פרי צדיק, נח ח׳Peri Tzadik, Noach 8
א׳ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו. במתנת חלקו הוא השבת כמו שפירשו עפ"י המ"ר (פ' שמות) שבירר השבת לישראל במצרים ויש להבין לפי"ז מ"ש כי עבד נאמן קראת לו איזהו קישור י"ל דמשמע דזה טעם שישמח משה במתנת חלקו שהוא השבת. אך הענין דאי' ברע"מ (זח"ג רל"א) איהו אמת ואיהי אמונה והיינו דמדת יעקב אע"ה אמת. שלו האיר היחוד במדת אמת שיה מרכבה לשם הוי"ה שמורה אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם. והשבטים שהם כנס"י איהי אמונה שלהם האיר על ידי אמונה שה' אחד. ועז"א (פסחים נו.) שאמרו השבטים ליע"א כשם שאין בלבך אלא אחד כן אין בלבנו אלא אחד. והיינו כשם שאין בלבך אלא אחד שאתה מכיר זה היחוד במדת אמת כך אין בלבנו שאין לנו תפיסה בשם הוי"ה. דשם זה אינו נהגה בעוה"ז מפני שנראה לעין שיש כחות אחרים ובחירה. ומ"מ על ידי אמונה אנו מאמינים שה' אחד כמו קודם שנברא העולם אף שאינו נראה כן בעוה"ז. וז"ש בגמ' באותה שעה פתח יע"א ואמר בשכמל"ו שזה מדת מלכות שמכירין מלכותו ית' ושם הוי"ה נהגה על ידי שם אד' שנקרא באד'. וזהו איהי אמונה בחי' כנס"י. ושבת הוא יום ז' מדת מלכות כידוע. והנה במ"ר (פ' ברכה) דרש על משה רבינו ואת עלית על כולנה שנתעלה יותר מן הכל וחשב שם שנתעלה יותר מהאבות ואפי' מיעקב אבינו שמדתו אמת ע"ש. ונקרא איש האלהים ואי' (במד"ת ברכה) כדרך שאדם גוזר על אשתו כו' וכ' שם בכינוי. הקב"ה גזר על משה ועשה והכונה להיפך כביכול וכאן אמר ישמח משה במתנת חלקו שהוא השבת ויקשה הא מדרגת משה רבינו מעולה אף ממדרגת יעקב אע"ה שמדתו אמת ואיך אומרים שמתנת חלקו השבת בחי' אמונה ועז"א כי עבד נאמן קראת לו והוא מש"נ לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמר הוא. שהוא נשלם במדת אמונה מהימנותא שלימתא שנקרא בגמ' אמונה יתירה כמ"ש (תמיד כח.) יחזיק באמונה יתירה שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי והוא מדת דהמע"ה שהיה מרכבה למדת מלכות וזה נקרא נאמן שנשלם במדת אמונה מהימנותא שלימתא וזש"נ לשבת עמדי עד"ש (יומא כה.) אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. אמנם זהו מעלתו של משה רבינו אף שמדרגתו היה מעולה מאד ואף ממדת יעקב אע"ה שמדתו אמת. וזה סוד מש"נ ותמונת הוי"ה יביט. דצורתו של יעקב חקוקה בכסא. שיעקב היה כאדה"ר קודם הקלקול וכמו שאמרנו כ"פ. ובגמ' (ב"ר פד.) אי' שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון ובזוה"ק (ח"א קמב ב וש"מ) אי' דשופריה דיעקב שופריה דאדם הוה ע"ש. והוא דמות אדם שעל הכסא דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. וזהו תמונת הוי"ה שיעקב אע"ה מרכבה לשם הוי"ה. ובמשה רבינו כיתב ותמונת ה' יביט ואמרו (ב"ר פ' מד) אין הבטה אלא מלמעלה למטה (ונת' בקדושת שבת ריש מא' ז). והיינו שמעלתו גבוה ממעלת יעאע"ה וכמו שדרשו עליו ואת עלית על כולנה. ומ"מ משה רבינו שהיה ענו מכל האדם החזיק עצמו שהוא נאמן במדת אמונה שאף שידע שמדריגתו גבוה. היה אומר שאין זה רק מפני שבחר בו השי"ת לשלוח לישראל ולקבל את התורה ועל כן הגדיל מעלתו. והוא רק כדמיון הטלה שיצא עשירי שנתקדש בקדושת מעשר על ידי שסוקר אותו בסקרא שאין זה כלל מצדו שהרי מוכרח להיות א' יוצא עשירי כן נצרך א' להיות נבחר לקבלת התורה ונבחר הוא מהשי"ת ואם היה רצון השי"ת היה בוחר באחר וזה מש"נ בכל ביתי נאמן הוא. וזה מ"ש בזוה"ק פ' זו (עו א) אחר שאמר יהב חכמתא עלאה לאדה"ר ואחר כך קלקל. אמר יהב חכמתא לנח ולפח בה לקב"ה. והיינו שהוא רצה לתקן פגם אדה"ר וכמ"ש (בזוה"ק לעיל עג סע"א) כד בעא נח למבדק בההוא חובא דבדק אדה"ר לאו לאתדבקא ביה אלא למנדע ולאתקנא עלמא ולא יכיל ע"ש. וז"ש לבתר מה כתיב וישת מן היין וישכר וכו' והוא על ידי שהכיר מעלתו שניתן לו החכמה וחשב שיכול לתקן פגם של אדה"ר. ואחר כך אמר יהב חכמתא לאברהם ופלח בה לקב"ה לבתר נפיק מניה ישמעאל וכן יצחק נפיק מניה עשו. ואף דאי' (נדרים לא.) ביצחק ולא כל יצחק. אך הכונה מה דכ' וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו. וזה היה על ידי החכמה עלאה שניתן לאאע"ה היה סבור שבודאי אין פסולת בזרעו ואף ישמעאל הוא טוב וע"כ וירע הדבר וגו'. וכן ביצחק נחשב מש"נ ויאהב יצחק את עשו. וזה היה ג"כ מטעם זה שהיה סבור כיון שהוא מצדו נשלם כל כך בודאי גם עשו טוב. ואמר אחר כך יעקב נסב תרין אחתן. והקשה בנצוצי אורות הא בריש תרומה משמע שיעקב מוכרח לישא ב' אחיות על פי הסוד ע"ש. ולפי האמור י"ל בשאמת יעקב אבינו שהיה מרכבה לשם הוי"ה וצורתו חקוקה בכה"כ היה ראוי לו לישא הב' אחיות עפ"י הסוד אך עכ"פ הוא שנשא ב' האחיות ידע מדריגתו שהוא מרכבה לשם הוי"ה וזה נחשב לו לחסרון. וחשב שבכולם הזיק מה שנמסר להם החכמה. משא"כ במשה אמר יהב חכמתא למשה מה כתיב ביה בכל ביתי נאמן הוא. ולא הוה כמשה שמש מהימן בכלהו דרגין כו' אלא קאים במהימנותא עלאה כדקא יאות. והיינו כמו שאמרנו שבכל מעלת מדרגתו לא ידע מאומה והחזיק עצמו שוהא רק בבחי' אמונה יתירה וכאמור. ואמר אחר כך יהב חכמתא לשלמה מלכא לבתר כו' אמר שלמה אתי אל וחכמתא דיליה ואוכל ואיכול לו עבד רעותי והיינו מה שאמר אני ארבה ולא אסור (כמ"ש סנהדרין כא:) והוא על ידי שנמסר לו החכמתא עלאה ועליו יש מ"ד בגמ' (ר"ה כא:) ולא קם נביא וגו' כמשה בנביאים לא קם במלכים קם ועל ידי שאמר אתי אל וחכמתא דיליה אמר אני ארבה ולא אסור. משא"כ משה רבינו שלא הכיר כלל במעלת מדרגתו שיהיה לו שייכות לזה רק החזיק עצמו בבחי' אמונה ככל ישראל. וזש"נ לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. וזהו ישמח משה במתנת חלקו שהוא יום השבת. שבחי' השבת דלית לה מגרמה כלום רק מה דיהבין לה. ואמר הטעם כי עבד נאמן קראת לו דאף שמדריגתו מעולה וגבוה אף מבחי' אמת וכאמור. מ"מ הוא לא ידע מעלתו ותלה הכל בבחירת השי"ת שבחר בו ונתן לו המדרגות הגבוהות. והחזיק א"ע רק באמונה יתירה ועז"נ כי עבד נאמן קראת לו. וכן ביום השבת שהישראל נעשה עני וכמו שדרש פסוק עני ונכה רוח וגו' (בריש סא"ר) על יום השבת והיינו שאז מכיר הישראל דלית ליה מגרמיה כלום אז הזמן לזכות לתורה שבעל פה דאיתא בתיקונים (תיקון כ) וכן עניה אורייתא דע"פ ודאי ואיהי קבלה כד מקבלא מבעל צדקה דאיהו אורייתא דבכתב כד אזלת לגביה לקבלה אתקריאת הלכה כו' ע"ש. וזהו מ"ש מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה:
1