פרי צדיק, נצבים י״בPeri Tzadik, Nitzavim 12
א׳נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאוביך ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו. צריך להבין על איזה זמן נאמר השבועה זו הלא בזמן החורבן לקחו אז האויבים הדגן והתירוש ומזמן החורבן ועד היום לא הי' לישראל עוד ארץ שלהם. גם מה שנא' בימינו ובזרוע עוזו ובגמ' (ברכות ו'.) בימינו זו תורה וכו' ובזרוע עוזו אלו תפילין ובזוה"ק (ח"ג רס"ט א') איתא ובזרוע עוזו ואין עוז אלא תורה והוא כמו שנדרש (זבחים קט"ז.) הפ' ה' עוז לעמו יתן על מתן תורה ולמה נצרך לזה שבועה חמורה כ"כ. אך הענין ע"פ שא' (רע"מ עקב רע"א ב') על הפ' לכו לחמו בלחמי וגו' ודא נהמא דאורייתא דבכתב ויינא דאורייתא דבע"פ. אבל מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו ג"כ כמי שמצינו (שבת ס"ג.) חגור חרבך וגו' א"ל האי בד"ת כתיב א"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו. וכן כאן המכוון שע"י האכילה זוכה לד"ת וכמו שאנו אומרים בסעודה שני' דשבת נהורי' ישרי בה שע"י הסעודה זוכין להאור. דלחם הוא קיום החיים כמו שנא' כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם. ועיקר החיים הוא התורה כמו שנא' ראה נתתי לפניך את החיים ובחרת בחיים וכמו שאומרים כי הם חיינו וכו'. וביין מצינו מפורש (סנהד' ל"ח.) אגברו חמרא אדרדקי כי היכא דלימרו מלתא וכו' נכנס יין יצא סוד. וסוד הכוונה על תושבע"פ ע"ד שא' (פסחים קי"א:) סודרא דמר כי צורבא מרבנן שדרך הת"ח לעטוף בסודר ואי' (שבת ע"ז:) סודרא סוד ה' ליראיו שהתושבע"פ מתגלה רק ליראיו כמו שנא' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכן אי' (תנחו' תשא ל"ד) אתם אומרים שאתם בניי וכו' מי שמסטורין שלי אצלו הם בניי ומסטורין הם הסודות. וכן אי' (סנהד' ע':) על פ' ולרוזנים אי שכר מי שכל רזי עולם גלוים לו ישתה יין וכו' שהתושבע"פ שהוא חכמה תתאה חכמת שלמה נקרא רז ואור גימ' ר"ז כמו"ש בזוה"ק בכ"ד. והרי דבשתיית יין מתגלה סוד תושבע"פ. וזה שנשבע ה' בימינו זו תורה ובזרוע עוזו שנדרש ג"כ על תורה כנ"ל והיינו תושבע"פ וכמ"ש בזוה"ק (ח"ב קס"ז א') ובתיקונים (תי' כ"א) דמימינא אתיהיבת אורייתא דבכתב ומשמאלא אתיהיבת אורייתא דבע"פ אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך היינו אף שלפעמים יוכל להיות מי שנא' בו ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וכ' בסה"ק שהיצה"ר והקליפות נהנים ממנו ומקבלים עוד חיות מזה. וכמו שא' (סוכה נ"ב.) שלמה קראו שונא שנא' אם רעב שונאך האכילהו לחם והיינו מלחמה של תורה כפירש"י ואם צמא השקהו מים ג"כ מרמז על תורה. ומה שהיצה"ר רעב וצמא לד"ת הוא רק להכניס בלבו מחשבות זרות להתייהר או לקנתר שעי"ז יהנה הוא מד"ת זו. ומ"מ נאמר כי גחלים אתה חותה על ראשו שלבסוף מחשבתו לא תקום כי באמת הד"ת הם גחלים על ראשו שהמאור שבה יחזירו למוטב כמו שא' חז"ל. וכמו שאמרנו מה שדרשו (תענית ז'.) הפ' הוי כל צמא לכו למים על תלמיד שאינו הגון אף שיש עונש ללמדו כמו שא' (חולין קל"ג.) מ"מ להתלמיד אומרים לכו למים שישתדל ללמוד שהמאור שבה יחזירו למוטב. וכמ"ש רבינו חיים אור זרוע שאף שיענש על מה שלימודו שלא ע"מ לעשות מ"מ יהי' לו שכר בעד הלימוד. ע"ד שכ' התוס' (תענית י"א.) במתענה שנענש ומקבל שכר מידי דהוה אמתענה בשבת (ונת' במ"א). וע"ז אמר אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך שמבטיח השי"ת שהיצה"ר לא יוכל לשלוט בהד"ת שלומד. ודגנך מרמז לתושב"כ שהוא בחי' לחם כמו שנא' לכו לחמו בלחמי. ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו הענין הוא שבכל פעם שמתגלה בעולם דרך חדש בתושבע"פ מתגלה לעומת זה חדשות בחכמות חיצונות באומות. כמו שמצינו בזמן שמעון הצדיק שהי' משירי אנשי כנה"ג שהם יסדו התושבע"פ אז הי' כנגדו אלכסנדרוס מוקדון ורבו שהפיצו החכמת יונית שהוא מינות ואפיקורסות שזה לעומת זה וכמו שנת' במ"א שבזמן שהי' צריך להיות התגלות התושב"כ הי' אז חכמת מצרים ואח"כ בבבל הי' עוד אשפים וחרטומים לעומת שהי' אז בישראל נביאים. ובזמן שהתחיל להתפשט חכמת תושבע"פ שהוא על הגוון משכל החכמים שבאמת הוא מה שמופיע בהם השי"ת. התחיל אצלם לעומת זה חכמת יונית שהוא ג"כ מה שמחדשים משכלם. וע"ז נא' ואם ישתו בני נכר שהם האו"ה תירושך שמרמז לתושבע"פ. וכן אי' בתיקונים (תי' ח') ובושה החמה ס"מ וחפרה הלבנה נוקבי' דס"מ שהם אומרים שלהם הוא התורה שנמשלה לחמה וכעין שא' בזוה"ק (ח"ב קפ"ח א') שאמר ההגמון שאצלם הוא השפת אמת שתכון לעד וזה נגד בחי' תושב"כ וע"ז אמר ובושה החמה. וחפרה הלבנה הוא מה שמחדשים הם בשכלם ועל זה אומרים שהוא הלבנה שלהם סיהרא דמקבלא משמשא. ע"ז אומר ואם ישתו בני נכר תירושך. כי מאספיו יאכלוהו הוא נגד אם אתן דגנך וגו' שבאמת ע"י האכילה יבואו לד"ת והללו את ה' ומקבציו ישתוהו הוא נגד התירוש וזהו ישתוהו בחצרות קדשי שיהי' בבחי' היין שזכה משמחו שהיא סוד תושבע"פ וכאמור:
1