. על זה בא אח"ז פ' גזל הגר שנאמר בה והתודה שיש תיקון לכל דבר על ידי התשובה כדאיתא ברע"מ פ' זו ע"פ זה פקודא דא הוא מצות תשובה. וגם בהרמב"ם ז"ל (רפ"א מה' תשובה) חשב המ"ע של תשובה מפ' זה. ואח"ז בא פ' סוטה שלא יפחד האדם בלבו אם אירע מכשול לפניו בלא ידיעתו מה שאין בידו להזהר כענין סתירת האשה עם אחר ונעלם מעיני אישה. כי גם ע"ז יש עצה עפ"י תורה להתברר העון על ידי שתיית מים המרים לברר הדבר. ואח"ז בא פ' נזיר שהוא ענין קדש עצמך במותר לך וכאמרם הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין וביחוד בימי הבחרות כש"נ ואקום מבחוריכם לנזירים שדייקא אז נצרך לעשות גדרים לעצמו ויש בענין זה עומק גדול וע"ז נאמר איש כי יפליא כי לפעמים אין רשאי ונקרא חוטא כמו שאמרו (נדרים י.) שנזיר חוטא הוא שציער עצמו מן היין וכאמרם (ירושלמי הובא בר"ן שם כ"ב:) לא דייך במה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים. אמנם מי שמרגיש בעצמו שהוא צריך לזה כענין הנזיר של שמעון הצדיק (שם ט:) שאמר עליו כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל ועליו אמר הכתוב איש כי יפליא. ותיבת פלא יש בה שני משמעות א' מלשון נפלא ונעלם. וגם משמעות התגלות ומפורש כענין לא ניתן נזירות אלא להפלאה וקטן היודע להפלות. ויובן זה על דרך אמרם ז"ל על הפ' הנני יוסף להפליא וגו' הפלא ופלא הפלאה זו איני יודע מה הוא כשהוא אומר ואבדה חכמת חכמיו וגו' הוי בהפלאה של תורה מדבר. היינו משמעות כפל הלשון הפלא ופלא היינו שיהיה נסתר ונעלם מעיניהם העומק והפליאה של חכמת התורה. וכאן נרמז בתיבת כי יפליא שני המשמעות הנ"ל היינו שיהיה נגלה ומפורש לפניו הפלא והעומק של כח חכמת התורה. כי בזמן שהאדם מרגיש בנפשו שנצרך ליתן גדר בנפשו באיזה ענין הוא בא על עומק דברי תורה באותו דבר. ועל זה מרומז בהמלאך שבא על נזירת שמשון נאמר שם ומפליא לעשית שעשה בזה דבר פליאה. ובזה יובן הדין המובא בש"ע שאם האדם מקבל עליו איזה דבר שיהיה עליו כאיסור של תורה אין מועיל לו התרה. ותמהו ע"ש שהרי ע"ז גופא יוכל לשאול מה שאסר על עצמו כאיסור של תורה. אמנם תוכן הענין כמו שיש כח בסנהדרין וחכמי הדורות לעשות גדר וסייג על כלל ישראל שלא יועיל על זה שום התרה שזהו עיקר כח תורה שבעל פה וכמו שבכל עיר יש בכח טוב העיר לעשות איסורים למגדר מלתא. כמו כן האדם בעת שרואה בנפשו שהוא צריך לגדר זה יש לו כח כמו איסור של תורה וממילא כשהוא אומר כן בוודאי הוא מכוון שצריך לגדר זה וממילא אין לו התרה. ועל זה מרמז בתיבת איש כי יפליא היינו בעת שרואה בעצמו שצריך לזה אז בא על פליאת חכמה של הד"ת זו. וענין פ' נזיר מרמז על כח תורה שבעל פה כדברנו הנ"ל שזהו עיקר כח החכמים לעשות גדרים וסייגים לצורך השעה ויש להם כח כגוף התורה:
1
ב׳ואחר זה נאמר ברכת כהנים שהוא ענין ברכת השפעת כח התורה כמו שדברנו מזה. ואחר זה נאמר בקרבנות חנוכת הנשיאים שזה מרמז על עצם כח התחדשות של תורה שבעל פה מה שהאדם מחדש מלבו שכל נשיא המציא לעצמו מלבו להביא מספר הקרבנות הללו כדאיתא במדרש (במדרש רבה פ' י"ב) על הפ' ויביאו את קרבנם שכולם הביאו מעצמם את כל קרבנם ביום הראשון וע"פ הדיבור הקריב אחר כך כל אחד ביומו המיוחד לו. והנה פרט בכל נשיא ונשיא מספר הקרבנות ומנחתם ומשקל הכלים אם שכולם הקריבו בשוה שנראה כמיותר שהיה יכול לכתוב וכן ביום השני הקריב נשיא פ' כמספר הראשון וכן בכולם. מזה מוכיח המ"ר שכל אחד היה לו כוונות אחרות בהקרבתו לזה פרט בכל אחד במיוחד. מזה נוכל להבין כח התחדשות של תורה שבעל פה אף על פי ששני ב"א עושים מעשה בתבנית אחד עכ"ז יש לכל אחד ענין ומדרגה בפ"ע לפי ערך הכנת לבו בפנימיות הענין והעיקר אחר כונת הלב הדברים אמורים. וכמו שיש חילוקים בפרטי נפשות שכל אחד מרגיש טעם אחר באותו המצוה בעצמה כמו כן יש חילוק בהזמן שאין כונת המצוה דומה מיום אחד לחבירו אף באותו מצוה בעצמה. וכמו שאומרים בשם צדיקי הדור שכל כונת האריז"ל בתפלה הם רק מיום אחד ומי שנפשו יפה ונותן לבו יוכל בכל יום לחדש ולטעום כונה אחרת בתפלתו. והוא כענין המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית שכל הבריאה שנברא בששת ימי המעשה בשעת הבריאה מתחדשים בכל ששת ימי המעשה. הגם שאין חדש תחת השמש. רק באותו דבר עצמו מגיע לו חיות חדש מכח שיה"מ של הבריאה. והוא על ידי שהקב"ה מחדש הלבות בכל יום ועל ידי זה נשפע חיות חדש לכל הברואים:
2
ג׳והנה לאחר שנפרטו בפרט כל הקרבנות הנשיאים בפ"ע נאמר אחר כך החשבון של כולם בכלל מה שנראה לכאורה בוודאי למותר שכל אחד יוכל לחשוב זאת ונכתב על זה פרשה מיוחדת בכמה פסוקים להורות לנו גם כן בזה שכמו שיש כונה וטעם חדש בכל נפש בפרט אף באותו מעשה עצמו כמו כן יש עוד כונה וטעם מיוחד על ידי התכללות החשבון של כולם יחד. וכמו"כ בזמן כמו שיש בכל יום בפרט חיות חדש בהבריאה משיה"מ של הבריאה כמו"כ בכל שבת מרגישים טעם התחדשות של כללות הבריאה של שיה"מ יחד. כמש"נ ויכולו השמים והארץ וגו' ויכל אלהים ביום השביעי וגו' וכמו שאומרים חמדת הימים אותו קראת והיינו עיקר החמדה והחביבות של כח התחדשות תורה שבעל פה כדברינו הנ"ל. וי"ל שע"ז הרמז נזכר האדרא בזוה"ק בפ' זו שהוא ענין הביאני המלך חדריו בחדרי תורה שבעל פה ונזכר שם בדברי רשב"י אנן בחביבותא תליא מילתא וכנ"ל:
3