פרי צדיק, לחג הפסח כ׳Peri Tzadik, Pesach 20
א׳בזה"ק (בא לח א') ותנא והוה נהיר ליליא כיומא דתקופת תמוז וכו' לא נתפרש בזוהר הקדוש מנא לי' זה, אך נראה דמדייק מלשון הכתוב ליל שמורים הוא לה' וגו' הוא הלילה הזה וגו' ואין לשון הוא מתפרש כאן ובפרט לשון הוא הלילה הזה, ואחר כך מדייק בזוהר הקדוש כיון דאמר ליל מהו שמורים ולא שמור וכו' ליל קאמר בקדמיתא ולבתר לילה וכו' ואמר בזוהר הקדוש ליל עד דלא קבילת דכר וכו' ובשעתא דאתחבר עמה דכד הוא הלילה הזה לה' שמורים דכר ונוקבא וכו' ובאתר דאשתכחו דכר ונוקבא לית שבחא אלא לדכורא וכו' ומתפרש מש"נ הלילה הזה שמורים. אך למה נזכר הוא הלילה הזה ומזה מדייק הזוהר הקדוש דהוה נהיר ליליא כיומא דתקיפת תמוז שבכ"מ נקרא שכל הנעלם מכל רעיון הוא את ההוא עד שלא נברא העולם וכו' וכן לעתיד נקרא יום ההוא שאז יתגלה אור הנקרא הוא. וז"ש ויהי בעצם היום הזה יצאו וגו' ומפרש הפסוק שלאחריו למה נקרא היום עצם היום הזה שפירושו זריחת אור הגנוז שיהיה לו בו תפיסה ליל שמורים הוא לה', שבלילה זאת נתגלה להם מאור הגנוז שמאמר יהי אור יהיה בו תפיסה וז"ש הוא הלילה הזה, זה מורה שיש בו תפיסה שמורה באצבע כמו שאמרנו ונקרא שמורים דכר הוה זמין לאתחברא עמה ואחר כך כשיש זיוויגא נקרא הלילה הזה לה' דלית שבחא אלא לדכורא, ובג"צ כתיב הוא הלילה הזה שהיה הופעה מכ"ע שנקרא הוא ומטעם זה נקרא הנפת העומר מחרת השבת סתם, דבשבת יש בו התגלות עתיקא, ומטעם זה אומרים קדושת כתר, דבכ"מ שיש זיוויג יש גם כן התגלות עתיקא וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג עט ב) דהא עתיקא יתגלי וזווגא יזדמן וכו' ונזכר ליל שמורים שמזה הופיע הקדושה לחג כמו שאמרנו במ"ש כליל התקדש חג (מא' ט"ז) ונקרא גם יום הנפת העומר עצם היום הזה שיש בו גם כן התגלות מאור הגנוז, ולכן החכמים בתורה שבעל פה שהיא מטלא דעתיקא, וכמ"ש כל יקר ראתה עינו, ראתה עינו של ר"ע וחביריו מה שלא ראה משה (וכמ"ש במ"ר ות' פ' חקת) הם יכלו לצרף שני האורות עצם היום הזה של יום טוב דפסח, ועצם היום הזה של הנפת העומר ביחד, אף שהם תרתי דסתרי שמברכין על אכילת מצה ומרור ואומרים הלל וסופרין ספירת העומר, אך ע"פ האמור בעצם היום הזה מורה התגלות האור הגנוז שנקרא יום שיהיה בו תפיסה והוא על ידי התגלות מכ"ע שנקרא הוא ובעתיקא שהוא למעלה מהזמן אין שום סתירה ויכול להיות ב' הקדושות קדושת עצם היום הזה הנזכר ביציאת מצרים וקדושת עצם היום הזה הנז' ביום הנפת העומר ביחד (כמשנ"ת מא' יז). ואמר שמורים לכל בני ישראל לדורות"ם. שחייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, ובכל ליל פסח צריך שירגיש שינוי ואור חדש כמו בעת יציאת מצרים ומזה מופיע הקדושה לכל החג ולכל המועדים הבאים שרגל זה ראש השנה לרגלים כמש"נ השיר יהיה לכם כליל התקדש חג וכן מצינו בגמרא (פסחים פה:) כזיתא פסח והלילא פקע אגרא והיינו שבשעת ההלל נפתח האור כמו שנפקע האגרא ונתבקעו הגנין ונתגלה עצם השמים לטוהר, וכמו שמצינו (ברכות מח.) ורחמנא היכי יתיב רבא אחוי לשמי טללא ביי נפיק לברא אחוי כלפי שמיא, שאביי היה לו הבנה שצריך לילך לחוץ שלא יהיה הפסק הגג וכן כאן הלשון פקע אגרא שנתגלה האור בעת קריאת ההלל שלא היה שום הבדל כאלו הגגין נתבקעו, וחכמים היה בכחם לצרף ב' הקדושות יחד כיון ששניהם נקראים עצם היום הזה שהיא התגלות אור הגנוז, ובעתיקא אין שום סתירה מהזמן שהיא למעלה מהזמן ויכול להיות ב' הקדושות יחד:
1