פרי צדיק, לחג הפסח כ״בPeri Tzadik, Pesach 22
א׳בפרשת הפסח נאמר ג' פעמים בעצם היום הזה. א' בפ' החודש ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי וגו' ב' בפ' משכו ויהי בעצם היום הזה יצאו וגו' ובסוף הפרשה ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל וגו' וכן בפ' העומר ולחם וקלי וכרמל ל"ת עד עצם היום הזה וגו' ובשבועות וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש וגו' וביום הכפורים ג"פ בעצם היום הזה ובספרי (פ' האזינו והובא בפרש"י ז"ל) הביא בג' מקומות נא' בעצם היום הזה בנח במצרים ובמיתת משה ודרשו בעצם היום בחצי היום ומי שירצה יבא וימחה, וכן במ"ר (סו"פ לך) במילת אברהם אבינו ע"ה שנאמר בעצם היום הזה אלו מל בלילה היו אומרים לא היינו מניחים אותו אלא בעצם היום הזה מאן דרגש לי' ימלל, והרמב"ן ז"ל בפ' אמור האריך וכ' שאין לפרש כן ביום הכפורים דאיסור מלאכה ועינוי נוהג גם בלילה וכן בשבועות וכ' לפרש בעצם בחוזק היום ותקפו והביא מתרגום אונקלס בעצם בקרן יומא הדן ופי' מלשון קרני רשעים אגדע שקרן לשון כחו ויש גורסים בת"א בכרן בכ' והכל א' דק' וכ' מתחלפים והביא עוד פ' מיחזקאל (ב' ג') ואבותם פשעו בי עד עצם היום הזה ופי' שהוא להכניס היום הזה בכלל, וכן עד היום הזה דחדש להורות שהוא עד ועד בכלל ע"ש באורך וצריך להבין למ"ד עד עצם היום הזה האיר המזרח התיר ועד ולא עד בכלל (כמ"ש מנחות סח.) איך יתפרש עד עצם היום הזה דחדש. וביחזקאל (כ"ד ב') כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה וכן דיחזקאל הנז' דכ' הגוים המורדים וגו' וגם ביהושע נז' גבי אכילת חדש בעצם היום הזה ובכלם לא נאמר עד ואיך יתפרש לשון עצם לפי' הרמב"ן, ונראה פי' עצם היום הזה שתרגימו בקרן יומא הדן כמ"ש הרמב"ן גיר' ת"א שהוא מלשון זריחה מלשון קרן עור פני משה וכן נראה במכילתא שהביא על הפסוק ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים (דקאי על המלאכים) והביא דבשעת הגלות ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר ע"ש עמו אנכי בצרה ואחר שנגאלו וכעצם השמים לטוהר ונראה מזה שפי' בעצם היום הזה או בכרן דק' וכ' מתחלפים כמ"ש הרמב"ן ז"ל, ועז"א הכתוב שבעצם וזריחת אור השמים יצאו כל צבאות ה' (שהם המלאכים) וכן אמר בפ' החודש ושמרתם את המצות כי בעצם זריחת אור שהיה ביום הזה הוצאתי את צבאותיכם שאז האיר להם השי"ת לתקן השאור שבעיסה שיהיה האכילה בקדושה, ובסוף הפרשה שינה הכ' ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בנ"י, דמעלה יצאו כל צבאות ה' קאי על המלאכים (כמ"ש במכילתא) דעל ידי האור מהשי"ת יצאו המלאכים מעצמם שלא היה להם עסק שם וכיון שנגמר השעבוד יצאו המלאכים מעצמם, וכאן הזכיר שבזריחת אור הזה הוציא ה' את בני ישראל, וכן באיסור חדש שהעומר מתירו שמקריבין ראשית הקציר להורות שהראשית הוא מהשי"ת להכיר שהוא הנותן ועל ידי זה לא יכול תו המאכל לקלקל דעיקר הקלקול בא ע"י שאין יצר הרע שולט אלא מתוך אכילה ושתי' כמו שהביא בספרי עקב, וכשמכירין שהשי"ת הנותן לא יוכל המאכל לקלקל עוד וזהו ענין הקרבת העומר שהוא ראשית הקציר לתקן ראשית הפגם שהיה באכילה, ועז"נ עד עצם היום הזה שהוא זריחת האור שזרח ביום הזה בהקרבת העומר לתקן אף מי שאוכל כמעשה בהמה שמטעם זה נקרא ממחרת השבת (ונת' מא' טו) וכן ביהושע (ה' יא) קאי גם כן על הקרבת העומר, וכן בשבועות שהוא זמן מתן תורה שנפתח האור שבדבור אנכי נתקע ת"ת בלבם ובדבור ל"י נעקר יצר הרע מלבם כמ"ש (בשיר השירים פ' ישקני) נאמר גם כן בעצם היום הזה, וכן ביום הכפורים שהוא זמן שנתנו בו לוחות אחרונות, וכן בנח כ' בעצם היום הזה עפמ"ש בגמרא (סנהדרין קח:) לשבעת הימים שהטעימן מעין עולם הבא, ולא נתפרש מהיכן נדרש רק הוא מלשון לשבעת הימים דהיינו קדושת ז' ימי בראשית ו המדות ומדה ז' שהוא כנגד שבת שהוא מעין עולם הא א' מס' בעולם הבא כמ"ש (ברכות נז:) ועז"נ בעצם היום הזה שבזה האור בא נח אל התיבה:
1
ב׳והנה בכל המקומות שנזכר עצם נאמר היום הזה שהוא יום הידוע וביציאת מצרים נאמר ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מאמ"צ וכ' אחריו ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים ומה זה נתינת טעם ושייכות הליל שמורים שהיה קודם לזה לעצם היום שאחריו, ובזוהר הקדוש (בא ל"ח א) הוה נהיר לילא כיומא דתקיפת תמוז וכו' וכ' ויהי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים, והיינו דלעתיד שיחזור האור הראשון אז יהיה אור הלבנה כאור החמה וכיון שביציאת מצרים הלילה כיום יאיר כיומא דתקיפת תמוז ממילא היום שבא אחריו היה כאור שבעת הימים מעין אור הראשון שנגנז לצדיקים לע"ל ולכן כ' ויהי בעצם היום הזה שמורה על אור הראשון שנגנז, וזה לשון היום הזה היום הידוע שהוא ויקרא א' לאור יום, הזה מורה שיש בו תפיסה באור שנגנז שכן מורה תמיד לשון הזה שמורה באצבע, וכן בנח שאמרנו שפתח להם הז' מדות ומדה ז' כנגד יום השבת ובשבת איתא בס' הבהיר לקח שביט ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים לע"ל שביום השבת יש בו הופעה מאור הגנוז, וכן במילת אברהם אבינו ע"ה כתוב בעצם היום הזה שיש בו גם כן התגלות מאור הראשון אור זרוע לצדיק היינו אור הראשון על ידי האי צדיק כמ"ש (בזח"ב קסו ב) וכמ"ש בגמרא (סופ"א דתענית) צדיקים לאורה שנאמר אור זרוע לצדיק וכיון דאתגזר איקרא צדיק כמ"ש בזוהר הקדוש (שם כ"ג א) שכן מורה ענין מילה שקשור בשורש דבעכו"ם אף מולים נקרא ערלים כמ"ש (נדרים לא:) ומילה מורה שהוא ישראל, ובמלת ילידי ביתו כ' וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלקים שהאור זרח לו רק מטעם הדבור מהשי"ת שנצטוה על המילה ואחר כך כ' בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו דמילת עצמו שהיה במסירת נפש שהרי אמרו לו ענר ואשכול שיסתכן (כמ"ש במ"ת וירא ג') ולכן כ' בו עוד הפעם עצם היום הזה שהיה במילתו תוספות אור על ידי מסירת הנפש שלו ושל בנו יחידו שלא נולד לו יצחק עוד וביקש לו ישמעאל יחיה לפניך לכן היה אז תוספות אור וקדושה, וכן בפטירת משה כ' גם כן בעצם היום הזה כמו שמצינו שנקרא פטירת הצדיק הלולא (מו"ק כה:) ושמח עליהם ככלה חדשה וכמו שנקרא בלשון חז"ל נח נפשי' שאז הנייחא שלהם ואז יש תוספות אור ולכן בפטירת משה רבינו ע"ה בפרט נזכר עצם היום הזה שהיה זריחת אור חזק וכן ביחזקאל (ב) אחר פ' המרכבה נפתחו השמים ואראה מראות אלקים שהראה לו השי"ת שאף בגלות השכינה עמהם כמ"ש (בזח"ב ב ב) שברשות גלה להם כדי שיתחזקו בגלות כ' אחר כך ואבותם פשעו בי עד עצם היום הזה ויתפרש למ"ד עד ולא עד בכלל שאז אחר ששמעו הנבואה מהמרכבה הרהרו תשובה בלבם ויצאו אז מכלל הפושעים והמורדים וכן אחר כך (שם מ) דכ' בר"ה בעשור לחודש שהיה אז יום הכפורים כ' ובעצם היום הזה כמשנ"ז בתורה ביום הכפורים עצם היום הזה, וכן (שם כ"ד ב) כתב לך את שם היום את עצם היום הזה ולמה נצטוה לכתוב את שם היום ואדרבה היה להסתיר היום הזה, וכמ"ש במ"ר (ר"פ במדבר) משפטיך תהום רבה בסתר. אך כיון שבאמת הצומות יהיו לששון ולשמחה ומש"ה נצטוה שיכתוב שם היום הזה ונאמר עצם היום הזה שהוא הופעת זריחת האור שיהיה אחר כך למועדים ויו"ט:
2
ג׳ועפ"ז יובן מה שכ' בתנחומא (תזריע ט) שבעשרה בטבת היו ראוים ישראל לגלות מירושלים שכה"א בן אדם כתב לך שם היום הזה בעצם היום הזה וגו' מה עשה הקב"ה אמר אם יוצאים היום בצינה הם מתים וכו' והמתין להם עד הקיץ, ואין לזה שום פירוש מה ראיה מביא ממ"ש כתב לך את שם היום הזה וגו' שהיו ראוים לגלות בעשרה בטבת והא בפ' מפורש סמך מלך בבל בעצם וגו' וזה היה בעשרה בטבת. אך ראית התנחומא ממה שהכיר לשון עצם היום הזה שפירושו זריחת האור ראשון שנקרא יום סתם דהוא התגלות אור הגנוז וזה היה רק בט"ב שאז נולד תיכף משיח כמ"ש במ"ר (איכה א' סו"א ע) אסר תורך אסר פדנך דאתיליד פרקיהון דיהודאי, ובו נזכר ועד עתיק יומין מטא וגו', ובפסיקתא איתא שבאב יבנה בית המקדש ושם קה"ק שהוא עתי"ק ולפי זה"ק הוא מאמר יהי אור ומש"ה נקרא ט"ב עצם היום הזה שאז זרח תיכף אורו של משיח, וכ"כ בב"ר (פ' מ"ב) והיה כאשר נלכדה ירושלים א"ל אף הוא שמחה שבו ביום נטלו ישראל אופכי על עוונותיהם וכו' ושפיר נקרא ט"ב עצם היום הזה, ולמה נאמר בעצם היום הזה בעשרה בטבת ומזה מדייק המד"ת שהיו ראוים לגלות בעשרה בטבת והיה ראוי אז להיות כמו ט"ב, ויתכן שגם ביחזקאל (מ) שנאמר עצם היום הזה בנבואת בנין הבית שבו קה"ק שנקרא אין קודש הקדשים כמ"ש בזוהר הקדוש ונקרא עצם היום הזה, וכן בפ' העומר בתורה וביהושע באכילתם מעבור הארץ נאמר עצם היום הזה שאז זרח להם האור שהקריבו ראשית הקציר וראשית היינו מאמר ראשון ולפמ"ש בזוהר הקדוש (ויקרא) יהי אור מא' ראשון (וכמ"ש דאו"א דא"ח) ובקליפה עמלק נגד זה ונקרא ראשית גוים והעומר ראשית קצירכם לתקן הקליפה וכן היה באותו יום מפלת המן כמ"ש בגמרא (מגילה טז.) אתי מלי קומצא דידכי כו' ודחי עשרה אלפי ככרי דידי שהיה רצה לתן כנגד שקלי ישראל ושקלים הוא גם כן מאור הראשון כמ"ש אור פניך עלינו אדון נשא וכמ"ש בפ' שקלים ממ"ש בגמ' (ב"ב מ:) במה תרום קרן ישראל בכי תשא, וכן ביהושע (י' כ"ד) וישימו אבנים גדולות ע"פ המערה עד עצם יום הזה וקאי שם על הנזכר למעלה ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש וגו' ואמר שמש בגבעון דום שהיה גם כן שנתגלה האור הראשון שנאמר ויקרא א' לאור יום ולכן נאמר בעצם היום הזה וכן בשבועות וביום הכפורים שנתנו לוחות ראשונות ואחרונות וה"פ אורה כנגד ה"ח תורה (ב"ר פ"ג) ובלוחות אחרונות כלול כל תורה שבעל פה ובס' הבהיר איתא שאור הראשון נגנז בתורה שבעל פה לכך נאמר בהם עצם היום הזה כאמור:
3