פרי צדיק, נח ה׳Peri Tzadik, Noach 5
א׳במד"ת (שם) הדלקת הנר דכ' וקראת לשבת עונג זו הדלקת הנר בשבת וא"ת לישב בחשך אין זה עונג שאין יורדי גיהנם נדונין אלא בחשך שנא' ארץ עיפתה כמו אופל ובמק"א (מד"ת ר"פ בא) במה הרשעי מתכסים בגיהנם בחשך הגיגית הזו כו' כך הרשעים והיה במחשך מעשיהם לפיכך הקב"ה מכסה עליהם שהוא חשך שנא' וחשך על פני תהום זה גיהנם ובגמ' (פסחים נד.) נקרא אור של גיהנם. וכן בזוהר הקדוש (ח"ג לד ע"ב) דחשיב ז' אורות שנבראו קודם שנברא העולם חשב אור גיהנם ע"ש. והענין עפמ"ש בגמ' (עירובין יט.) דפושעי עכו"פ אפי' על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה. ולהם הגיהנם חושך וכמו שבעוה"ז והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו כן גם בגיהנם אינם חוזרין וכמש"נ הפושעים בי שפושעין והולכין לעולם משא"כ בפושעי ישראל שמצדיקין עליהם הדין ואומרים לפניו רבש"ע יפה דנת יפה זכית יפה חייבת כו' להם נקרא הגיהנם אור של גיהנם. דכיון שנכנסין להם מאיר להם ומצדיקין הדין עליהם. וכמו ששמענו מחסיד א' שאמר קודם מותו שמה לו לפחוד מגיהנם כיון שבו יזכה לומר שבח יפה כזה יפה דנת וכוק וע"כ נקרא אור גיהנם שמאיר להם. ורק שעתא חדא דמחייבי בגיהנם ואתי אברהם אבינו ומסיק להו ומקבל להו. ואמר טעם זה להדלקת הנר בשבת. דבשבת כל ישראל נקראו היושבת בגנים כמו שנאמר (בשהש"ר ח') שבשבת משכימין לבית הכנסת וקורין ק"ש כו' והקב"ה אומר להם בני הגביהו קולכם וכו' והיינו שבשבת כל ישראל כיושב בג"ע. שהוא שאז מאיר להם. וענ"ג ר"ת "עדן "נהר "גן (כמו שנאמר זח"א כו א) שהם ג' קדושת שבת. והוא אור היפך הגיהנם שהוא חושך. ואמר מה ראו נשים להצטוות על ג' מצות האלו כו'. שפכה את דמו כו' תשפוך דמה ותשמור נדתה כו'. חלה היא טמאה חלתו של עולם כו'. הדלקת הנר היא כבתה נרו של אדם כו' ובגמ' (שבת לב.) נשמה שנתתי בכם קרויה נר על עסקי נר הזהרתי אתכם ע"ש וג' דברים אלו כנגד פגם אדה"ר שהיה בנפש רוח ונשמה. והיה על ידי גרם חוה. וז"ש היא טמאה חלתו של עולם כנגד הנפש וכמו"ש כך עשה הקב"ה לאדה"ר דכ' ואד יעלה מן הארץ וגו' את האדם עפר וגו' והוא כנגד הנפש דכ' תוצא הארץ נפש חיה ואי' בזוהר הקדוש (ח"ב יב.) דא נפשא דאדם קדמאה. ואף דשם הכתוב מדבר מבע"ח נכלל בו גם נפש האדם שהוא חיות הגוף. ומ"ש היא שפכה את דמו הוא כנגד הרוח שהוא בלב. ובגמ' הלשון רביעית דם נתתי בכם. והיינו ריבית דם שבלב וכמו"ש תוס' (סוטה ה'.) רביעית דם הוא דם הצלול שממנו משתית הלב וכו' ע"ש. ואף דכ' כי הדם הוא הנפש היינו דם שבכבד ודם כל האיברים. ורביעית דם היינו הצלול שבלב ושם משכן הרוח וכנגד זה אמר תשמור נדתה כדי שיתכפר לה על דם האדם ששפכה. והדלקת הנר כנגד פגם הנשמה וכמו"ש בגמ' נשמה שנתתי בכם קרויה נר וכו' וכ' נר ה' נשמת אדם. וניתנו הג' מצות לתקן הפגם שבנפש רוח ונשמה. ולכן מצות חלקה ונדה נוהג בכל יום הדלקת הנר רק בשבת ועפמ"ש בזוהר הקדוש פ' זו (סב א) נפש ורוח כלילן דא עם דא כו' אתא בר נש לאתדכאה מסייעין ליה בנשמתא קדישא כו' ומקדשין ליה ואיקרי קדוש. ובכל יום יש לאדם נפש ורוח. ובשבת דאי' בזוהר הקדוש (ח"ב פח ב) בשבתא יהבין ליה לב"נ נשמתא אחרא כו' נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי שזוכה כל א' מישראל לנשמה. וכן בגמ' (ביצה טז.) אף שלמדו מדכ' וינפש וי אבדה נפש. מ"מ אמרו הלשון נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם כו' וזהו ומקדשין ליה ואקרי קדוש וע"ד מש"נ לדעת כי אני ה' מקדשכם. ועל כן מצות חלה ונדה שבאו לתקן פגם הנפש והרוח מצותן כל הימים. ומצות הדלקת הנר בשבת לתקן פגם מהנשמה שיש מפגם הנחש. וכמו שאורמים ובמנרתא טבתא דנהרא על רישין והיינו הנשמה כמו שזוכין במעי אמו ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו שנא' בהלו נרו עלי ראשי (כמו"ש נדה ל:) והיינו נר ה' נשמת אדם. דנקרא נר ה' להאיר לו אור זה דהכרת כבוד מלכותו ית' מכל הבריאה וכמו שאמרנו שזהו האור שנברא ביום הראשן שהיה האדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו דהיינו להכיר מכל הבריאה כבוד מלכותו ית'. ובמעי אמו הנר על ראשו כי בעודו במעי אמו עדיין אין בו יצר הרע כמו שנאמר (סנהדרין צא:) מקרא דלפתח חטאת רובץ. והנשמה טהורה חלק אלוה והיינו מאורו ית' שהוא ההתגלות ראשון מבריאת יש מאין להשגת אדם. וכמו כן בשבת הנשמה יתירה דא' בזוהר הקדוש דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי הוא ג"כ הנר שעל הראש שהוא אור מקיף שאין שליטה ליצר הרע בשבעת. ועל כן אמרו (ב"ר פ' יא) ברכו במאורות ע"ש דמשמע שבשבת יש התגלות מאותו אור דיום א'. ומפורש גן בס' הבהיר לקח שביעי ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים. ועל ידי נר שבת מתקנים פגם הנשמה של אדם וניצולים מיצר הרע וז"ש ובמנרתא טבתא דנהרא על רישין. ובחול שיש מי שלא זכה ואית בי' תרין דרגין נפש ורוח כמו"ש בזוהר הקדוש בא מצות חלה ונדה לתקן הפגם של הנחש בב' מדריגות נפש ורוח וכאמור ובא פתיחה זו בר"פ נח. עפ"י מה שאמרנו מהזוהר הקדוש ומהמ"ר שבדור המבול היה נפש משה רבינו והיה הזמן ליתן להם התורה. ויש לזה רמז גם בגמ' (כשנ"ת למעלה) ומסתמא היה אז הזמן לתקן כל פגם הנחש בכל הג' מדרגות נפש רוח ונשמה. ואחר שקלקלו ונהפך למים הזדונים ומי המבול. על ג' עבירות אלו נשים מתות כו' ובשבת הזמן לתקן כל הפגם ואלמלי משמרין כל ישראל השבת כהלכתן מיד נגאלין מכל וכל שהיה נעשה התיקון לגמרי. רק העולם נידון אחר רובו. ומ"מ כל נפש בפרט המשמר שבת כהלכתו מיד נגאל:
1