פרי צדיק, פרשת שקלים ב׳Peri Tzadik, Parshat Shekalim 2
א׳בגמרא (מגילה כט) תנן התם בא' באדר משמיעין על השקלים וכו' וקרינן בא' באדר כי היכי דליתו שקלים למקדש. מלשון הגמ' היה נראה דהא דתנן משמיעין על השקלים היינו על ידי קריאת הפרשה ואף שמקדימין בשבת שלפני ראש חודש אדר כשחל בתוך השבת רק בא' באדר הזמן המאוחר. אבל מלשון רש"י משמיעין בהכרזת ב"ד וכ"כ הרע"ב בשקלים ב"ד שולחין בכל ישראל ומכריזין וכן הרמב"ם בה' שקלים (פ"א ה"ט) הביא דין דמשמיעין על השקלים ובה' תפלה (פי"ג ה"כ) הביא דין קריאת פרשה שקלים. מבואר דהם ב' ענינים וצריך להבין טעם קריאת הפרשה. ואם נאמר שבזמה"ז שאין שקלים ומקדש קורין פרשה שקלים ע"ד שקורין פרשה הקרבנות ע"ש ונשלמה פרים שפתינו לא יובן מ"ש בגמרא וקרינן בא' באדר כי היכי דליתו שקלים למקדש שמפורש דתקנת קריאת הפרשה היה אף בזמן שהיה בית המקדש קיים ולמה קראו אז הא ישלחו שלוחים בא' באדר להכריז. אך הענין על פי מ"ש (מדברי תורה תשא ג) וכן משה למד תורה וכו' ופרשיות שקורין בהם בכל שבת וכו' והם מזכירין אותו בכל פרשה ופרשה. ובפרשה שקלים אמר משה רבונו של עולם משאני מת אין אני נזכר אמר לו הקב"ה חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשה שקלים ואתה זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאלו אתה עומד שם וזוקף את ראשן וכו' וכבר הקשו למה לא הרגיש משה בפרשה הקרבנות שאינם נוהגין גם כן אלא בפני הבית ומ"ש מס' גבול בנימין שיש לומר הקדמה נוראה שאליהו מקריב קרבנות בבית המקדש בזה"ז גם כן ויש לו מעות מתרומת הלשכה שנגנזות לכך וכו' ולכן לא הרגיש בפרשה קרבנות שנוהגין לעולם מה שאין כן שקלים שבטלין אחר חורבן וכו' ע"ש. ועדיין קשה משה וזה קיים לעתיד ושמן המשחה נגנז בסוף בית ראשון (כמ"ש הוריות יא :) וכן יש כמה פרשיות שלא נהגו רק לשעתם באותו דור ולמה לא שאל עליהם. ובאמת מה שמפרשים שהרגיש בפרשה שקלים שיבטל אחר החורבן מלשון המדרש משאני מת אין אני נזכר משמע ששאל על אחר פטירתו תיכף ואז היה עוד משכן שילה ובית עולמים ובית שני יותר מי"ב מאות שנה. אך המכוון בזה שבודאי לא שאל על שום פרשה שאינה נוהגת מכל מקום הקריאה הוא ונשלמה פרים שפתינו. ושפתותיו דובבות על ידי שנזכר אך שאלתו על פרשה שקלים דאיתא בפסיקתא רבתי (פרשה י) כיון שירד משה לקראת ישראל וראו אותו דבר מעולה ומשובח היינו הקרני הוד וכו' היה רע על ישראל אמרו אנחנו בירידה וכו' ואף אתה משה היית עמנו וקרניו של משה זקוף וקרנינו שפלות מיד בא משה אצל הקב"ה וכו' אמר לו הקב"ה לך רומם ראשם וכו' אף אני אזקוף ראשם של בניי כי תשא וגו'. והיינו דכמו שמשה רבינו מחזיר בכל שבת הכתרים דמתן תורה לישראל כמ"ש בפע"ח בפי' ישמח משה וכ'ו כן בשקלים כששוקלין השקלים אף שהוא בחול משה רבינו ע"ה מחזיר להם הכתרים ואז השי"ת זוקף את ראשם על ידי משה רבינו ויש לומר שזה מ"ש (ב"ב י :) אמר משה לפני הקב"ה במה תרום קרן ישראל א"ל בכי תשא ואף שפירש רש"י קח מהם כופר לצדקה מכל מקום פשטיה קאי על השקלים ותרום קרן ישראל מורה עד למעלה עד כ"ע שכן מורה לשון רם אצל השי"ת עד למעלה מתפיסת בנ"א והיינו שעל ידי השקלים שבאו לכפר על עוון העגל עמ"ש במד' (תנחומא תשא) וכ"ה בירושלמי (שקלים פ"ב ה' ד) ובחטא העגל פרקום לכתרים דמתן תורה וזכה משה ונטלן כמ"ש (שבת פח.) וכיון שניתקן החטא על ידי השקלים מחזיר להם משה רבינו ע"ה הכתרים אף בחול ובזה מרים קרן ישראל (ונת' מא' א) ועל כן שאל בפרשת שקלים כיון דהרמת קרן ישראל על ידי השקלים צריך להיות על ידי משה כנ"ל אמר משאני מת ואף שבית המקדש יהיה קיים ויתנו שקלים מכל מקום אינו נזכר ובמה תרום קרן ישראל דהיה סבור שיבטל הרמת קרן דהחזרת התרים. וא"ל השי"ת שבשעת קריאת הפרשה דשקלים בשבת שלפני אדר יהיה לפני השי"ת כאלו משה רבינו ע"ה עומד וזוקף את ראשם. ובשעה שקוראין הפ' דשקלים בשבתו בפ' תשא הוא קריאה ככל קריאת פרשיות התורה רק כשקוראין הפרשה בשבת שלפני אדר או בא' באדר אז משה רבינו זוקף את ראשם. שהתורה נקראת תורת משה שהוא היה כולל כל נפשות ששים ריבוא שהם אותיות התורה וכשקוראין הפרשה האותיות שהם נפש משה רבינו ע"ה הוא כאלו משה עומד וזוקף ראשם אז ומחזיר להם הכתרים. רק בשבת הוא תמיד מחזיר לישראל אבל קריאת הפרשה בשבת שלפני אדר או בא' באדר מועיל לישראל שכשיביאו השקלים אחר כך בחול אז גם כן יוחזר להם הכתרים דמתן תורה כמו שהיה מחזיר להם בשעת ששקלו שקליהן בחיי משה והיה זוקף את ראשם כנ"ל. והנה ההקדמה הנוראה שהביא בס' גבול בנימין היא מהרמ"ע ז"ל (ע"מ מא' אם כל חי ח"ג סי' כג) ולא ידענו שורשה. אך יש להבין בשלמא הקרבנות שמקריב אליהו מהכבשים שקונה יוכלו להועיל לאותו הדור אבל השקלים שנגנזו לשם כך מזמן הבית מה יועילו לאותו הדור כיון שלא שקלו שקלים. אבל יש לומר על פי שאמרנו בענין הקרבנות שאנו אומרים ואת מוסף פלוני הזה ונקריב אף שאין מקדש ואי איפשר להקריבו ביומו רק כיון שהרצון והחשק לקיים ולהקריב החשק הזה כמעשה עד"ש (קידושין מ.) חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ובפרט כשאומרים פסוקי הקרבנות ונשלמה פרים שפתינו ועקימת פיו הוא מעשה והוא כאלו נעשה. וכן בקריאת פרשת שקלים וכל אחד מישראל יש לו חשק ורצון לקיים בפועל ואם היה מקדש בודאי היה כל אחד מישראל מוציא כמה הוצאות שיבא שקלו לירושלים מזה החשק נעשה שקלים ממש והרי מצינו (שמות רבה פ' נב) ברשב"י שאמר בקעה המלאי דינרי זהב התחילה מושכת דינרי זהב לפניהם ע"ש כש"כ שהשי"ת יכול לעשות מחשק ישראל ומרצונם לקיים מצות שקלים ועושה מזה שקלים ממש ומתמלא בקעה שקלים ואליהו לוקח מהם ועושה תרומת הלשכה כמו שהיו עושין בזמן הבית וקונה בהם קרבנות ומקריבן וכמ"ש הרמ"ע ז"ל ונוהג השקלים אף בזמה"ז. ואדרבה החשק בזמן הזה יותר ממה שהיה בזמן הבית כנודע ונעשה מהחשק שקלים ממש ומהם באים הקרבנות. ועל זה מועיל קריאת הפרשה דשקלים אף בזמן הזה שכשיהיו השקלים בר"ח ניסן אם היה חל בחול ואם חל בשבת הלא הקרבנות יקנה אליהו בחול. ויועיל אז קריאת הפרשה כאלו משה רבינו ע"ה עומד וזוקף את ראשם והיינו שיוחזר להם הכתרים אף בחול דבשבת בלךא זה גם כן משה רבינו ע"ה מחזיר הכתרים לישראל וכנ"ל מפע"ח. וז"ש בגמ' וכיון דבניסן וכו' קדמינן וקרינן בא' באדר כי היכי דליתו שקלים למקדש והיינו אף בזמן הזה מועיל שיהיה נעשה מהחשק שקלים קודם ראש חודש ניסן ויתרום מהן אליהו כדי לקנות קרבנות להקריב מתרומה חדשה ועל ידי קריאת הפרשה מועיל זה כאלו משה רבינו ע"ה עומד וזוקף את ראשם. והיינו דאותיות התורה שהם נפש משה הוא כאילו עומד וזוקף ראשם שבשעת שישקלו השקלים ירום קרן ישראל ועל ידי השקלים יחזיר להם משה רבינו הכתרים. ונתקן הקריאה בשבת שהוא מתנת חלקו דמשה רבינו ע"ה ומחזיר אז הכתרים ומועיל בשבת דפרשת שקלים שיוחזר לישראל הכתרים אף בחול כשיהיו נעשים השקלים מרצון וחשק ישראל כנ"ל:
1