פרי צדיק, נח ט׳Peri Tzadik, Noach 9
א׳סיום הפרשה וימת תרח בחרן ופירש"י הנון הפוכה לומר לך עד אברם חון אף של מקום שכיון שבא אברהם לא היה חרון אף וכמ"ש (ב"ר פ' ב) יהיה אור זה אברהם שהוא בא לתקן פגם אדה"ר וכמ"ש (שם פ' יד) הרי אני בורא את האדם תחלה שאם יקלקל יבא אברהם ויתקן תחתיו. וכמו שאמרנו בעשרה דורות שמנח ועד אברהם שאמרו עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם שהעשרה דורות היו ראוים לתקן כל פגם הנחש מכל וכל שכן מורה מספר עשרה כנגד עשר מדות. והם קלקלו ובא אאע"ה שנתנסה בעשר נסיונות שהם ג"כ כנגד ע"ס וקיבל שכר כולם כל החיות והני"ק שהיה בהעשרה דורות (ונת' מא' א) ונכתב רמז זה שכשבא אברהם לא היה עוד חרון אף. במיתת תרח שהיה אחר נסיון הט' שהיה מה שנאמר לו גרש האמר הזאת ואת בנה. דמיתת תרח היה ב' שנים קודם עקידת יצחק וכמ"ש (ב"ר פ' נח) והלא קבורתו של תרח קדמה לקבורתה של שרה שתי שנים. והטעם שנרמז כאן הוא שבירור אאע"ה בכל העשר מדות מתתא לעילא וזה הטעם שנסיון הראשון שהיה באור כשדים לא נזכר בתורה רק ברמז. וי"ל מפני שהוא מכוון נגד מדת מלכות והוא מתורה שבעל פה כמ"ש מלכות פה תורה שבעל פה. שעפ"י דין תורה לא היה נצרך אאע"ה למסור א"ע להשליכו לכבשן שב"נ אינו מצווה על קדושה השם כמ"ש (סנהדרין עד:) ושלא לאבד א"ע ב"נ מצווה ומוזהר וכמש"נ ואף את דמכם לנפשתיכם וגו' וכמ"ש (ב"ר פ' לד) ולשי' הרמב"ם (פ"ה מה' יסוה"ת ה' ד) מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו. ורק אאע"ה ראה לצורך השעה למיגדר מלתא לקדש ש"ש. ומסר עצמו להשליכו לכבשן כדי שיתפרסם כבוד מלכותו יתק. וזה משורש תורה שבעל פה וכמ"ש תוס' (יבמות צ:) דבלא נביא ג"כ שרי לעבור על ד"ת למגדר מלתא לצורך השעה רק מדאתחזק אליהו בניאות סמכו עליו בהבטחתו בירידת אש שיהיה מגדר מלתא שיתקדש שמו של הקב"ה ע"ש. וכן ראה א"א ע"ה צורך השעה לקדש ש"ש. וע"כ לא נזכר נסיון זה בתורה רק ברמז וכמו ניסוך המים שהוא הללמ"ס ויש ממנו רק רמז בתורה וכמ"ש (תענית ב:) וכן כל הנסיונות הם מכוונים נגד המדות מתתא לעילא עד נסיון הט' שהוא נגד מדת חכמה שהוא התגלות ראשון מבריאת יש מאין להשגת אדם והויא מדה ראשונה שיש בו קצת תפיסה. ואז נשלם אאע"ה בכל מה שיוכל להתברר מצדו. ואחר כך נסיון העקידה שמכוון נגד כ"ע שהוא נעלם מכל רעיון. זה הבירור מצד השי"ת שבירר אותו בכל עד השורש וזכה לבחי' זקן. וע"כ אחר נסיון הט' שהיה אז מיתת תרח כמו שזכרנו מהמ"ר. נרמז במתתו דכ' וימת תרח בחרן שעד אברם היה חרון אף של מקום. שעל ידי אברהם כלה החרון אף שהוא מצדו כבר תיקון כל פגם הנחש בשורש כפי כחו כאמור ואחר כך היה נסיון העקידה שהיה הבירור מצד השי"ת ואחר כך כ' ואברהם זקן בא בימים ובזהו"ק אי' ע"ז ביומין עלאין והיינו בג' ראשונות שנשלם בכל עשר המדות:
1