פרי צדיק, ראש חודש אדר א׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Adar 1
א׳בגמ' (תענית כט סע"א) אמר ר"י בריה דר"ש בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה ופירש"י ימי נסים היו לישראל פורים ופסח ומשמע לכאורה דמשנכנס אדר מרבין וכן בניסן אבל מלשון הגמ' אחר כך ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה משמע דקאי על אדר דייקא. והענין דהלימוד הוא מאב דכמו שבחודש אב שהיה יום א' בו שאירע בו אבל ובכי ממעטין בשמחה מראש חודש וכמו שלמדו בגמ' (שם ל.) מ"ד כל החדש כולו אסור מחדשה. כן באדר שאירע בו יום שמחה השמחה מראש חודש וכל החדש וכן נזכר גם בפסוק והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה וגו'. אך להבין למה באמת רק באדר כל החדש נהפך לשמחה ולא נזכר כן בחודש ניסן ובאמת גאולת ניסן עדיפא כמ"ש (מגילה יד.) לענין הלל התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה הכא כו' אכתי עבדי אחשורש אנן. הענין דגלות ניסן היה מצד השי"ת כש"נ והוצאתי אתכם וגו' ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וכן היו כל הנסים מצד השי"ת שהכה בפרעה ובכל מצרים בעשר מכות והיו נגוף למצרים ורפוא לישראל על דרך שנדרש בזוהר הקדוש (בא לו א) שבכל מכה הוציא השי"ת את ישראל ממדה אחד דקליפה והכניסם בזלועל זה במדה אחת בקדושה (כמו שנת' כ"פ) וכש"נ גוי מקרב גוי ונדרש (ויקרא רבה פ' כ"ג) אלו ואלו ערלים וכו' לא היתה נותנת מדת הדין לישראל שיגאלו וכו' רק השי"ת הוציאם מהם אף שהיו משוקעים כעובר במעי אמו וכן בקריעת ים סוף כתוב ה' ילחם לכם ואתם תחרישון הכל מצד השי"ת. מה שאין כן חודש אדר שנוצר באות ק' כמ"ש בס' יצירה ואות ק' איתא בגמ' (שבת קד.) קוף קדוש מרמז לקדושה מצד ישראל וכן נעשה אז מחיית עמלק על ידי ישראל וכן נעשה הנס על ידי מרדכי ואסתר והיהודים הרגו בשושן הצוררים ועשרת בני המן ובשאר מדינות המלך ע"ה אלף הכל היו מעמלקים. וכן היה אז קבלת תורה שבעל פה וכמ"ש (שבת פח.) הדר קבלוה בימי אחשורש והיינו תורה שבעל פה וכמ"ש (במדברי תורה נח ג) שעל זה היה כפיית ההר כגיגית שעל תורה שבכתב אמרו נעשה ונשמע שאין בה צער כ"כ רק על התורה שבעל פה שהיא עזה כמות וכו' ע"ז היה כפיית הר כגיגית ובימי אחשורש מאהבת הנס קבלוה בשמחה מאהבה כמו תורה שבכתב. ומזה בא השמחה וכמ"ש בגמ' דבשעה שאמרו נעשה ונשמע קשרו לכל אחד ב' כתרים כו' ועתיד הקב"ה להחזירן לנו כו' ושמחת עולם על ראשם שמחה שמעולם על ראשם דהשמחה בא ממה שישראל מקבלין עול מלכותו ית' מצדם וכמ"ש ישמחו במלכותך שומרי שבת וכו' וכן כתוב במגילה אחר מחיית עמלק ליהודים היתה אורה ושמחה ואמרו (מגילה טז :) אורה זו תורה וכה"א ותורה אור והיינו תורה שבעל פה דתורה שבכתב נקרא אור ותורה שבעל פה שמקבלת מתורה שבכתב בחינת סיהרא דמקבלא משמשא ועל כן נקראת אורה לשון נקיבה. וכתוב אחר כך ושמחה שהוא ככתר שמחה שמעולם. ויקר הוא גם כן כתר על הראש וכש"נ וכל יקר ראתה עינו ואיתא (רבה ותנ' חוקת) זה רע"ק וחביריו ראתה עינו של רע"ק וחביריו מה שלא ראתה עינו של משה וזהו שמחה שמעולם על ראשם וז"ש דמשנכנס אדר מרבין בשמחה. וז"ש אחר כך הילכך כו' ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה דאחר מחיית עמלק זוכין לכתרים. מזל מורה שהוא קשור בשורש בראשית המחשבה וכמ"ש בזוהר הקדוש (סו"פ אחרי) בהני תלת דתליין במזלא דהיינו עתיקא על ה' דייקא ע"ש. וז"ש אחר כך בגמ' ב' מימרות דר"י בריה דר"ש ב"ש לתת לכם אחרית ותקוה אלו דקלים וכלי פשתן כריח שדה אשר ברכו ה' כריח שדה של תפוחים ורש"י פי' דאיידי דאיירי רב יהודה לעיל נקיט ואזיל ועדיין יש להבין למה נסמכו ב' מימרות אלו דייקא דהא יש ממנו עוד מימרות בש"ס. ולפי האמור יש להם שייכות דחודש אדר שהיה בו מחיית עמלק שהוא מקטרג על ישראל שאין כולם צדיקים שגם בהם אף שנימולו יש כמה שפוגמים במדת צדיק ובחודש זה שנוצר באות ק' שמורה קדושת ישראל שבאמת רצוננו לעשות רצונך ומי מעכב כו' (כמ"ש ברכות יז.) ועל ידי כן ונשא השעיר עשו את כל עונתם עונות תם כמ"ש (ב"ר פ' סה) וזהו דבריא מזליה דהיינו שקשורים בשורש בהשי"ת ועדמ"ש (מגילה ג.) אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו דמזל הוא מה שהוא למעלה מחכמה ובינה והיינו למעלה מכל תפיסת הברואים. ועל זה הביא דרשת כריח שדה וגו' דכתוב וירא את ריח בגדיו ואיתא (סנהדרין לז.) אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו וכמ"ש בבראשית רבה (שם) כגון יוסי משיתא כו' שבאמת כולם צדיקים ואף הבוגדים הם רק מלבושי ובגדי עשו אבל בשורש נותנין ריח טוב כריח שדה של תפוחים וכמו שאמרנו שזהו סוד מה שנאמר וריח אפך כתפוחים דריח אף מרמז לבוגדים דחשב (באדר"נ פ' לא) מים סרוחים באדם זהו מימי חוטמו של אדם ע"ש ומכל מקום נותן ריח טוב כתפוחים כשדה של תפוחים. וכן הביאו המימרא שאמר לתת לכם אחרית ותקוה אלו דקלים וכלי פשתן עד"ש (פסחים פז :) לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל כו' כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה דעיקר התיסדות תורה שבעל פה היה בבבל (כמו שנת' משפטים מא' א עש"ב) ועל זה מרמז דקלים וכלי פשתן לבושי ת"ח (כמו שנת' שם מכ"מ) וזהו שנאמר כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם וגו' מחשבות שלו' וגו'. וזהו השייכות למ"ש דבאדר בריא מזליה שהעסק בקדושה מצד ישראל כאמור ועל זה הביא מאמר דדקלים וכלי פשתן שמרמז על תורה שבעל פה שקבלוה באדר וריח שדה לענין ריח בוגדיו שלענין זה כל א' מישראל יש לו קדושה נגד עכו"ם ועל כן בו מחיית עמלק וכמו שאמר רה"ק זצוקללה"ה לענין מ"ש שהכפרים מקדימין ליום הכניסה דבני כפרים נקראו ע"ה שעוסקים בעבודת האדמה ואף שעיקר מחיית עמלק על ידי ת"ח גם ע"ה בני הכפרים מבררין א"ע לגבייהו שהם כריח שדה של תפוחים ואדרבה הם מקדימין ליום הכניסה דעיקר הבירור נגד קטרוג עמלק הוא בהם שיש לו טענת עליהם והם מתבררין שהם קשורים בשורש בהשי"ת דרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב כו'. וכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה שבעל פה שע"ז אומרים ותן חלקנו בתורתך וכמו"ש כ"פ ממ"ש (ויקרא רבה פ' ט) קהלת ינאי אין כ' כאן אלא קהלת יעקב והיינו אף ע"ה שנדרש (בבא מציעא לג :) ולבית יעקב על ע"ה. וזה היה חלקו של אותו ע"ה שדרש שכל אחד יש לו חלק בתורה שבעל פה ואף הפועלים עכ"פ בשבת עוסקין בתורה כמ"ש (ריש סא"ר) דשבת יעשה כולו תורה. ונאמרו הני ג' מימרות משמיה דר"י בריה דרב שמואל בר שילת דאיתא (סנהדרין צו :) מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק וגו' על ידי ומנו רב שמואל בר שילת ועל כן אמר ג' מימרות אלו שהם ענין מחיית עמלק שמקטרג על ישראל בקדושת הברית ובאדר הבירור שישראל קדושים הן וכולם צדיקים כנ"ל ועל ידי שגלו לבבל זכו לאחרית ותקוה טובה שהוא שורש תורה שבעל פה וכולם נותנים ריח טוב כריח שדה של תפוחים ואפילו הבוגדים והם רק מלבושי עשו. ועל דרך שאמרו בגמ' (שם לט :) עובדיהו גר אדומי היה והד"א אינשי מיניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא וכן ר"י בריה דר"ש ב"ש שהיה מזרע המן ועמלק כנ"ל אמר מאמרים אלו שהם מענין מחיית עמלק שבאדר ושע"כ בו מרבין בשמחה:
1