פרי צדיק, נח ז׳Peri Tzadik, Noach 7
א׳בזוהר הקדוש פ' זו (ס' א) ר"י פתח טוב איש חונן ומלוה וגו' טוב איש דא קב"ה כו' ד"א טוב איש דא צדיק כו' ר' יוסי אמר דא נח וכו' רבי יצחק אמר דא שבחא דשבת דביה פתח טוב כו' ר"ח אמר כלא חד ולהו מלה חדה אמרו וכו'. המכוון שכולם דרשו כמו שפתח רבי יהודה טוב איש דא קב"ה דאקרי טוב כמד"כ טוב ה' לכל וכ' ה' איש מלחמה להאי כל חונן ומלוה. ר"ל למדת צדיק יוס"ע דאקרי כל וז"ש לאתר דלית ליה מדיליה והיינו דמדת יסוד אינו מרומז באות מיוחד משם הוי"ה. רק אות ו"ו ת"ת והו' זעירא ו' המילוי מרמז ליסוד כמו שנאמר בזוהר הקדוש (ח"ג יא א וזח"א קפב ב') רזא דאת ו"ו דאזלי תרווייהו כחדא וז"ש וההוא אתר מניה אתזן. והיינו דטוב הוא מורה על אור כמש"נ וירא א' את האור כי טוב. ואמר כשהוא היחוד והשפעת האור למדת מלכות בחי' כנס"י. ההמשכה על ידי מדת יסוד שנקרא כל וזהו טוב ה' לכל למדת כל. יכלכל דבר במשפט דהא ההוא דבר לא אתזן אלא במשפט כד"א צדיק ומשפט וגו' והיינו דבר מורה על מדת מלכות וכמו שנאמר (שבת קלח:) דבר ה' זו הלכה והיא מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה ובזה"ק (ח"א לב א) והאי דבור אקרי שבת כו' ואמר דהאי דבר לא אתזן אלא במשפט והיינו עמודא דאמצעיתא קב"ה כידוע. וז"ש אחר כך ומאן איהו דלי"ת כו' והיינו דה' ד' הות. ודרש הפסוק על השפעת המדות כשהוא יחוד קב"ה ושכינתיה. ושם הוי"ה כולל כל המדות י"ה חו"ב ו"ה קבה"ו (כמ"ש זח"ג רנח א) וקוצא דיוד דלעילא רמיזא לאין שהוא כ"ע (כמש"ש סה ב). וטוב הוא אור הראשון. שהוא מאמר יהי אור שכנגד חכמה כשהוא מקבל מכ"ע על ידי קוצא דיוד דלעילא. ודרש טוב איש על קב"ה חונן ומלוה לאתר דלית ליה מדיליה והיינו למדת כל כענין מש"נ טוב ה' לכל. ועל ידו בא האור לה' תתאה כנס"י. ולפעמים חונן ולפעמים מלוה ועז"א חונן ומלוה שלפעמים חונן האור מצד הקב"ה ולפעמים מלוה שיהיה על ידי כן אתער לתתא על ידי שמסייעין באתדל"ע. ואחר כך אמר טוב איש דא צדיק והיינו דכתיב אור זרוע לצדיק. ואי' (תענית טו.) צדיקים לאורה והיינו דצדיק נקרא המתגבר על יצרו וזה צריך לאור. והשי"ת משפיע בו האור שיוכל להתגבר על יצרו ועז"נ טוב ה' לכל והיינו להצדיק שזוכה להיות מרכבה למדת כל. ולפעמים השי"ת חונן האור ולפעמים מלוה וכמו שמצינו באאע"ה דאי' (ב"ר פ' ב) יהיה אור זה אברהם הה"ד מי העיר ממזרח צדק אל תקרא העיר אלא האיר והיינו דמש"נ העיר וגו' ההתעוררות היה ע"י שהופיע השי"ת באאע"ה האור ועל ידי זה בא מצדו האתעדל"ת שהרעיש בלבו מי ברא אלא. דכבר אמרנו מהשל"ה שבכ"מ שאמרו אל תיקרי אין הפירוש לתקן הקריאה שאין כאן קרי וכתיב רק הפירוש שלא תוכל לקרוא כך עש שתקרא כך ואז תקרא ככתבו. וכן כאן העיר כפשוטו רק איך השי"ת מעיר הא נצרך להיות אתעדל"ת וז"ש א"ת העיר אלא האיר שהשם יתברך שולח האור בלב ועי"ז בא האתעדל"ת מצד האדם. וזהו נקרא מלוה שנותן השם יתברך בהלואה האור כדי שעי"ז יתעורר בעצמו באתעדל"ת. ולפעמים השם יתברך חונן האור והיינו במי שאין לו כח בעצמו להתגבר על היצר הרע והשם יתברך חונן לו האור שיהיה ל עזר להתגבר על יצרו עדמ"ש (סוכה נב) ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו. ומייתי הזוה"ק ראיה שלא נאמר דמש"נ אור זרוע לצדיק קאי על השכר המיועד לצדיקים לעתיד וכמ"ש (חגיגה יב.) שהאור הראשון גנזו לצדיקים לעתיד לבא. ולא קאי כלל בעוה"ז כמ"ש בתענית צדיקים לאורה. וע"ז מייתי הזוה"ק דכתיב אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. והוא ראיה שאחר כך יבא השכר שעז"נ פרי מעלליהם יאכלו בעתיד ומה שנאמר אמרו צדיק כי טוב היינו מש"נ טוב ה' לכל שהשם יתברך משפיע האור כי טוב לצדיק שיוכל להתגבר על היצר הרע. וזה השי"ת לפעמים חונן ולפעמים מלוה כאמור. ר' יוסי אמר דא נח דכ' נח איש צדיק. ולכאורה כיון דבנח לא נזכר לשון טוב דדרש. רק מה שנזכר לשון טוב בפסוק אמרו צדיק כי טוב. וא"כ למה פליג עם הד"א. רק המכוון שר' יוסי אמר שרק בצדיק כמו נח בו כתיב שהשם יתברך חונן ומלוה האור. משא"כ בשאר צדיק יכול להיות פירוש הכ' אור זרוע לצדיק על האור הראשון העתיד לצדיקים. והוא השכר המעותד לע"ל. ורק בנח שמצינו למדנו שלמד נח תורה (כמ"ש בפירש"י) ומהיכן ידע הד"ת רק שהשם יתברך השפיע בו האור תורה וזהו חונן. גם בו כתיב את האלהים התהלך נח. והיינו שע"י שהופיע בו השי"ת אור התעורר הוא ג"כ מצדו באתערותא דלתתא ובזה היה השי"ת בחי' מלוה האור. ר' יצחק א' דא שבחא דשבת דביה פתח טוב דכ' טוב להודות לה'. והיינו שבשבת יש ב' הבחינות חונן ומלוה. שאינו כדי. וכמ"ש (שבת י:) מתנה טובה וכו' לתנה לישראל דכ' לדעת כי אני ה' מקדשכם. והיינו שבשבת משפיע השי"ת האור חכמה דאקרי קודש כמ"ש בזוה"ק. וכמו שמקבל על ידי קוצא דלעילא מכ"ע. ועל ידי כן זוכה כל אחד מישראל ליראה וכמו שנקראו כל ישראל בשבת יראי שמי כמ"ש (תענית ח: ופירש"י) ובירושלמי שאימת שבת על ע"ה. וזש"נ טוב להודות לה' שע"י היראה בא לתשובה כשנזכר שעבר ועשה נגד רצונו כון דרשו (ע"ז יט.) אשר איש ירא ה' אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש וכן אמרו (ברכות יז.) תכלית חכמה תשובה כו' שנא' ראשית חכמה יראת ה' וגו' שיראת ה' מביא לתשובה וזש"נ טוב להודות לה' שכל מי שמודה על שפעיו ה' מרחמהו וכמ"ש (בפרדר"א פ' יט) וכד"א מודה ועוזב ירוחם וזה חונן השי"ת במתנת חנם. ויום בשבת גם בחי' מלוה שעל ידי קדושת השבת מועיל להכניס קדושה לימי המעשה שיבואו אחר כך שיהיה גם בהם קדושה. ועל ידי כן זוכה להיות משמר השבת השניה כהלכתה. שימי המעשה מועילים להתקדש בקדושת השבת יותר ויותר בכל שבת וזה בחי' מלוה. וז"ש ר"ח כלא חד וחלהומלה חדא אמרו והיינו שכולם דרשו חונן ומלוה על השפעת האור כי טוב שהשי"ת משפיע להאי כל כש"נ טוב ה' לכל. ועל ידי מדה זו שנקרא כל בא ההשפעה למדת מלכות וכן הוא סדר היחוד רק דמר דרש על השפעת המדות ומר דרש על כל צדיק ומר אמר שהוא רק על צדיק כמו נח שנקרא ג"כ איש צדיק. וכל א' מישראל זוכה להיחוד בשבת. שבכל מצוה אומרים לשם יחוד קבה"ו. שעל ידי כל מצוה גורמין היחוד. ובשבת שכל היום הישראל משמר שבת וכיון שהוא רגיל במלאכה בכל ימי המעשה ופורש ממנה לכבוד השי"ת ביום השבת. נקרא בא לידו דבר עבירה וניצל הימנה שנותנים לו שכר כעושה מצוה כמ"ש (קידושין לט:) והוי ביום השבת כל היום עושה מצוה. ובכל יום השבת הוא היחוד קובה"ו. והיחוד הוא רק כשיש התגלות עתיקא וכמו שנאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד והיינו לעתיד כשיתגלה מדת הוא והיינו עתיקא כמ"ש (אדר"ז ר"צ א) עתיקא קדישא דאתכסייא קראי הוא. וזש"נ ביום ההוא כשיאיר מדת הוא שכן מורה לשון יום על האור עדמש"נ ויקרא א' לאור יום. ואז יהיה ה' אחד ושמו אחד שיהיה היחוד בהתגלות וכמ"ש בזוה"ק (ח"ג קט ב) ולזמנא דקב"ה אתקרב עם שכינתיה אתקיים ביה האי קרא כו' ועלת העלות שריא עלייהו כו' ע"ש:
1
ב׳והנה בכל מעלי שבתא אומרים שלום עליכם מלאכי השרת וכו' ולכאורה הוא מיוסד על פי מ"ש (שבת קיט:) שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו כו' אך שם מסיים אחד טוב כו' ע"ש ואמרנו שי"ל עפמ"ש (חגיגה יד:) כשדרשו במעשה מרכבה. והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע כבי אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי חתן וכלה. ומעשה מרכבה הם דברים שכיסה עתיק יומין וכמ"ש (פסחים קיט.) ובשבת שיש התגלות עתיקא כמ"ש בזוה"ק באים למאכי השרת ואומרים להם שלום עליכם. בואכם לשלום ברכוני לשלום. ואחר כך להסעודה שהיא זמן יחוד קב"ה וכנס"י אורמים להם צאתכם לשלום. ומה שמכנים המלאכים בכאן בשם מלאכי השלום. הוא דבכל העולמות יש עשר מדות כידוע וכמו בנשמתין דאינון מכרסיא מ"מ יש נשמות שהם מרכבה למדה זו ויש נשמות שהם מרכבה למדה זו. כן גם במלאכים יש מלאכים משורש כל המדות והמלאכים שהם ממדת יסוד נקראו מלאכי השלום. שכן נקראה מדה זו כידוע מהזוהר. ובשבת שיש היחוד קבה:ו כל יום השבת והיחוד על ידי מדה זו שנקרא כל וכמ"ש טוב ה' לכל להאי כל וכמו שאמרנו באים מלאכי השלום. וזה שאומרים להם שלום עליכם שמברכים אותם שיקבלו ממדה שהם משורשה שנקרא שלום. וכן בואכם לשלום ואח"כ ברכוני לשלום. ואחר כך להסעודה שהוא זמן היחוד בסוד אשר חיל עטרת בעלה אומרים צאתכם לשלום שיתגברו במדת השלום:
2