פרי צדיק, לחג הפסח כ״אPeri Tzadik, Pesach 21
א׳בפסיקתא (מצות עומר) ומ"ר (אמור פכ"ח קהיר א' ג' בשינוי קצת) הביא מקודם פסוק מגשם (ירמי' ר) ולא אמרו נירא את ה"א הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו שבועות חקות קציר ישמור לנו כו' ישמור לנו מן השרב ומן הרוחות קשים ומן הטללים קשים ואלו הן שבע שבתות תמימות שבין פסח לעצרת. ואחר כך איתא אריב"ל סנטירך אנא ולית את יהיב לי סטנרותי אר"ב מגריסך אנא ולית את מטעים לי מן תבשילך דנדע מה אינון צריכין אם טל אם מטר הוא שדוד אמר גשם נדבות תניף וגו' אם גשם הוא צריכה נדבות. אם טל היא צריכה תנוף אלקים עי"ש במת"כ ובפ' הגר"א לפסיקתא. אך יש להבין דאם נפרש סנטירך אנא כמ"ש מקודם ישמור לנו מן השרב וקשה דא"כ הו"ל לצוות להקריב עומר בא' דפסח, ועוד דהשי"ת נקרא סנטר אחר כך בהז' שבתות ולא קודם, ואם נפרש סנטירך אנא מה שהשי"ת שמר על הפתח המצרים ולא יתן המשחית לבוא וגו' מה זה טעם על מצות העומר שנוהג בא"י. גם מ"ש מגריסך אנא כו' ולית אם מטעים לי מן תבשילך דנדע מה אינון צריכין אם טל או מטר. קשה הא זמן הגשמים כבר עבר, ואחר כך איתא (שם) אר"ב כשהיית נותן לכם את העומר הייתי נותן לכאו"א עומר לגלגולת כו' לפיכך משה מזהיר את ישראל והבאתם עומר, ויש להבין איך אמר טעם למצות העומר שנוהג בכל דור מהמן שהיה רק במדבר ובמדבר לא הקריבו העומר עד שבאו לארץ ישראל, אך ענין סנטירך אנא השמירה מכל רע מקטרוג יצר הרע שאלמלא הקב"ה שעוזר לו א"י לו (כמ"ש סוכה נב:) ומגריסך אנא שהשי"ת המאכיל ועיקר קטרוג יצר הרע מתוך אכילה ושתי' (כמ"ש ספרי עקב וש"מ) שתחילת הסתת הנחש היה בתאות אכילה. וכשמכיר שהשי"ת מאכיל אז אין דבר רע בא מזה ואין יצר הרע מאכילה זו. ובמדבר היה השי"ת המאכיל מן והיה אכילה בקדושה שיתיישב ד"ת בגופן (כמ"ש במ"ת ר"פ בשלח) וכן כל אכילה בקדושה נקרא מן כמ"ש בגמרא (סוכה לט:) על ג"ס שבת בכדי מן שנו. וזש"נ ביע"א ושמרני בדרך הזה שלא אלמד ממעשה לבן וזהו סנטירך אנא, ונתן לי לחם לאכול וגו' היינו שיהי' השי"ת המאכיל וזהו מגריסך אנא:
1
ב׳והנה בפסיקתא אחר כך איתא לא תהא מצות עומר קלה בעינכם שעל ידי מצות עומר זכה אברהם וירש את ארץ כנען שנאמר ונתתי לך ולזרעך וגו' ע"מ ואתה את בריתי תשמור ואיזה זה מצות עומר, ותמהו ע"ז מה שייכות עומר לברית, והגר"א ז"ל פ' מגז"ש דתמים ובעומר כ' תמימות ותמה ע"ז דהא תמימות בספירת העומר כ' והניח בצ"ע, אך איתא מהאריז"ל דימי הספירה מסוגלים לתיקון פגם הברית וכ' במ"א רמז לזה עמ"ר בגי' קר"י, והנה כבר דקדקנו שבתורה נקרא חג המצות ובלשון חז"ל חג הפסח ולמה שינו מלשון התורה, ולבד זה הפסח נקרב בי"ד ונאכל רק לילה הראשונה ולמה קראו לכל החג פסח, גם הפסח אינו קרב רק בזמן שבית המקדש קיים ולמה נקרא חה"פ אחר החורבן ויותר יתכן לקרותו חג המצות דנוהג אף בזה"ז, גם כל שם פסח ע"ש שפסח הקב"ה על בתי בני ישראל במצרים ויתכן שנקרא הקרבן ע"ש זה אבל למה יקראו לכל החג כן, אך מצינו בהפטורה ויצו המלך גו' עשו פסח לה"א ככתוב בספר הברית הזה ואין לו פי' וכי דבר חדש מצאו והול"ל כאשר צוה ה', גם מש"נ אחר כך כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים וגו' וכל מלכי ישראל ומלכי יהודה יש להבין איך יתכן שבימי דוד ושלמה ומלכי יהודה הצדיקים לא נעשה פסח ח"ו, ומה זה שציין כפסח הזה, אך כבר אמרנו דחג הפסח נקרא יום ה' הגדול והנורא מדת אברהם ויעקב, שגוף החג יצ"מ היה בזכות אברהם ומדתו חסד לאברהם וזהו הגדול, והוא גם כן קדושת יעקב אבינו שפת אמת תכון לעד שיוקבע האהבה לעולמי עד וזהו והנורא שלימו דכלא (כמ"ש זח"ב עב א) שלא יהיה בהן דופי כלל שנתקן כל שורש פגם הנחש ופסקה זוהמא מאבותינו אחר ג' דורות (כמ"ש שבת קמו:) ותיכף בלילה ראשונה כ' ופסח ה' על הפסח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם וגו' המשחית היא השטן היא היצר הרע היא מה"מ (ב"ב טז.) ומצד השי"ת זכו לשעה לעקור יצר הרע מלבם. וזש"נ בערב תאכלו מצות, שמורה שאין עוד שאור בעיסה כלל רק בשנה ראשונה אין חימוצו נוהג אלא יום א' (כמ"ש פסחים צו:) ומ"מ הופיע אחר כך על ידי מצות הפסח לכל הז' ימים, שבעת ימים תאכל עליו מצות, עליו דייקא שמצות הפסח הופיע בכל הז' ימים ועיקר המצוה שייעקר היצר הרע מכל וכל כמו אדם הראשון קודם הקלקול קדושת יעקב אבינו ע"ה, שע"ש זה נקרא החג יום ה' הנורא, אך זה לא זכו עדיין לעולם, כי לזה צריך התגלות עתיקא, ובלילה ראשונה זכו מצד השי"ת, ואחר כך בקי"ס ראתה שפחה וכו' היה הריה, ובמתן תורה שזכו לזה דכ' אני אמרתי א' אתם דלא הוו מייתי (ע"ז ה.) אך נתקלקל ונשברו הלוחות והנה ביאשיהו מצינו שהי' סבור שאפילו חרב של שלום ל תעבור בארצכם (כמ"ש תענית כב:) וזה יהיה רק לעתיד, אך באמת כ' למעלה ויעמוד המלך וגו' ויכרות את הברית לפני ה' ללכת אחר ה' ולשמור מצותיו וגו' בכל לב ובכל נפש להקים את דברי הברית וגו', בכל לב ובכל נפש מורה כשזוכין לשבת עלאה חשובה אעלאה בינה ואתפני יצר הרע מתמן מכל וכל לעולם (כמ"ש ת"ז ת' מח) ובאמת הועיל הוא בכל ישראל לשעתו, כיון שהוא עשה תשובה שלימה כמו שהעיד הכ' וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' וגו' וגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד (כמ"ש יומא פו.) שנאמר עד ה', והיינו כל שם הוי"ה שהוא ט' מדות (כמ"ש זח"ג רנח א) ותגו של יוד דלעילא כ"ע (כמש"ש יו"ד ב) וזהו עד כה"כ, עדמש"נ עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב, ואיתא בס' יצירה (פ"ו) לב בנפש כמלך במדינה (ועי' זח"ג קכ"ו ב) והמלך לב העם ופעל לשעתו בלב כל ישראל להופיע להם תשובה עלאה בינה שהוא רק בהתגלות עתיקא, ומה"ש היה סבור שאפילו חרב של שלום לא אעבור רק שלא היה יודע שאין דורו דומה יפה (תענית שם) והיינו שלא הועיל רק לשעה, ואז היה הוא משיח כמש"נ רוח אפינו משיח ה' גו' אשר אמרנו בצלו נחי' בגוים, רק אז אחר הברית הזה כ' ויצו המלך וגו' עשו פסח לה"א ככתוב על ספר הברית הזה, והיינו שיעקר יצר הרע מכל וכל ויופיע הקדושה בכל הז' ימים שמורה לעולם שבעת ימים תאכל עליו מצות שלא יהיה שאור שבעיסה כלל כקדו' יעקב אבינו, ואמר הכ' טעם ע"ז שבאמת כן היה כי לא נעשה כפסח הז"ה דייקא מימי השופטים וגו', והיינו שפסח כזה הי' רק בשנה ראשונה שהיו ישראל משוקעים במ"ט שערי טומאה בקלי' מצרים כעובר בבטן אמו, ואחר שהחזירן בתשובה זכו בערב תאכלו מצות שהיה תשובתם עד כה"כ, מה שאין כן בימי דוד ושלמה שהיו באמת צדיקים לא זכו לפסח כזה בשלימות ככתוב בספר הברית, רק בימי יהושע שהכניסן לא"י אז נעשה גם כן כפסח הזה שלא חשב הכ' רק מימי השופטים שאחר יהושע והטעם שאז הוקרב ראשונה את העומר שהוא גם כן ברית, וז"ש לא תהא מצות עומר קלה בעיניך שעל ידי מצות עמר זכה אברהם וירש את הארץ, והיינו כירושה שא"ל הפסק כמ"ש ב"ב קכט:) וזה זכה רק ע"מ ואתה את בריתי תשמור ואיזה זה מצות העומר, והיינו מ"ש סטנירך אנא, והיינו השומר מכל רע כמש"נ ולא יתן המשחית לבא וגו' והיינו בליל א' דפסח ופסח ה' על הפתח וגו', ולית את יהיב לי סנטרותי והיינו שאחר יום א' שהיה חימוצו נוהג אף בשנה ראשונה אז מתחיל הזמן מצד ישראל להיות מזוקק שבעתיים ואז מצות העומר כביכול שכר שמירת השי"ת בלילה הראשונה, ואז הזמן לתקן מדת צדיק יסוד עולם וכן איתא (סוף עוקצין) עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנ' להנחיל לאהבי י"ש, לשון לכל צדיק וצדיק היינו שומר הברית שזה נקרא צדיק (זח"ב כ"ג א) וזה זוכה לש"י עולמות גימ' עמ"ר וגימ' קר"י ההפוך, וכ' להנחיל לאוהבי שזה בזכות האהבה מדת א"א דכ' אברהם אוהבי, וז"ש שבזכות העמר זכה אברהם וירש את ארץ כנען ע"מ ואתה את בריתי תשמור, וכ' ואוצרותיהם אמלא, עדמש"נ יראת ה' היא אוצרו, והיינו שהשי"ת ממלא אוצר צדיק שהוא יראת ה' שאלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, וזה ענין מ"ש (זח"א קכ"ג ב' בתוספתא) ארבע מאות שקל כסף ד' מאות עולמות וכיסופין והנאות כו' שהוא ש"י עולמות שנ' להנחיל לאהבי יש וצדיק עולמות מש"נ ואוצרותיהם אמלא (ונת' במ"א):
2
ג׳ויהושע שהיה הראשון שהכניס ישראל לארץ היה הראשון שהקריב העומר. והוא זכה לעשות פסח ככתוב על ס' הברית, א"א היה הראשון אב ראשון לישראל ובנה כנסת ישראל שזכה למדת זקן עתיקא וכ' וה' ברך את אברהם בכל בת יהבה לאברהם (זח"א רי"ט א) ויהושע הכניסם לארץ שהיא מדת מלכות ועשה פסח ככתוב בס' הברית וזה בזכות העמר. שעל ידי זה זוכין להתברר במדת צדיק להיות מזוקק שבעתיים. רק מימי השופטים לא נעשה כפסח הזה עד יאשיהו שעשה תשובה שלימה עד כה"כ שהיא התגלות עתיקא ופעל לעשות פסח ככתוב בס' הברית ואלו הי' מועיל לעולם הי' כבר התיקון כמו שהי' סביר באמת שאפילו חרב של שלום. רק שלא ידע שאין דורו דומה יפה שנתקלקל אחר כך. וסנטירך נגד מש"נ ושמרני בדרך הזה כאמור. ואחר כך אמר מגריסך אנא כעין מש"נ ונתן לי לחם לאכול וגו' שהש"ת המאכיל כמו במן כל דור המדבר אכילה בקדושה שיוקבע ד"ת וכן בכל פסח כל הז' ימים אכילת מצוה ונקרא אכילת מן כמו שאמרנו, ואף דאמרי' (פסחים קכ.) מה שבעיני רשות אף כל ששה ימים רשות וכו' ורק לילה ראשונה חובה. כבר אמרנו דהוא מצוה כל ז' רק מצוה לגבי חובה רשות קרי לי' (ונת' מא' ט"ז) לבד שיש בזה קיום מצות ל"ת להשמר משאור וחמץ, ואמר לית את מטעים לי מן תבשילך דנדע מה אינון צריכין אם טל אם מטר, כבר אמרנו דתורה שבכתב נקרא גשם כמש"נ יערוף כמטר לקחי וכ' לקח טוב נתתי לכם, ותורה שבעל פה נקרא טל כמש"נ תזל כטל אמרתי והוא מטלא דעתיקא. והיינו שעיקר מצות העומר שיועיל אכילת המצה לבער השאור שבעיסה שהוא קלקול הנחש שהכניס תאוה והנת הגוף באכילה וע"י מצות העומר יועיל לעולם כאמור, שזהו ואתה את בריתי תשמור, וכל דור המדבר שאכלו רק מן לא הוצרכו לעמר כלל. שהשי"ת היה המאכילם תמיד. רק בבואם לארץ הוצרכו לעמר שיוקבע אכילת מצה מפסח לעולם לבער השאור שבעיסה לעולם. ואף שבשנה שני' זכו שבעת ימים תאכל מצות, אבל שישאר כך לעולם נצרך טלא דעתיקא וז"ש מה אינון צריכין אם טל, ויש מי שזוכה תיכף לגשם שהוא תורה שבכתב כמו שהיה בלוחות ראשונות דכ' אני אמרתי אלקים אתם ואלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה (נדרים כב:) יהיו משיגים הכל מתורה שבכתב כמו שזכה משה רבינו הכל מסיני, וזה צריך גשם, וזש"נ גשם נדבות תניף אלקים, אם גשם נדבות, שזהו זוכה מנדבה שמניע לו מנדבת לבו, אם טל תניף אלקים וגו' שה מצד השי"ת שיעזור לבער כל היצר הרע והשאור שבעיסה לעולם:
3
ד׳והנה מצד השי"ת הוא הפסח שפסח ה' על בתי בני ישראל ולא יתן המשחית לבא לבער היצר הרע, ומצד ישראל על ידי אכילת מצה זוכין ע"י העמר שיוקבע קדושת אכילת מצה בלב ישראל לבער היצר הרע לעולם וזה הטעם שבתורה שבכתב שהוא קוב"ה תורה איקרי (זח"ב ס' א) נקרא החג חג המצות שהשי"ת תולה הקדושה בפעולת ישראל בקיום מצות אכילת מצה, ובתורה שבעל פה וכן אנחנו קורין החג ע"ש הפסח אשר פסח ה' וגו' שאף אכילת מצה שלנו היא רק ע"י עזר השי"ת אשר פסח וגו' ולא יתן המשחית וגו' שלא יבא היצר הרע המחמיצנו להטות לבבינו למשחית ח"ו, וז"ש בפסיקתא למענה שבועות חוקות ישמר לנו, ישמר לנו מן השרב ומן הרוחות קשים ומן הטללים קשים, שרב היינו קליפת הקנאה שהיא אש כמש"נ וחמתו בערה בו, וכן קליפת התאוה נקרא אש כמש"נ כולם מנאפים כמו תנור בוערה מאופה (הושע ז׳:ד׳) ובגמרא (קידושין פא.) כי עמודא דנורא חזי דאת נורא כו', ומן הרוחות קשים, היינו רצונות רעות, וטללים רעים מחשבות רעות (ונת' במ"א) אימתי שבע שבתות תמימות שבין פסח לעצרת, דקדק תמימות דהיינו שמועיל רק כשהן תמימות כסדרן שמברר א"ע בכל המדות ז"פ ז' להיות מזוקק שבעתיים אז מועיל להנחיל לאהבי יש ואוצרותיהם אמלא, להשמר משרב מקליפת האש שכולל כל ג' הקליפות קנאה תאוה וכבוד (שהן ג"פ אש ונת' במ"א תוצאות גימ' תתק"ג ג"פ א"ש). ומן רצונות רעות וטללים ומחשבות רעות, ואחר כך דרש אימתי הן תמימות כשישראל עושין רצונו של מקום (לגיר' מ"ר אמור) או לגיר' שהשכינה ביניהם שהביא הגר"א ז"ל, ומקודם פי' כפשוטו תמימות מצד ישראל שסופרין כסדרן להתברר להיות מזוקק זפ"ז, אז ישמר לנו מן השרב וכו' ויזכו אחר כך לטל, אם צרוכים או מי שזוכה לגשם, ואחר כך בשבועות הזמן לזכות למתן תורה כמו בלוחות ראשונות וכאמור:
4