פרי צדיק, פרשת פרה ד׳Peri Tzadik, Parshat Parah 4
א׳בפסיקתא רבתי לפ' פרה (סי' יא) משה ואהרן וגו' שמרו עדותיו וחק נתן למו שמענו במשה שנכתבה תורה לשמו כו' ובשמואל נכתב לו ספר ויכתוב בספר וינח לפני ה' והיינו שמשפט המלוכה כתבו שמואל. אכן לבד זה מצאנו (ב"ב יד :) שמואל כתב ספרו ושופטים ורות. ומסיק בפסיקתא אבל באהרן לא שמענו אלא מלמד שנתנה לו הפרשה הזאת שלא תזוז ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות זאת חקת התורה. ויש להבין הא פרשת פרה נוהג רק בזמן שבית המקדש היה קיים ונגנז אפר פרה מאתנו. וגם ההזאה אינו בכהנים דוקא. אמנם כענין זה איתא במד' (רבה ותנ' בהעלותך) א"ל הקב"ה למשה אמור לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן כו' הקרבנות כ"ז שבית המקדש קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם כו' וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם והנה ברכת כהנים הם לעולם אבל נרות בית המקדש שאמר שהם לעולם כבר הקשו ע"ז שהרי בטלו בחורבן ומ"ש הרמב"ן ז"ל דקאי על נרות חנוכה כבר הק' ע"ז באלשיך ע"ש. ואמרנו דענין נרות המקדש מרמז לאור תורה שבעל פה שהקב"ה כביכול שומע לב"ד שלמטה ועז"א בא והאיר לי וזה ההארה ניתן לאהרן הכהן שהוא יאיר בלב ישראל אור תורה שבעל פה וזהו לעולם כש"נ כי שפתי כהן וגו' ותורה יבקשו מפיהו (ונת' חנוכה מא' א וש"מ) וכן ענין ברכת כהנים. שהוא יברכך ה' דכל ברכה הוא ריבוי כמו ברכה דדגים וברכה דאדם וכן כאן יברכך בריבוי השפעה בתורה שבעל פה וישמרך ע"ד שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת והיינו שישמור הטהרה של ישראל שמכונה בשם דעת עד"ש (שבת לא :) חכמת זה סדר קדשים ודעת זה סדר טהרות. דחכמה קדש עלאה איקרי בזוהר הקדוש ואורייתא מחכמה נפקת מאתר דאקרי קדש (כמ"ש זח"ב קכא א) והיינו תורה שבכתב דמאמר יהי אור נגד מדת חכמה שהוא תחלת ההכרה יש מאין דמאמר א' לית ביה תפיסה כלל שהוא שכל הנעלם מכל רעיון וה"פ אורה שבמאמר יהי אור נגד ה' חומשי תורה (כמ"ש ב"ר פ"ג). ודעת זה טהרות נגד תורה שבעל פה שבא הרב חכמה לטהר ולתקן הרב כעס שבאמת הכל כלול בה' חומשי תורה ועיקר מ"ש (קידושין ל :) בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין היינו תורה שבכתב ולולי הקלקול היה די בה' חומשי תורה לתבל היצר הרע ושלא יומסרו בידו רק אחר שקלקלו ונצרך לתקן הרב כעס הוצרכו לרב חכמה דתורה שבעל פה וזה דעת שפירש רש"י (תשא) שהוא רוח הקודש כלומר רוח מההוא קדש דלעילא (כמ"ש זח"ג סא א) וכבר כ' הרמב"ן (ב"ב יב.) דתורה שבעל פה בא ע"י רוח הקודש והיינו שמקבל מתורה שבכתב קדש דלעילא וזהו דעת סדר טהרות לטהר הלב כסיל לשמאלו ועז"נ כי שפתי כהן ישמרו דעת ששומר הטהרה של ישראל להוריק הרע מלב כסיל וזה ניתן גם כן לאהרן ובניו וז"ש וישמרך מן הרע שלא יכנס ללב כסיל לשמאלו וזהו ע"י בחינת הדעת שזוכין בחיבור חכמה שבמוח עם בינה שבלב. ומצד הש"י הסדר מקודם החכמה ואחר כך דעת שהוא הטהרה כמו שנאמר מאמר אנכי שנתקע ת"ת בלבם ואחר כך לא יהיה שנעקר יצר הרע מלבם (כמ"ש שהש"ר פ' ישקני) וכן יצר השי"ת הנפשות אברהם ואחר כך יצחק אבל מצד האדם מה ה' שאול כי אם ליראה ואחר כך זוכין לחכמה והאהבה מצד השי"ת סור מרע ועשה טוב וכמ"ש (בירושלמי שקלים סו"פ ג) טהרה מביאה לידי קדושה דכ' וטהרו וקדשו. וכן סדר סעודות שבת חשב האריז"ל מקודם דליל שבת ליצחק ואחר כך בבוקר סעודתא דאברהם. ובאמת זה הכח ניתן למשה רבינו שכל עיקר תורה שבעל פה תורה הוא רמוז וכלול בתורה שבכתב שאף על כתובים א' (תענית ט.) מי איכא כו' דלא רמיזא באורייתא. וכמו שאמרנו דמהאי טעמא נאמר בפ' הנרות ויקחו אליך שמן וגו' (ונת' תצוה מא' א) שצריך ליקח זה למשה רבינו ע"ה והוא הנותן הכח לאהרן שהוא שושבינא דמטרוניתא להעלות נר תמיד אור תורה שבעל פה בלב ישראל. וזה הענין שקורין פרשת פרה ואחר כך פרשה החודש ואיתא בירושלמי (פ"ג דמגילה ה' ה') הובא בפירש"י (שם כט.) בדין הוא שתקדים החודש לפרה שבא' בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה ולמה פרה קודמת שהיא טהרתן של כל ישראל. וצריך להבין מה זה תירוץ בזמה"ז שאין לנו מקדש ואפר פרה ואם נזכה ויבנה המקדש יודיעו מקום אפר פרה ויוקדם טהרתן לפסח. אך נראה דמדכתיב זאת חקת התורה ולא כתיב זאת חקת הפרה כעין דכתיב זאת חקת הפסח בא לרמז ע"ד מה שמצינו (שלהי מנחות) שדרשו זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת וכל וכו'. וכן זאת התורה לעולה כל העוסק בתורה א"צ לא עולה כו' ע"ש כן נרמז כאן במ"ש זאת חקת התורה שע"י קריאת הפרשה יהיה כאלו הכהן שורף הפרה ומטהר את ישראל וכעין שמצינו לענין פ' שקלים (מדברי תורה תשא ו) כשם שאתה עומד כו' ואתה זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאלו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן כו' והיינו שפועל הקריאה בפרשה והחשק שיש בלב לקיים בעת שיוכל. כמו שהיה מקיים בפועל (ונת' שקלים מא' ב) וכמו כן פועל הקריאה בפ' פרה ענין טהרת הלב מטומאת הנפש. וז"ש שהיא טהרתן של כל ישראל. ומכאן סעד וסמך להפוסקים דקריאת פרשה פרה דאורייתא כמ"ש (שו"ע או"ח סי' תרפ"ה ס"ז) וז"ש בירושלמי דמהאי טעמא הקדימוה לפ' פרה שהיא טהרתן של ישראל ולכן צריך להקדימה לפרשה החודש שהוא התחלת דברי תורה כמ"ש (זח"ב לט ב) שלא היה צריך להתחיל אלא מהחודש הזה לכם. ומצד השי"ת נאמר מקודם פ' החודש שהוא דברי תורה ואחר כך פרה וכמו שאמרנו שמצד השי"ת מקודם חכמה קדושה ואחר כך טהרה. אנכי ולא יהיה. אבל מצד ישראל פרה קודמת שהיא טהרתן של ישראל כנ"ל. וז"ש בפסיקתא שנתנה לו לאהרן הפרשה הזאת שלא תזוז ממנו ולא מבניו כו' עד סוף כל הדורות. שענין פרשה זו נוהג לעולם שאף בשעה שאין מקדש מועיל קריאת תורה הפרה כאלו נעשה הפרה ע"י הכהנים ושומרי דעת הטהרה של ישראל. ובפ' זו נאמר גם כן ויקחו אליך פרה וגו' שזה גם כן ניתן למשה רבינו ע"ה שהוא שושבינא דמלכא שהוריד התורה שבכתב מן השמים ומהתורה שבכתב בא הכח לאהרן שהוא שושבינא דמטרוניתא (כמ"ש זח"ג נג ב) לטהר את ישראל כש"נ כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. וכמו שאמרנו לענין פ' הנרות דכ' גם כן ויקחו אליך שמן וגו' ועל ידי משה רבינו ע"ה נמסר הכח לאהרן וכנ"ל. וקורין פ' פרה בשבת שאז יחוד קבה"ו ועל כן אומרים קריבו שושבינין שהם משה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא כנ"ל. ואיתא (מדברי תורה תשא טז) ב' לוחות כנגד חתן וכלה וכנגד שני שושבינין כו'. ודכ"ע בשבת ניתנה תורה כמ"ש (שבת פו :) ואיתא (זח"א מז ב) יום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום שביעי והיינו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. וכשיש חתן וכלה יש ב' שושבינין ואז זמן חקת התורה שיוחקק דברי תורה בלב וזש"נ וחק נתן למו:
1