פרי צדיק, פרשת שקלים ג׳Peri Tzadik, Parshat Shekalim 3
א׳בפסיקתא (סוף פרשה י) זה ישפיל וזה ירום זה שהשפיל ישראל לבאר שחת זה אלהיך וזה ירים שמרומם קרנם בזה זה יתנו. אין הפירוש שדורש גז"ש לשון זה רק המכוון כמו שאמרנו כ"פ דלשון זה מורה שהדבר מפורש לנגד עיניו שיוכל להראות באצבע זה וכן כשחקוק בלב וכמו שדרשו (מגילה טו :) מלשון וכל זה שהיו כל גנזיו חקוקין לו על לבו דכיון שחקוקים בלוח לבו הוא כמפורש לנגד עין ושייך לשון ז"ה. וז"ש זה ישפיל שבמה שאמרו ישראל על העגל לשון זה אלהיך שמורה שלא אמרו מן השפה ולחוץ לבד רק שלפי שעה היה חקוק בלב על ידי זה השפילם לבאר שחת. וזה ירים שנתקן ונתרומם קרנם על ידי לשון זה יתנו שבאמת יש להבין למה נכתב תיבת זה ומ"ש בפסיקתא וכ"ה במדברי תורה (תשא י יא) שתמה משה רבינו ע"ה מי יכול ליתן כופר נפשו והיה סבור שהוא ככבר או ק' או נ' כסף או ל' שקל והראהו השי"ת זה יתנו כזה. עדיין יש להבין שהיה די שהיה אומר לו שיתנו עשרה גרה וידע המטבע ולמה הראהו. אך הענין כמ"ש במדברי תורה שם ובמ"ר (נשא פ' יב) כמין מטבע של אש נטל מתחת כסא הכבוד והראהו זה יתנו וכעל ידי זה בפסיקתא. והיינו שתמה איך יועיל פדיון כסף שהוא גשמיי והראהו השי"ת כמין מטבע של אש דהיינו שהמכוון רק האהבה והנדיבות וזה נקרא אש על דרך מ"ש רשפיה רשפי אש וגו' מים וגו' האהבה ולענין זה אין צריך סך מסוים ואדרבה יספוק מטבע קטן כמחצית השקל ואף לעשיר גדול. שכל שהוא קטן יותר יגדל האהבה והחשק שזכה שיקבל ממ"ה מתנה קטנה ממנו וזה חשוב יותר. וז"ש מתחת כסא הכבוד שעל ידי האהבה נעשה היחוד בין קודשא בריך הוא וישראל עד"ש (ח"ב קלה ב) דהא אתאחדת כורסיא יקירא קדישא ברזא דאחד וכו' וזה ענין ז"ה יתנו שעיקר שיתנו החשק והאהבה שיהיה חקוק אהבת ה' על לוח לבם עד שיהיה מפורש לעין כמורה באצבע. וז"ש וזה ירים שרומם קרנם בזה היינו בהנדיבות והאהבה להשי"ת שהיה חקוק על לוח לבם. וענין האהבה והחשק הוא ביותר בזמן הזה שאין אנו יכולים לקיים מצות שקלים בפועל ומשתוקק כל אחד מישראל לקיימה ואם היה אפשר לקיימה היה כל אחד מוציא הוצאה רבה על זה שיבא שקלו למקדש ומזה החשק נעשה שקלים ממש כמו שאמרנו (מ' ב') וירים קרן ישראל:
1