פרי צדיק, פרשת שקלים ט״וPeri Tzadik, Parshat Shekalim 15
א׳פרשת שקלים קורין קודם פרשת זכור על דרך מ"ש (מגילה יג סע"ב) גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו כו' ולכאורה מה שייכות שקלי ישראל שהם למקדש לשקלי המן. שהם לאחשורש. אך עיקר קליפת עשו שרוצה להתחפש שהוא דומה לישראל וכש"נ כי ציד בפיו ואיתא (מדברי תורה תולדות ח) היכן היית והוא א"ל בבית המדרש לא כך הלכה מן כך וכך לא כך איסורו ולא כך התירו. וכן לעתיד איתא (מדברי תורה צו ב) ולעה"ב מה עשו עושה מתעטף בטליתו כזקן ובא ויושב לו אצל יעקב שכן כ' אם בין כוכבים שים קנך ואין כוכבים אלא ישראל כו' ובזה עמלק מקטרג על ישראל שהם שוים ח"ו. וכן מצינו בבלעם שהיה גם כן כעמלק כידוע ואמר את שבעת המזבחות ערכתי כנגד ז' מזבחות שבנו ז' צדיקים מאדם עד משה כו' (כמ"ש במ"ר בלק) והיינו שאמר שהוא גם כן יכול לעבוד את השי"ת ואדרבא הוא מקריב כנגד כולם ומה השיבו השי"ת טוב פת חריבה מנחה בלולה בשמן וחריבה מבית מלא זבחי ריב שאתה רוצה להכניס מריבה ביני ובין ישראל. (כמש"ש) וכן השיבו טוב ארוחת ירק ואהבה שם וגו' והיינו שהשי"ת אומר שישראל עושין מנדיבות לב ומאהבת השי"ת הנטוע בעומק לבם מה שאין כן קרבנות בלעם שהם באים לשנות ח"ו רצונו יתברך. ולהכניס מריבה בינו ובין ישראל. וכן היה ענין המן דאמרי' בגמ' (שם) ליכא דידע לישנא בישא כהמן והיינו שהיה אומן ובקי לקטרג על ישראל לפני השי"ת שכל קטרוגו היה בשמים כמ"ש ישנו מן המצות. אית בהו רבנן עם אחד הן. וכן היה ענין השקלים שאמר ועשרת אלפים ככר כסף אשקול וגו' להביא אל גנזי המלך ואיתא (אסתר רבה פרק ג) דכל מקום שנאמר במגילה זו מלך סתם משמש קודש וחול וכן כאן המלך מלך מלכי המלכים הקב"ה (וע' זה"ק בהר קט רע"א) והוא על פי מ"ש (מדברי תורה משפטים יד) ועשו חונן דלים הוא כו' נוטלת ממונו ובונה ממנו דמוסיות כו' שיהיה לצרכי העניים וכמ"ש במ"ר וכמשל גייפא בחזרין ומחלקת לבישיא. וכן בודאי כשהיה אחשורש מקבל הכסף לא היה מהנימוס להכניס לאוצר ממון שקיבל במחיר אומה שלימה ומהס"ת היה מחלק לעניים או היה עושה צרכי רבים שיהיה לצרכי העניים כנ"ל וזה היה כונת המן לשקול עשרת אלפים ככר כסף שהוא כמספר שקלי ישראל (כמ"ש תוס' שם טז. וכמ"ש בחזקוני) והיינו שאמר שיש לו נדיבות כזה שיוכל ליתן צדקה כנגד כל ישראל כעין מזבחות דבלעם. והוא היה נותן לאחשורש ואחשורש יחלקם לעניים וזהו להביא אל גנזי המלך ומשמש קודש וחול שהוא יתן לאחשורש ואחשורש יתן לצדקה. ויש לומר דמרמז אל גנזי המלך. על פי מ"ש (שבת י :) מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואיתא (ב"ב י :) במה תרום קרן ישראל בכי תשא את ראש. והיינו דבשקלים תרום קרן ישראל עד הראש שקשורים בשורש. וכן בצדקה כמ"ש ברש"י וכמ"ש אחר כך בכחה של צדקה קרנו תרום בכבוד והיינו על פי מ"ש (ויקרא רבה פ' כה) עתיד הקב"ה לעשות צל וחופות לבעלי מצות אצל בני תורה וכו' וזהו קרנו תרום מורה בלא שיעור עד עתיקא. בכבוד אצל בני תורה ועד"ש (חולין קלג.) אין כבוד אלא תורה וזהו קדושת שבת שהוא התגלות עתיקא שזוכין בשבת וזהו בבית גנזי. ואמר המן שגם הוא יכול להביא אל גנזי המלך שיעשה צדקה מופלגת כזו וירום קרנו בזה ח"ו. אך השי"ת הקדים שקלי ישראל לשקליו שהשי"ת מברר שישראל עושים בנדיבות וכמ"ש (זח"ב קכח סע"א) מאת כל איש דאתגבר על יצריה כו' אשר ידבנו לבו דיתרעי ביה קב"ה כו' ועליהם נאמר כי תשא את ראש שתרום קרן ישראל בהשקלים כמשמעו או בצדקה כפירש"י וכמו שנראה מסדר הענין שמדבר בגמ' לפניו ולאחריו. וכמו שאמר בכחה של צדקה קרנו תרום בכבוד וכנ"ל. והיינו שמברר צדקה תרומם גוי אלו ישראל (כמ"ש ב"ב שם) שהם נותנים מנדיבות הלב ומאהבת השי"ת וירום קרנם בכבוד. מה שאין כן וחסד וגו' שאין עושין אלא להתגדל ולהתיהר וכדומה וכמ"ש בגמ' ואף בכורש דאמר די להוון מקרבין ניחוחין לאלהא שמיא ומצליין וגו' והיה לו אמונה בהשי"ת וכה"ג בישראל הרי זה צדיק גמור. מכל מקום השי"ת בוחן לבבות שכורש לא נתכוין כלל רק להנאת עצמו וקרי לי' בגמ' (ר"ה ד.) בשביל זה לאחר שהחמיץ. וזהו כמו שהשיבו רוח הקודש לבלעם. ובשקלים למשכן מפורש מאת כל איש אשר ידבנו לבו שיתגבר על יצרו וידבנו לבו ששוכן בלבו אהבת השי"ת שהוא לבו של ישראל וכמ"ש בזוהר הקדוש (שם) וזהו ענין שהקדים שקליהן לשקליו אף שגם שקליו היו לצדקה בירר השי"ת שכונתו למרות רצון השי"ת ולעמוד בחוצפה כבלעם ולקטרג על ישראל נגד רצונו ית'. וכן בסעודה ג' דשבת שהוא רעוא דרעון רצון הרצונות דאתגליא מצחא דעתי"ק אז השי"ת בוחר ישראל דרך סגולה בלא שום טעם רק שמעיד על לב ישראל כש"נ ואוהב את יעקב ועל כן אומרים לבר נטלין ולא עאלין הני כלבין דחציפין שלא יוכלו כלל לכנוס עמלק והמן שהם קליפת כלב והכלבים עזי נפש חציפא מכלהו (כמ"ש זח"ב סה א) כי מי יוכל לבא אל המלך לעורר מדנים ושנאה על בניו:
1