פרי צדיק, פרשת זכור ח׳Peri Tzadik, Parshat Zachor 8
א׳זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' לא תשכח בא המצוה לזכור מלחמה זו ובזוהר הקדוש (בשלח סה ב ור"פ ויקהל) דלא הוה כהאי קרבא מיומא דאתברי עלמא כו' וקרבא דעמלק הוה לעילא ותתא ועל כן בחר משה רבינו ע"ה ביהושע שיהיה הוא הנלחם לנצח קרבא דלתתא ומשה אתתקן לקרבא דלעילא ואלמלא דאתתקף משה לעילא ויהושע לתתא לא יכלי ישראל ליה ע"ש באורך. והיינו שלבד המלחמה לתתא היה עמלק מקטרג לעילא שקליפת עמלק כלב נובח וכמ"ש בזוהר הקדוש (בשלח סה א) וכן המן מזרעו אמרו (מגילה יג :) ליכא דידע לישנא בישא כהמן ואמרנו שאין הפי' במה שהלשין וביזה את ישראל לפני אחשורש רק שידע לקטרג על ישראל למעלה שהם ישנו מן המצות ורבנן עם א' הם ודתי המלך מ"ה אינם עושים וכדומה (ונת' ר"ח אדר מא' ח וש"מ) וכן איתא בעמלק (במדברי תורה תצא ובפסיקתא וזוה"ק שם) שהיה חותך מילותיהם וזורקן כלפי מעלה ואומרים בזה בחרת הוי לך מה שבחרת שאמר שאף שישראל מולים אין כולם צדיקים שיש שפוגמין במדת צדיק יסוד עולם וז"ש בזוהר הקדוש ריש ויקהל בגין דחשיב לאעקרא את קיימא מאתריה כו' והיינו שקטרג על קדושת הברית דישראל ושורשה ולזה נבחר יהושע לנצח קרבא דלתתא וכמ"ש בפסיקתא (פ' יב ה ו) ומדברי תורה (תצא י) שאין עמלק נופל אלא ביד זרעו של יוסף שלכולם מסלק בטענות לראובן אומר כו' ולשמעון ולוי אף אתם הרגתם את שכם ולכל השבטים אתם מכרתם אחיכם ובמדברי תורה מסיק ולבנימין אתה נחשדת על פלגש בגבעה. והוא דעמלק קליפת כלב שהוא פנימיות משור וחומר שהם קליפת עשו וישמעאל ופנימיות שו"ר חמו"ר ו מ"ו גי' כל"ב (כמ"ש בזוה"ק בשלח שם ע"א ורח"ו ז"ל שם) ועשו שורש קליפת רציחה קלי' שור דמזקקא נשכא ובעטא (כמ"ש ברכות סא.) וישמעאל קליפת התאוה חמור. ועמלק פנימיות שניהם מקטרג שגם בישראל נמצא טענות מב' ענינים אלו ראובן יהודה ובנימין בטענות מענין תאוה. ושאר שבטים בטענת מכירת יוסף מעין קליפת קנאה ורציחה. מה שאין כן ליוסף שאין עליו שום טענה שהוא מרכבה למדת צדיק יסוד עולם כידוע ועל כן יהושע מזרעו נבחר לנצח קרבא דלתתא. ומשה רבינו ע"ה אתתקן לנצח קרבא דלעילא הקטרוג שלו למעלה. ובזוהר הקדוש ויקהל איתא אחר שאמר כמין הוה לעילא לסאבא מקדשא וכמין הוה לתתא לסאבא ישראל כו' א' אזמין לגבך ההוא חויא בישא לעילא לסאבא לך בכל סטרין ואלמלא כו' ע"ש ומשמע דלעילא גם כן לסאבא לישראל וזהו נקרא מקדשא שהוא לב חכם לימינו מקום משכן השי"ת וכמ"ש (שיר השירים ה ב) ואיכן מצינו שהקב"ה לבן של ישראל דכתוב צור לבבי וחלקי אלהים לעולם וכ"כ בזוה"ק (תרומה קכח רע"ב). ויתכן מ"ש לעילא ולתתא על פי המחלוקת על מה שנאמר אשר קרך ואיתא (מדברי תורה שם ט) ר"י א' קרך טמאך כו' רבנן אמרי הקרך לפני אחרים מלה"ד לאמבטי רותחת כו' ובפסיקתא (פ' יב יג) איתא גם כן המחלוקת הנז' וא' רבנן א' אשר קירך הפשירך עשה אותך קר כמים כענין שנאמר מים קרים על נפש עיפה והביא גם כן המשל ע"ש אך ממה שהביא מפסוק מים קרים וגו' נראה שעשה להם נייחא כדמיון מים קרים על נפש עיפה. ונראה כמו שאמרנו מהזוהר הקדוש שלח דעמלק יצרא בישא דישתכר תדיר בגופא. ומש"ה קרי ליה בזוהר הקדוש כאן עמלק חויא בישא דכמין לון כו' שהוא נחש הקדמוני הנחש הראשון וכבר אמרנו במ"ש (ברכות סא.) יצר הרע דומ לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב כו' דב' חללי הלב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו וכמש"ש בכליות דטובה לימינו כו' ומכל מקום ליצר הרע אינו שומר את מקומו ולפעמים מטעה את האדם ומראה עצמו כעומד לימינו ומלמדו להועיל לטובה וכעין מ"ש (חולין צא.) כת"ח נדמה לו שהחזיקו כרב ולא רצה לילך לימינו רק ליעקב אבינו ע"ה שמדתו אמת לא יוכל להטעות. וכן עמלק דכ' אשר עשה לך בדרך גו' אשר קרך בדרך ובזוהר הקדוש ויקהל מביא הפ' משמואל אשר שם לו בדרך וגו' חויא בישא הוה לגבייהו דישראל דכמין לון על פרשת ארחין והיינו דאיתא כך דרכה של תורה כו' וחיי צער תחיה דאף שבאמת פקודי ה' ישרים משמחי לב זהו אחר שזוכה לאור התורה אז מכניס שמחה בלבו אבל דרכה של תורה קודם שזכה לה יש לו חיי צער ובתורה אתה עמל ביגיעה רבה במיעוט שינה ותענוג וכמ"ש במדברי תורה (נח ג באורך) ובא עליהם עמלק בטענה מדברי תורה שמצינו שוא לכם משכימי קום וגו' אוכלי לחם העצבים לחם היינו דברי תורה כדש"נ לכו לחמו בלחמי וזהו לחם העצבים שבא בעצב ויגיעה רבה ונדנוד שינה. כן יתן לידידו שנה וידידו היינו שלמה המלך ע"ה שזכה לחכמה תתאה כולה בשינה בחלום ונקרא ידידיה וכ' וה' אהבו. וזהו כמ"ד אשר קירך עשה אותך קר כמים שבא בטענות מדברי תורה שא"צ להיות עמל בעמלה של תורה ולחיות חיי צער אף בדרכה של תורה. וז"ש כענין שנאמר מים קרים על נפש עיפה שנדמה כמלמדו להועיל לטובתו על פי התורה. וזהו הקרבא לעילא לסאבא מקדשא שהוא לב חכם לימינו מקום משכן השי"ת. וכמין הוה לתתא לסאבא לישראל בלא השתנות והסתר פנים רק עומד על מקומו בלב כסיל לשמאלו לסאבא לישראל ולפתותם בריפוי ידים מן התורה ומן המצות וזהו כמ"ד אשר קרך טמאך כו' וזהו מ"ש דהוה כמין לון על פרשת ארחין כנ"ל על ב' מפתחי הלב ועל זה נצרך משה ויהושע יהושע לתתא שבא מזרעו של יוסף בחינת גבור הכובש את יצרו ויהושע המכניס ישראל לארץ בחינת תורה שבעל פה והיא הרב חכמה לתקן הרב כעס (כמו שנת' כ"פ) ומשה רבינו ע"ה נצח קרבא לעילא ע"ד מ"ש (ר"ה כט.) וכי ידיו של משה עושות או שוברות מלחמה אלא כ"ז שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים כו' והיינו למסור א"ע להשי"ת ולשעבד לבו אליו ואז לא יוכל היצר הרע להטעות את האדם ולהתלבש בלבוש מורה לטובה. וזה היה הראשון יעקב אבינו שאמר האלהים הרועה אותי מעודי וגו' שמסר כל כחותיו להשי"ת שהוא מנהיג אותו ועל כן לא יכול הס"מ להטעותו ויעקב מלבר ומשה מלגאו וכמ"ש (תקו"ז תי' יג) והוא פעל בישראל לשעבד לבם לאביהן שבשמים וזה היה ניצוח משה לעילא כאשר ירים ידו וגבר ישראל:
1