פרי צדיק, פרשת פרה ה׳Peri Tzadik, Parshat Parah 5
א׳בירושלמי (מגילה פ"ג ה' ה) אין מפסיקין בין פרה להחודש אר"ל סימניהון דאלין פרשתא בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין השלישי לרביעי לא ישתה. ובודאי אין דברי הירושלמי נאמרים רק לסימן בעלמא רק מפני שבעצם המה שורש אחד ענין קריאת הד' פרשיות עם הד' כוסות שהם כנגד ד' לשונות של גאולה שנאמר במצרים והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי (וכמ"ש ב"ר סו"פ וישב והנה והוצאתי והצלתי וגאלתי כולם משמעותם היציאה מרע והם מרמזים על טהרת הנפש משלש קליפות הטומאה. הקנאה והתאוה והכבוד שמוציאין את האדם מן העולם. והם ג' מיני טומאת הנפש צרוע וזב וטמא לנפש כי צרעת הוא הכעס והקנאה אשר הוא משולח גם ממחנה ישראל מפני שמדה זו אין לה שום שורש בקדושה. ועל זה בא התיקון בפ' שקלים דאיתא (ב"ר פ' פד) אתם מכרתם בנה של רחל בעשירים כסף לפיכך יהיה כל או"א מגיעו בקע לגולגולת מחצית השקל (וכ"ה מדברי תורה תשא וירוש' פ"ב דשקלים) ומכירת יוסף היה מצד קנאה כש"נ ויקנאו בו אחיו. וזה הבא מצד תאוה אינו משולח רק ממחנה לויה מפני שיש לו שרש בקדושה לחמידו דאורייתא שלזה נברא היצר שהוא חשק עדש"נ ליצר מחשבות לבב עמך. רק אתה עושה אותו רע (כמ"ש מדברי תורה בראשית ז). ועכ"פ במחנה לויה שהם בני תורה כש"נ ה' הוא נחלתו ונוטל מעשר כדי שיהיה פנוי לתורה. לשם אינו נכנס כי התורה הוא תבלין ליצר הרע וכמ"ש (סוכה נב :) אם פגע בך מנוול זה והיינו יצר הרע דתאוה משכהו לבית המדרש. ועל זה בא קריאת פ' זכור למחות זכר עמלק של קליפה זו כש"נ אשר קרך ואיתא (מדברי תורה תצא ט) קרך טמאך כד"א אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. וטמא לנפש בא מצד כבוד והתנשאות שזה בא מעטיו של נחש שהביא מיתה לעולם במה שהכניס בלבם והייתם כאלהים. וזה עיקר שרש של מלכין קדמאין דמיתו מצד התנשאות שלהם אני אמלוך כידוע וזה נסתעף מצד השתלשלות צמצום הבריאה שהיה בלבוש התנשאות שאין מלך בלא עם כש"נ ה' מלך גאות לבש. וזהו אינו משולח רק ממחנה שכינה מפני שהבירור בזה נוהג גם בבני אדם גדולים שיש להם נפשות גבוהים כמו ששמענו מרבינו הק' זצוקללה"ה ע"פ ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם שרק משה רבינו ע"ה היה מנוקה בזה בתכלית נגד כל ראשי העם כש"נ בו והאיש משה עניו מאד וגו' וזש"נ שהיה מלך בהתאסף וגו'. וגם מהגאות נסתעף בחינת העצבות שבא ע"י גאוה שנחסר לו לפי מדרגתו ונרמז בפ' גבר יהיר ולא ינוה (וכמ"ש סוטה מז :) והנה אמרו (שם ה.) כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער כו' והקשו תוס' אמאי לא חשיב לה במשנת חלק. אמנם יש לומר שאין המכוון בגמרא שלא יעמוד לתחיית המתים כלל ח"ו דא"כ לא שבקת חיי לכל בריה כמעט. רק המכוון שאין עפרו ננער שלא יעמוד בעפרו כמו שניעור משינתו כדדרש הקיצו ורננו שכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו שזה יהיה כמקיץ משינתו והוא נוהג רק בנפשות גבוהים וקדושים דע"כ מכונה המיתה בדברי חז"ל כד דמך לשון שינה וכן אמרו (שם כא.) בשכבך תשמור עליך זו מיתה והקיצות היא תשיחך לע"ל. ואיתא הלשון (עירובין סה.) אתו יומי דאריכי וקטיני ונינום טובם. אבל אין כונת חז"ל שמי שלא נטהר נפשו מזה בתכלית לא יהיה לו תקומה ח"ו. ועל זה מרמז קריאת פ' פרה על תכלית טהרת הנפש גם מבחינת טומאת מת שהוא בדקות וברוחניות. ועל זה מרמז טהרת הפרה ע"י אזוב כש"נ ולקח אזוב וגו' המרמז על שפלות הנפש בעצמו בתכלית ובזה נשלם ונכלל כל ג' טהרות הנפש שלפניה ונעשים בזה מוכנים מיד להשראת הקדושה בנפש בפ' החודש שכנגד כוס ד' ולשון ולקחתי שהוא הדברי תורה והקדושה ללב ישראל ללב חכם לימינו וכמ"ש (ירושלמי שקלים סו"פ ג) טהרה מביאה לידי קדושה דכ' וטיהרו וקדשו. וז"ש הסימן בין שלישי לרביעי לא ישתה שאין מפסיקין בין פרה להחודש דפרה נגד וגאלתי שהוא גמר הגאולה מן הרע כנ"ל. והחודש נגד ולקחתי שהוא הדברי תורה והקדושה והם רצופים וטהרו וקדשו:
1