פרי צדיק, נח ו׳Peri Tzadik, Noach 6
א׳בזוהר הקדוש (וירא קיז א) ובשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא וכו' וסימניך בשנת שש מאות לחיי נח וגו' נבקעו כל מעינות תהום רבה. וצריך להבין הרמז והסימן איך הוא מורה על ת"ר לאלף הששי. והענין דשורש הגליות על פגם הברית וכמו"ש בזוה"ח (תבא) דתוכחות שבמשנה תורה על גלות האחרון וכ' האריז"ל שמספר צ"ח רומז על פגם זה. ואיתא בזוהר הקדוש (ח"א ריט ב) דלא אית ליה תשובה ולא תמאן אפי שכינתא ע"ש. ובמק"א (זח"ב ריד ב) איתא וה"מ כד לא עבד תיובתא שלימתא תיובתא דאיהי אתחזייא לחפייא על כל עובדוי. והמכוון מי שיוכל לתקן כל שורש קלקול הנחש שהיה בפגם זה שהטיל זוהמא בחוה (כמו"ש שבת קמו.) ומזה נדבקה הזוהמא גם באדה"ר ועל ידי כן נעשה משוך בערלתו (כמו שנאמר סנהדרין לח:) והיינו שבודאי נברא מהול. ועל ידי הקלקול נעשה משוך בערלתו וכיון שהיה ביום ו' בתוך ימי בראשית הוא כמו שנברא כך. ועל כן כל תולדותיו נולדים ערלים. ועל ידי הזוהמא שהטיל הנחש ונדבקה באדה"ר גרם הקלקול והפגם בהק"ל שנה. ומי שמתקן כל שור הקלקול של פגם הנחש צריך להיות חי לעולם. שאדה"ר נאמר לו כי ביו אכלך ממנו מות תמות וחי תתק"ל שנה. והוא דיומו של הקב"ה אלך שנה שנא' כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול. והיינו שז' ימי בראשית ז' המדות. ומזוקק שבעתיים ז' פעמים ז' והיינו מ"ט שע"ב. וכשכל עשר המדות כלולים מעשר הוא מאה שנה מספר שלם וכמו"ש בזוה"ק (ח"א קכג א) וזה בכל מדה. וכשכל המדות כלולים בעשר הוא אלף שנה יומו של הקב"ה. ואדה"ר היה יכול לחיות ט' מאות שנה ובמאה העשירית ג"כ. אף לחיות אלף שנה בשלימות היה צריך לתקן כל פגם הנחש מכל וכל ואז היה חי לעולם. וכן מי שהיה מתקן כל הקלקול בשלימות שזהו המכוון במ"ש תיובתא דאיהי אתחזייא לחפייא על כל עובדוי זה היה חי לעולם. וכיון שלא היה עוד מי שתיקן כן כל הפגם מכל וכל שיזכה שיהיה חי לעולם כ' בזוהר הקדוש דלא אית ליה תשובה. והנה ז' אלפים שנה כנגד ז' ימי בראשית שהם ז' המדות והעולם משמט אלף שנים שהוא יום שכולו שבת (כמו שנאמר סנהדרין צז סע"א) וזה שלא נאמר כי טוב ביום השני שמרמז לאלף השני שבו היה דור המבול ודור הפלגה. ואין טוב אלא צדיק שנאמר אמרו צדיק כי טוב (כמו שנאמר חגיגה יב.) ודור המבול היו ההיפך ממדת צדיק שפגמו בברית בחיק צדיק. והם הרע שהוא ההיפך הטוב. ופגם זה נקרא בגמ' (נדה יג:) בני מבול וכן דור הפלגה איתא (מד"ת פ' זו טז) לא התקינו ערובי חצרות אלא מפני דרכי שלום. וכן מורה לשון עירוב שמערב יחד דעת בני אדם ועושה אותם כאחד. ומסיים במד' אני עושה שלום בעולמי ורשעים אלו עומדים לתת מחלוקת בעולם וכו' ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' ואף דאיתא בב"ר על פ' זה שהיו אוהבין זה את זה לפיכך נשתיירה מהן פליטה. מ"מ צפה השם יתברך שכינוס שלהם יגרום הפירוד והמחלוקת שאחר כך כל א' ירצה להשתרר על חבירו. והכינוס שלהם רק לחלוק המקום ב"ה. וזהו כינוס לרשעים רע להם ורע לעולם (כמו שנאמר סנהדרין עא:) וכן היו אחר כך הורגים זה בזה. והיו הם ג"כ מתנגדים למדת צדיק שנקרא שלום כידוע מהזוהר הקדוש. וביום ו' כתיב וירא א' את כל אשר עשה והנה טוב מאד שנדרש (ב"ר פ' ט) על כל ההיפך מהטוב שיום ו' נגד מדת צדיק יסו"ע והזמן בו לתקן כל פגם וקלקול הנחש שהיה באכילה וגרם הפגם על ידי הזוהמא שהטיל בחוה. וצדיק הוא דנטיר ברית. וכן באו הו' אלפי שנה לתקן כל המדות מעילא לתתא ואחר כך יתקן השם יתברך מצדו בבחי' ג' ראשונות ונזכה לימות המשיח וליום שכולו שבת. וכמו שאמרנו לענין ההפטורת ג' דפורעניתא וז' דנחמתא שהם לתקן ז' המדות מתתא לעילא. רק דשם באו הג' דפורעניתא נגד הג' ראשונות מקודם. וכאן באו הז' אלפים כנגד ז' המדות מעילא לתתא. ונמצא אלף הששי נגד מדת יסוד. ובשנת ת"ר לאלף הששי היינו כשעבר מאה הששית שהוא נגד יסוד שביסוד ואז הזמן לתקן כל הפגם וז"ש שיתפתחון תרעי דחכמתא לתתא. והוא כמו שאמרנו דמ"ש בזוהר הקדוש דלא אית ליה תשובה הוא עדמ"ש בבני עלי (ר"ה יח.) בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה. וכעין זה בפגם זה לא אית ליה תשובה דשורש תשובה מבחי' בינה לבא כידוע וזה אי אפשר לתקן בשלימות. שאם היה מתקן כל הפגם היה חי לעולם כמו שאמרנו. אבל בתורה שהיא ממדת חכמה מתכפר וזש"נ לכל בשרו מרפא. והיינו לפגם זה שנקרא בשר. כמש"נ רר בשרו וגו' ובקדושה בשר קודש ובההיפך נקרא בשר חמורים והתורה מרפא אף לפגם זה. וע"כ כשיעברו ת"ר לאלף הששי נגד יסוד שביסוד יתפתחון תרעי דחכמתא ומי שירצה לשוב באמת ירגיש הסייעתא איך שנפתחו שערי חכמה עליונה שהוא תושב"כ שהיא נגד מדת חכמה ומאמר יהי אור וכמו שנאמר (ב"ר פ"ג) ה"פ אורה כו' כנגד ה' חומשי תורה. וכ' אור זרוע לצדיק שהשם יתברך משפיע במי שמתגבר על יצרו שהיא מבחי' צדיק. מאור הראשון שהוא חכמה דלעילא כמו שמקבלת מקוצא דיוד דלעילא דרמיז לכ"ע. ומבועי דחכמתא לתתא הוא התורה שבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס וזה מועיל ליישר הלב להוריק הרע מלב כסיל ג"כ. וז"ש (תענית טו.) צדיקים לאורה דכ' אור זרוע לצדיק והיינו אור הראשון שהשם יתברך משפיע לצדיק מצד השי"ת מהאור ששנגנז לע"ל. ולישרים דכ' לישרי לב שמחה והוא דכתיב אור צדיקים ישמח דע"י אור צדיקים אור תורה שבעל פה מבועי דחכמתא לתתא שמועיל ליישר הלב זוכה לשמחה. ועז"א בזוהר הקדוש וסימנך בשנת שש מאורת לחיי נח. שנח נקרא איש צדיק מפני שלא קלקל כפגם דורו דור המבול. וזכה ג"כ להיות מרכבה למדת צדיק יסו"ע וכשחי שש מאות שנה היה כנגד יסוד שביסוד. ואז היה הזמן ליתן תורה שבכתב על ידי נפש משה רבינו שהיה אז כמו שנאמר ברע"מ (זח"ג רטז ב) אך דור המבול לא רצו לקבל וכמו"ש (שמו"ר פ' ל) ע"פ ודעת דרכיך לא חפצנו זה תורה וע"כ נרמז נבקעו כל מעיינות תהום רבה שמרמז על מבועי דחכמתא לתתא שמאחר של ארצו לקבל תורה שבכתב הופיע להם השם יתברך מבועי דחכמתא לתתא שהוא אור תורה שבעל פה אולי יועיל להם אם ירצו. אך גם זה לא הועיל להם וזה ג"כ נרמז במש"נ ודעת דרכיך גו' ודעת דייקא וכמו שאמרנו למעלה וז"ש בזוהר הקדוש שבשנת ת"ר לאלף הששי יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דכמתא לתתא. אמר חכמתא דלעילא קודם שהוא כבר אחר מ"ת. ואז הזמן לפתוח שערי חכמה עליונה שהוא אור זרוע לצדיק. ותורה שבעל פה שהיא אור צדיקים ישמח כאמור ומסיים בזוהר הקדוש ויתתקן עלמא לאעלא בשביעאה כבר נש דמתתקן ביומא שתיתאה מכי ערב שמשא לאעלא בשבתא. והיינו דמספר שש מאות כנגד ו' המדות ששת ימי בראשית שכל א' כלול מעשר פ' עשר וכמו שאמרנו. וזהו הו' מדות שצריך האדם להתברר מצדו. לתקן הפגם בבחי' צדיק שהיא באכילה ובתאוות. ואחר כך ד' מאות שהשי"ת משפיע מג' ראשונות חב"ד תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא. ואחר כך מאה אחרונה נגד מדת מלכות. והם ימות המשיח שהם בתוספת שבת. שהוא אלף השביעי יום שכולו שבת:
1